נחפרו 85 ריבועי חפירה ובהם התגלו שרידים מהתקופה הכלקוליתית; שרידי מבנים וכבשני יוצר מהתקופה הרומית; שרידי קירות ורצפות מהתקופה הביזנטית ושרידי מבנים, בורות ספיגה ואשפה מהתקופה העות'מאנית. כמו כן נמצאו חרסים, מטבעות, שברי מתכות וזכוכיות המתוארכים לתקופות הברונזה המאוחרת, הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית המאוחרת. 

 
התקופה הכלקוליתית. נחשפו שני פירים (L821 ,L338; איור 2). פיר 338 (1.1 מ' קוטר עליון, 1.25 מ' קוטר תחתון, כ-4.5 מ' עומק חפירה; איור 3) נמצא בחלק הצפוני-מזרחי של שטח החפירה. פיר 821 (כ-2 מ' קוטר, כ-3 מ' עומק חפירה; איור 4) נמצא בחלק הצפוני-מערבי של שטח החפירה וחציו המזרחי הופרע מבניית כבשן בתקופה הרומית. הפירים חפורים באדמת חמרה ובהם מילוי של אדמה אפורה שבה שברי גוף של כלים האופייניים לתקופה הכלקוליתית המאוחרת. במכלול מגוון קערות ובהן קערות מטיפוס V, קנקנים, פכים, פכיות, בזיכים ומחבצות. כמו כן נמצאו בפירים נתזי צור, שברי כלי אבן ומכלול גדול של עצמות בעלי חיים. חפירת הפירים לא הושלמה עד לתחתיתם מסיבות טכניות ובטיחותיות.
 
תקופות הברונזה המאוחרת, הברזל, הפרסית וההלניסטית. תקופות אלו מיוצגות באתר בממצא הקרמי בלבד. במכלול הקרמי המתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו בעיקר קערות וקנקנים, בהם שברים רבים של קערות מטיפוס 'קערת חלב' (Milk Bowl). הממצא מהתקופות הברזל והפרסית היה מועט. הממצא מהתקופה ההלניסטית כלל קערות, קנקנים, אמפורות (בהן גם רודיות), פכיות ושברי נרות (בהם נר אטי). 
 
