בשנים 2005-2003 נערכו חפירות ארכיאולוגיות בחורבת רימון (הרשאות מס'
3976-A-4531 ,A-4080 ,A; נ"צ — רי"ח 1875/5870, רי"י 1375/0870). החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון קרן קיימת לישראל, נוהלה על ידי י' עבאדי-רייס (עונות 2004-2003 ונ"ש פארן (עונת 2005) בעזרת ע' פדר וק' גולן (ניהול שטחים), ח' לביא (מנהלה), ו' פירסקי וא' האג'יאן (מדידות), צ' שגיב (צילום), א' בלשוב (שרטוט), א' פיקובסקי (ציור כלי חרס) וא' אפללו (מנהלת מרכז ארכיאולוגי נגב). בחפירה השתתפו בני נוער מהארץ ומחו"ל במסגרת פרויקט 'השכבה היהודית' של הקרן הקיימת לישראל.
בראש הגבעה של חורבת רימון, ברום 470 מ' מעל פני הים, בשולי יער להב בדרום שפלת יהודה וכ-60 מ' מדרום לחפירה הנוכחית, נחפרו בית כנסת ושטחים נוספים על ידי ע' קלונר (חדשות ארכיאולוגיות סז-סח: 53-52, עב: 34-32, עו: 35-34). בשנת 2003 נפתח שטח חדש (שטח A) בשליש העליון של המדרון הצפוני של גבעה שתועדה על ידי זיסו ועמית (זיסו תשס"א, היישוב הכפרי בהרי ושפלת יהודה, משלהי תקופת בית שני ועד לדיכוי מרד בר כוכבא, חיבור לשם קבלת תואר 'דוקטור לפילוסופיה', האוניברסיטה העברית ירושלים).
נחשפו מקווה טהרה ומבנה (איור 1).
המקווה
המקווה חצוב בסלע והוא כמעט רבוע (לוקוס 11; 6.6×7.1 מ'). חלקו הצפוני קטור, חלקו הדרומי (7.3×2.2 מ') מקורה בסלע נארי. מעל לדפנות החצובות המזרחית והמערבית נבנו קירות (W11, אורך 2.2 מ', רוחב 0.7 מ', גובה 0.5 מ', נדבך אחד; W10, אורך 3.5 מ', רוחב 0.6-0.5 מ', גובה 0.6-0.4 מ', נדבך אחד). אל המקווה יורדות מצפון שבע מדרגות חצובות, חמש למלוא רוחב המקווה (אורך 7.3 מ', רוחב 0.65-0.30 מ', גובה 0.5-0.2 מ') ונראה כי השתיים הנוספות, שנמצאו בחלקן, הושלמו בבנייה ששרדה חלקית. על תקרת הסלע ועל חלק מקירות המקווה, בעיקר בחלקו המקורה, השתמר טיח הידראולי קשה בגוון לבן-אפור המכיל אבנים קטנות. שרידי טיח נמצאו גם על דופנות הסלע בחלק הצפוני הפתוח, אך לא על המדרגות.
ממצא כלי החרס מהמקווה מעורב ותוארך למן מהתקופה הביזנטית ועד לימינו.
המבנה
מדרום למקווה ובמעלה המדרון נחשף מבנה בנוי על מדף הסלע ומקרה את חלקו הדרומי של המקווה. ראשי הקירות נראו על פני השטח טרם החפירה. למבנה שלושה חדרים ערוכים בטור בציר צפון–דרום (חדרים R3-R1) וצמודה אליהם ממערב חצר קטורה (R4) שקירה הדרומי לא שרד.
קירות החדרים (W8-W3, רוחב 0.80-0.65 מ', גובה מרבי 0.6 מ', 2-1 נדבכים) נבנו משילוב אבני גוויל וגזית גדולות (0.2-0.4×0.6-0.7 מ') והושתתו לרוב על גבי משטח הסלע שפולס ושימש רצפת החדרים. קירות החצר (W2 ,W1, רוחב 0.6-0.4ו מ', גובה מרבי 0.7 מ', 2 נדבכים) נבנו מאבני גוויל בלבד על גבי מילוי.
הממצא מחפירת המבנה כלל שברי כלי חרס ומעט כלי צור. ממצא כלי החרס מעורב ומתוארך למן מהתקופה ההלניסטית ועד לימינו.
הממצא המעורב אינו מאפשר תיארוך אולם מחפירות ע' קלונר עולה כי זמנו של היישוב היהודי באתר במאות הא'-הו' לסה"נ.