בחפירה הנוכחית (כארבעים ריבועים; כדונם אחד), נתגלו שרידי מבנים משש תקופות: הברונזה המאוחרת 1, הברזל 1, הרומית, הביזנטית, האומיית והעבאסית. בכמה אזורים, בעיקר בדרום, נפגעו השרידים משורשי עצים ומפעילות מודרנית.

השרידים מתקופת הברונזה המאוחרת 1 (המאה הט"ו לפסה"נ; עד 4.5 מ' עומק) כללו שלוש שכבות. בשכבה X, מילוי מעל הקרקע הטבעית, התגלו הרבדות דקות של חול מעורב בממצא קרמי מתקופת הברונזה המאוחרת 1 ומעט ממצא קרמי מהתקופות הברונזה הקדומה 1ב והתיכונה 2ב. סלע האם לא נחשף.
בשכבה IX נחשפו קירות אחדים שתכניתם אינה ברורה, כמה רצפות עפר כבוש ועליהן כלי חרס שלמים, בהם קרטר דו-גוני האופייני לראשית הב"מ 1.
בשכבה העיקרית של הב"מ הוקם בשלב הראשון מבנה גדול (מעל 15 × 18 מ' שטחו; איורים 2, 3) בן חדרים אחדים, שייתכן ששימש מבנה ציבורי. למבנה שני שלבי בניה (VIIIb ,VIIIa). בשניים מחדריו נחשפו מצבורי כלי חרס, חלקם מיובאים מקפריסין, ובהם קנקנים, גביעים וקעריות; (איור 4). במרכז המבנה נמצאו שישה תאים מלבני בוץ, מדופנים טין אדמדם ובחלקו הדרומי שני טבונים. בשלב השני (VIIIa) נמשך השימוש במבנה ונעשו שינויים אחדים, כגון הריסה ובנייה של קירות, שינויים במיקום הפתחים והרמת רצפות. בשניים או שלושה מהחדרים נתגלו שכבת שרפה ומפולות המעידות על חורבן אלים של המבנה או חלקים ממנו.
בשכבה האחרונה של הברונזה המאוחרת 1 (VII), נושב השטח מחדש, נעשה שימוש בשניים או שלושה מקירות המבנה הקודם ונבנו קירות חדשים. תכנית המבנה החדש אינה ברורה בשל השתמרות דלה והפרעות רבות.
בראשית תקופת הברזל 1 (שכבה VI), כ-250–300 שנה לאחר תום ההתיישבות מהברונזה המאוחרת, נבנה יישוב חדש. נחשפו שרידי קירות דלים ולא ברורים, בנויים לבני בוץ ורצפות שניגשו אליהם והוקמו הישר מעל המפולות של התקופה הקודמת. על גבי הרצפות נחשפו כלי חרס רבים, בהם קנקני אגירה, קדרות וסירי בישול, חלקם שלמים. נוסף על אלה התגלו קרטר פלשתי וחרסים מעוטרים במוטיבים פלשתיים אופייניים כגון עיטור דו-גוני (איור 5). את השרידים אפשר כנראה לשייך לקברים שנחפרו בעבר בבית הקברות שמדרום והם תורמים נדבך נוסף להבנת התיישבותם של גויי הים באזור.
מהתקופה הרומית (שכבה V; המאות הב'–הג' לסה"נ) נתגלו שרידים רק בשני אזורים. בחלק הדרומי-מזרחי של החפירה נחשפה רצפת אבן ובמרכז החפירה התגלה בור אשפה, שהכיל עשרות כלי חרס שבורים, בהם סירי בישול וקנקנים.
מהתקופה הביזנטית (שכבה IV; המאה הו'–מחצית המאה הז' לסה"נ) נחשפו, בקצה הצפוני של החפירה, אולם וחדר מרוצפים בפסיפסים (איור 6). מקירות האולם שרדו המערבי, המזרחי וקטע מהיסוד של הצפוני. רצפת הפסיפס באולם, שהשתמרה כמעט בשלמותה, מעוטרת בעיטור גיאומטרי. בחדר זוהו שני שלבים עם רצפות פסיפס. התחתונה, שהשתמרותה טובה יחסית, עוטרה בעיטורים גיאומטריים. ברצפה העליונה, שהשתמרותה דלה, נתגלתה כתובת ביוונית הנתונה במסגרת 'טבלת אוזניים' (טבולה אנסטה) שחלקה המרכזי נפגע. לכתובת שלוש שורות ובכל אחת נותרו רק שתיים–שלוש אותיות. בבדיקה מצומצמת, צפונית לפינה הצפונית-מערבית של האולם, נחשפה רצפת פסיפס נוספת. לפי ממצאים אלו אפשר להניח שהאולם והחדר שממזרח לו הם חלק מכנסייה. בשטח שמדרום לכנסייה לא נתגלו שרידים מהתקופה הביזנטית.
מהתקופה האומיית (שכבה III; המאה הז' לסה"נ), נתגלה מבנה גדול מאוד, שקירותיו בנויים לבני בוץ. למרות שקטעים מהקירות נתגלו כמעט בכל שטח החפירה, אי אפשר לשחזר את התכנית המלאה שלו, בגלל הבנייה המאוחרת מהתקופה העבאסית שפגעה והרסה אזורים נרחבים ממנו. ממזרח למבנה, בפינה הצפונית-מזרחית של החפירה, נתגלתה רצפת מתקן מטויח שבמרכזה גומה עגולה (איור 7); תפקידו של המתקן אינו ברור.
שרידי היישוב המאוחרים ביותר המתוארכים לתקופה העבאסית (שכבה II; המאות הח'–הי' לסה"נ) כוללים מבנה ומתקנים אחדים. במבנה, שנחשף חלקית במזרח השטח, נתגלה בשלמותו חדר ומזרחה לו חלקים משני חדרים נוספים. קירות המבנה בנויים מאבני שדה, חלקן גדולות, וטיט אפור. צפונית לחדרים נחשף בור ספיגה מרובע גדול ועמוק, בנוי אבני גוויל מלוכדות בטיט אפור ומקורה בקמרון. דרומית לחדרים נחשפו תעלת ניקוז וטבונים רבים (1.5 מ' קוטר הגדול שבהם). בדרום החפירה נחשף מבנה נוסף שלא ניתן היה לשחזר את תכניתו בגלל הרס מודרני. בין הממצאים משכבה זו צלמית אישה מגולפת בעצם (איור 8).
החפירה הבהירה כי שטח התל גדול בהרבה ממה שהונח עד כה. עדיין לא ברור מהו האירוע שגרם לחורבן המבנה הציבורי משכבה IIIV (אולי מסע תחותמס ה-III?) ומדוע לא חודש היישוב בין תקופת הב"מ 1 (שכבה IIV) לתקופת הברזל 1 (שכבה IV). מהשרידים והממצא מתקופת הברזל עולה לראשונה חשיפה של יישוב פלשתי לצד בית קברות משלב זה. תופעה ייחודית שנתגלתה בחפירה זו היא בנייה של קירות לבנים בתקופה האומיית, שהייתה ידועה עד כה רק בעיר רמלה, ששימשה בירת המחוז.