התקופה הרומית. שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת התגלו בעיקר בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה. נחשפו חמישה כבשני יוצר ששימשו לצריפת כלי חרס, כבשן אחד להתכת מתכת וכן שרידי קירות.
1. כבשן סגלגל (L725; קוטר 0.9–1.6 מ', עומק 0.7 מ', עובי הדופן 7 ס"מ; איור 5) שהשתמר ממנו תא הבערה. פתח להכנסת חומר הבערה זוהה בחלקו הצפוני של הכבשן (כ-0.2 מ' רוחב). בתוך תא הבערה נחפרו מפולות של לבני בוץ שהיו כנראה חלק מתא הבערה. כמו כן נמצאו שברי גוף של סירי בישול וקנקנים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ).
2. כבשן עגול (L771; קוטר 1.5 מ', עומק 0.9 מ', עובי הדופן 0.1 מ') שהשתמר ממנו תא הצריפה ובו עמוד מרכזי בנוי משילוב של אבנים ולבנים. בתוך תא הבערה נחפרו מפולות של לבני בוץ צרופות. התגלו 17 כלים תמימים שנמצאו בארבע מפלסים (2–3 כלים בכל מפלס), ובהם סירי בישול, קנקנים, קנקני אנטיליה, כוסות וקערות המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ). בחלק מהכלים הובחנו סימני פגיעה. פתח להכנסת חומרי הבערה לא אותר בחפירה, אך סביר להניח כי היה כזה בדופן המזרחית של הכבשן, בהתאמה לצורה המקובלת של טיפוס כבשן זה.
3. כבשן עגול (L761; קוטר 1.7 מ', עומק 1.1 מ', עומק הדופן 0.1 מ'; איור 6) שהשתמר ממנו תא הבערה ובמרכזו אומנה בנויה משורת לבנים אופקית. בתא הבערה נחפרו מפולות של לבנים צרופות ונאספו חרסים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ).
4. כבשן עגול (L635; קוטר 2.2 מ', עובי הדופן 0.12 מ'; איור 7) שהשתמר ממנו תא הבערה ובמרכזו אומנה שממנה יוצאות שתי קשתות אל הדופן החיצונית. בתא הבערה נחפרה אדמה חומה מעורבת בשברי גוף של כלי חרס שנצרפו בטמפרטורה גבוהה ולטין שלהם גוון ירקרק. זוהו בעיקר סירי בישול וקנקנים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת.
5. כבשן עגול (L633; קוטר 1.25 מ', עומק 0.4 מ', עובי הדופן 7 ס"מ) שהשתמר ממנו תא הבערה ובמרכזו עמוד מרכזי או אומנה. מצפון-מזרח לתא הבערה נחשפה רצפת טיח ומעליה סימני שרפה וסיגים, שהם תוצאה של צריפה בטמפרטורה גבוהה מאוד. ייתכן כי מצד זה היה פתח ההסקה ופינוי החומר לאחר שרפתו. גם בכבשן זה, בדומה לקודמים, עיקר כלי החרס היו סירי בישול וקנקנים.
6. כבשן סגלגל (L808; אורך 1.7 מ', רוחב 1 מ', עומק 0.9 מ', עובי הדופן 7 ס"מ; איור 8) שחתך פיר המתוארך לתקופה הכלקוליתית (לעיל). מהכבשן השתמר תא הבערה ובמרכזו נמצאה אבן גיר, שכנראה שימשה עמוד תמך לתא הצריפה. פתח להכנסת חומר הבערה (כ-0.18 מ' רוחב) זוהה בחלקו הדרומי של הכבשן. הפתח בנוי היטב מלבנים המשתלבות בדופנות הכבשן. בתא הבערה נחפרו מפולות של לבני בוץ ונמצאו שברי גוף של סירי בישול וקנקנים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ). כ-0.5 מ' מדרום לפתח הכבשן נמצא עמוד (L814; קוטר 0.8 מ') בנוי מאבני גיר בינוניות, מדופנות באבני גיר מהוקצעות קטנות. בסיס העמוד השתמר לגובה של שני נדבכים שהושתתו באדמת החמרה. קרוב לוודאי שלבסיס העמוד הייתה זיקה לאחת המלאכות הקשורות להפעלת הכבשן. שלא כמו הכבשנים לייצור קרמיקה זהו כבשן קטן יותר ועל פי צורתו אינו מתאים לייצור קרמיקה. ייתכן ששימש להתכת מתכות.
בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה נחשפו יסודות מבנה מלבני (1.4 × 4.2 מ') בנוי בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, תחום בקירות (W776 מצפון, W766 ממזרח, W765 ממערב; איור 9). יסודות המבנה בנויים מאבני גיר גדולות ובינוניות, מהוקצעות למחצה, ללא חומר מלכד ביניהן והשתמרו עד לגובה של שבעה נדבכים. על סמך הממצא הקרמי והנומיסמטי שנאסף בהצטברויות שמעל יסודות המבנה ולצדם אפשר לתארכו לתקופה הרומית המאוחרת. קרבתו של המבנה לכבשנים מרמזת על שימושו לצרכים הקשורים לתעשייה כלשהי, ייתכן אחסנה של חומרי גלם או אחסון כלים. האפשרות שהמבנה שימש למגורים סבירה פחות, מאחר שלא היה נהוג להקים מבני מגורים בקרבת כבשנים.
 
התקופה הביזנטית. הפעילות באתר התחדשה בתקופה הביזנטית. השטח הפסיק לשמש אזור תעשייה והפך לשמש כנראה למגורים או למחסנים. הכבשנים יצאו מכלל שימוש בסוף התקופה הרומית. מעליהם הובחנה פעילות מכוונת של מילוי ופילוס השטח בבניית רצפת טיח לבנה (L775; כ-10 מ' אורך, כ-1.5 מ' רוחב, 0.5 ס"מ עובי) המשתרעת על פני שטח רב. מאחר שלא נמצאו נקודות שבהן הרצפה ניגשת אל הקירות שהתגלו ומגודלה הבולט במרחב, אפשר לשער כי הרצפה היא השלב הקדום ביותר של התקופה הביזנטית באתר ומטרתה פילוס השטח.
שרידים נוספים המתוארכים לתקופה הביזנטית התגלו פזורים בכל שטח החפירה, בהם מבנה, תעלות, קטעי קירות, בור אשפה ומפלסי חיים. במרכז שטח החפירה, התגלו יסודות של מבנה מלבני שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, תחום בקירות (W516 מצפון, W534 ממזרח, W509 ממערב; איור 10). המבנה בנוי מאבני גיר גדולות ובינוניות, מהוקצעות למחצה וללא חומר מלכד ביניהן. יסודות המבנה השתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים, ולרוב הושתתו על אדמת החמרה. הפתחים לא השתמרו. בהצטברויות שמעל יסודות המבנה ולצדם התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית. על סמך שינויים שחלו במבנה, למשל הוספת קיר (W511), נראה שהיו בו שני שלבים לפחות.  
כ-6 מ' מצפון-מערב למבנה התגלו שתי תעלות (L525 ,L502). תעלה 502 בנויה בכיוון מזרח–מערב ובשיפוע למערב. רצפת התעלה מצופה בטיח לבן ומעליה שולבו שברי גוף של חרסים מצולעים — טכניקת בנייה המוכרת ממגוון תקופות ומאתרים רבים בארץ ישראל. תעלה 525, המרוחקת כ-2 מ' צפונה, בנויה בכיוון ובסגנון דומים, אך מפלסה נמוך יותר. בקרבת שתי התעלות התגלה מכלול עגול (L524) בנוי בחציו מאבני גוויל קטנות ובינוניות, וחלקו הפנימי מטויח לבן. ייתכן כי המכלול קשור לשתי התעלות ואולי שימש מתחם לאגירת נוזלים שהתעלות הובילו אליו.
נוסף על אלה, התגלו קטעי קירות שאינם מתחברים לתכנית אדריכלית כוללת. אפשר להצביע על שני מוקדים עיקריים, בחלק הצפוני-מזרחי של שטח החפירה ובחלק הדרומי-מערבי שלו. בחלק הצפוני-מערבי התגלה יסוד של קיר שכיוונו מזרח–מערב (W816; אורך 8.8 מ', רוחב 0.8 מ', עומק השתמרות 0.35 מ'), בנוי מאבני גיר גדולות ובינוניות וללא חומר מלכד ביניהן. יסודות הקיר השתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים, שהושתתו על אדמת החמרה. בקצהו המזרחי של הקיר, בדופן הצפונית, בנויה אומנה (0.7 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב), מאבני גיר בינוניות וקטנות וללא חומר מליטה והיא משתלבת ביסודות הקיר. כנראה שהאומנה נבנתה במטרה לחזק ולתמוך את הקיר. דרומית לקיר זה התגלה קיר נוסף שכיוונו מזרח–מערב (W830; אורך 1.6 מ', רוחב 0.3–0.6 מ'), בנוי מאבני גיר גדולות ובינוניות וללא חומר מלכד, שהשתמר לגובה נדבך אחד.
בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה התגלה קיר מסיבי (W735) שכיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב, בנוי מאבני גיר גדולות ובינוניות ללא חומר מלכד ביניהן. הקיר נחשף עד לגובה של שבעה נדבכים. ממערב לקיר נמצאו אבני מפולת גדולות ומסיביות שמקורן כנראה בקיר זה. הדופן המערבית של הקיר בנויה בשיפוע קל למערב, אולי עדות לחלק פנימי של מתקן. גובהו של הנדבך העליון, הנמוך ביחס ליתר מפלסי החיים מהתקופה הביזנטית, מעיד על מכלול תת-קרקעי. מדרום לקיר זה התגלה קטע קיר נוסף (W764) שכיוונו מזרח–מערב, בנוי מאבני גיר גדולות ללא חומר מלכד ביניהן. סביב קיר זה נחשפו מפולות של אבנים גדולות שמקורן כנראה בקיר. מצבורי מפולות מסיביות נחשפו גם כ-5 מ' ממזרח לקירות שתוארו לעיל.
כמו כן התגלו שני בורות אשפה: בצפון שטח החפירה (L253; קוטר 2 מ', עומק כ-0.5 מ') ובדרום (L718; כ-5 מ' קוטר, 0.65 מ' עומק). אל בורות האשפה הושלכו שברי גוף של קערות, קנקנים וסירי בישול המתוארכים לתקופה הביזנטית המאוחרת. מיקום בורות האשפה ביחס ליתר השרידים מהתקופה מעיד אולי על מגוון אזורי פעילות. מפלסי חיים המתוארכים לתקופה הביזנטית התגלו גם במרכז שטח החפירה (L217 ,L207 ,L243). 
 
התקופה האסלאמית הקדומה. המכלולים מהתקופות הקדומות שתוארו לעיל לא שימשו בתקופה האסלאמית הקדומה. עם זאת, נמצאו מעט שברי גוף של כלים המתוארכים לתקופה זו. רוב הממצא המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה התגלה בקצה הצפוני-מערבי של החפירה (L152), ועל כן אפשר שההתיישבות בתקופה זו התפרסה ממערב לשטח החפירה.
 
התקופה העות'מאנית. בתקופה העות'מאנית המאוחרת שטח החפירה שינה את טבעו פעם נוספת והפך לאזור מגורים. על סמך האלמנטים שהתגלו בשטח החפירה, אפשר להצביע על שרידים של מבנה אחד לפחות (להרחבה ר' יקואל 2012). מצפון וממזרח ליסודות המבנה נחפרו מצבורים של אדמה שחורה (L259 ,L237 ,L220 ,L213) שהצטברה בשקעים שנוצרו בשל המבנה הטופוגרפי של הקרקע, אדמת חמרה גלית. בתוך השקעים נאסף מכלול קרמי המאפיין את התקופה העות'מאנית המאוחרת, ובו מקטרות, קערות, קנקנים, פכים ופכיות מטיפוס Gaza Ware. במצבור (L259 ,L257) שמתארו אמורפי, נמצאו, בין היתר, כלים תמימים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת. ייתכן כי באזור הושלכה פסולת. נוסף על כך, נמצאו בורות ספיגה אחדים (L824 ,L805 ,L261 ,L254). שרידים המיוחסים לתקופה העות'מאנית המאוחרת התגלו גם בחלק הדרומי של שטח החפירה; אלה כללו בעיקר מפולות ובורות ספיגה (L621 ,L604 בהתאמה). נוסף על אלה, נחשפו כמה בורות חפורים בשכבת החמרה (L533 ,L531 ,L530 ,L518 ,L513), נחפרה בהם הצטברות של אדמה חומה ונמצאו בה חרסים המתוארכים למגוון תקופות. עקב כך, תיארוך הבורות לא היה חד-משמעי. אף שברוב המקרים אין אפשרות לתארך את הבורות, ייתכן כי שימשו לאחסון.
 
הפעילות באתר החלה בתקופה הכלקוליתית. נחשפו שני פירים רחבים ועמוקים ובתוכם נמצאו חרסים האופייניים לתקופה הכלקוליתית המאוחרת. פירים אלה מצטרפים לתופעה רחבת היקף של פירים ובורות שנחשפו בשנים האחרונות ביהוד. ייעודם של הפירים והבורות אינו ברור בשלב זה של המחקר והצעות שהועלו (בורות אשפה, בורות מים ובורות אחסון) טעונות מחקר נוסף. פרט לפירים, לא נמצאו באתר שרידי יישוב, ועולה שאלה לגבי אופי הפעילות באתר ומיקום היישוב בתקופה הכלקוליתית.
גם לגבי התקופות הברונזה, הברזל, הפרסית וההלניסטית מיקום היישוב אינו ידוע עד כה. לא אותרו שרידים אדריכלים מתקופות אלו והמכלול הקרמי דל ואינו מצביע על מוקדי פעילות, אלא כנראה, על חדירה או סחף הקשור לתהליכי הרבדה באתר. בתקופה הרומית המאוחרת האתר שימש אזור תעשייה לייצור כלי חרס, נמצאו שישה כבשני יוצר הממוקמים בשלושה מוקדי פעילות. בקרבת שניים ממוקדי הכבשנים נמצאו שרידי מבנה שהיה, קרוב לוודאי, קשור להפעלת הכבשנים, לפעילות הקשורה לייצור כלי החרס או לאחסון חומרי גלם. טכנולוגיית הבנייה של הכבשנים מציגה שימוש בידע מתמחה. תוצר הכבשנים היה בעיקר מכלול קרמי של כלי בית, כגון סירי בישול, פכים, פכיות וקערות. דומה לפיכך כי הפעלת הכבשנים שימשה יישוב שמיקומו אינו ידוע עד כה. הכבשנים יצאו מכלל שימוש בסוף התקופה הרומית המאוחרת וההתיישבות באתר התחדשה בתקופה הביזנטית. במוקדי הכבשנים המתוארכים לתקופה הרומית הובחנה פעילות הסדרת המרחב באמצעות מילוי ופילוס מכוון של האזור במגוון אלמנטים, כמו רצפת טיח שנפרשה בהיקף רחב מעל כבשני היוצר. נראה כי לצד מבנים ששימשו כנראה למגורים, נבנו מתקנים תת-קרקעיים. שני מוקדי בורות האשפה המרוחקים זה מזה, מעידים אולי כי בשטח היו כמה מוקדי פעילות. המבנים יצאו מכלל שימוש בסוף התקופה הביזנטית ולא נעשה בהם שימוש בתקופה האסלאמית הקדומה. לאחר פער התיישבותי ארוך, בתקופה העות'מאנית המאוחרת, שימש השטח מתחם מגורים.