בחודש ספטמבר 2013 נערכה חפירת הצלה ברחוב הרצל באזור (הרשאה מס' 6900-A; נ"צ 181765-68/659037-75; איור 6:1) לקראת בנייה, בעקבות חשיפת שרידים קדומים בבדיקות מקדימות. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' דגוט, בסיוע י' עמרני (מנהלה), ח' בן-ארי (בדיקות מקדימות), מ' קונין וא' האג'יאן (מדידות וסרטוט), ח' בן-ארי וא' דגוט (GIS), א' פרץ (צילום שטח), י' שמידוב (תכניות), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), ק' עמית (צילום ממצא), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי זכוכית), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית), וא' בושנינו (כלי חרס).
החפירה נערכה כ-150 מ' דרומית לתל אזור. בחפירות שנערכו בעבר נחשפו שרידי מבנים, קירות, רצפות, טבונים, מתקני אחסון, קברים וכלי חרס למן התקופות הכלקוליתית ועד העות'מאנית (גופנא ובושרי תשכ"ז [איור1:1]; טורגה 2005 [איור 2:1]; ון דן ברינק 2005 [איור3:1]; Golani and van den Brink 1999: 41–43). בשנים 2007–2012 נערכו שתי חפירות נוספות ברחוב הרצל (הרשאות מס' 4945-A [איור4:1] ו-A-6308 [איור 5:1]) שבהן נחשפו רצפת טיח, תנור חרס וכבשן מתקופות הברונזה הקדומה והברונזה המאוחרת; שרידי בנייה, כבשן או טבון ורצפות פסיפס צבעוניות מהתקופה הביזנטית; ושרידי מבנים מהתקופות האומיית והעבאסית שהמשיכו לשמש גם בתקופה הצלבנית.
בריבועים A1 ו-A2 (איור 2) נחשפו שני קטעי קירות שיצרו פינה צפונית-מערבית של מבנה (W114 ,W106). קיר 106 (0.19 מ' גובה), מאבני כורכר במגוון גדלים, השתמר לגובה שני נדבכים וקיר 114 (0.21 מ' גובה) השתמר לגובה נדבך אחד. בין אבני המפולת (L113 ,L103), ממערב וממזרח לקיר 114, נמצאו שברים של אבני רחיים מבזלת, מטיפוס 'רחיים אולינתיות', שברי כלי חרס, שברי כלי זכוכיות ומטבע פוליס של מוריקיוס טיבריוס (582–602 לסה"נ; מטבעת קונסטנטינופוליס; ר"ע 143592).
בריבוע A3 נמצאו טבון (L110; קוטר 0.6 מ', 0.3 מ' עומק) בנוי חמר ומדופן באבני גוויל קטנות המושתת על הקרקע הטבעית ומצפון לו בור אשפה (L107). בבור נמצאה כמות גדולה של שבריכלי חרס. הטבון והבור מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית–התקופה האסלאמית הקדומה.
כלי חרס
אביבה בושנינו
בחפירה נאספו כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה (עד המאות הט'–הי' לסה"נ), בהם קערות (איור 1:3, 2) ממשפחת ה-LRC; קערה/קדרה פשוטה (איור 3:3); כלי בישול (איור 4:3, 5) שלאחד מהם (מס' 4) שפה חתוכה ולאחר (מס' 5) שתי ידיות אוזן אופקיות; כמה טיפוסי קנקנים, חלקם מטיפוס קנקני 'זיר' (איור 6:3, 7) שלהם צוואר ארוך עם רכס בבסיסו, שיוצרו כנראה באזור ירושלים, לאחד מהם (מס' 7) חור תסיסה על הדופן; קנקן מיובא ממצרים (איור 8:3); קנקני שק (איור 9:3, 10) עשויים מחרס כתום שייצורם נמשך כנראה עד למאה הט' לסה"נ; כלי אנטיליה (איור 11:3) מחרס צלהב; שבר גוף של פך (איור 12:3) שעליו חיפוי לבן ועיטור פסים אופקיים, כנראה יבוא ממצרים; ספל (איור 13:3) מטין כתום באיכות גבוהה; נר שרוף עשוי בדפוס (איור 14:3), מטיפוס הנרות עם ידית לשון, האופייניים לתקופות העבאסית והפאטימית; ופקקים לקנקנים (איור 15:3, 16).
כלי זכוכית
יעל גורין-רוזן
נמצאו שבעה שברים של כלי זכוכית המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האומיית, שמקור רובם בבור האשפה 107 ויש להניח שהושלכו לשם לאחר ששימשו כלי שולחן ותאורה. הכלים מייצגים טיפוסים נפוצים מאוד וייתכן שיוצרו בבית מלאכה מקומי שפעל ביישוב. על קיום בית המלאכה מעידות פסולות מתעשיית כלי זכוכית שנתגלו בחפירות הצלה קודמות באזור (ון דן ברינק 2005; טורגה 2005; הרשאה מס' 4945-A). ברוב החפירות באזור נמצאה שכבה מהתקופה הביזנטית ומראשית התקופה האומיית וייתכן שאפשר לשייך את שרידי התעשייה לפרק זמן זה. להלן פירוט ארבעה מן הכלים שנמצאו:
קערה עמוקה או כוס (L108; סל 1017; איור 1:4) שייתכן ששימשה גם נר. עשויה זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר עם שפה זקופה המקופלת בקפל עבה כלפי פנים ודופן מתעגלת. כלים מטיפוס זה מוכרים מחפירות ברמלה במכלולים המתוארכים לתקופה האומיית.
שפה של גביע יין או בקבוק (בור 107; סל 1007; איור 2:4). הכלי עשוי זכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר מאוד עם שפה זקופה ומעוגלת ומתחתיה מלופף חוט בגוון טורקיז. ייתכן שהכלי נופח לדפוס ראשוני שסובב. טיב הזכוכית ודרך העיטור מאפיינים כלים משלהי התקופה הביזנטית ומראשית התקופה האומיית.
שני בסיסי נרות מטיפוס נר כלילה עם רגל חלולה העשויים זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק. לשניהם צלקת קטומה של מוט הזגג ועליה שרידי זכוכית מהמוט. לבסיס נר 3 (בור 107; סל 1007; איור 3:4) רגל הנפתחת ומתרחבת לצורת חרוט. בסיס נר 4 (L109; סל 1021; איור 4:4) עם רגל המתכנסת בחלק העליון לכיווץ לפני החיבור למיכל ועל דופנה סימן צבוט מהאחיזה בה בעודה חמה. הנרות עשויים להיות בני פרק זמן אחד אך נבדלים בצורתם, בעיבודם ובעיצובם.
החפירה וממצאיה מחזקים את המסקנות שהוסקו בחפירות הקודמות המצביעות על קיומו של יישוב שזמנו סוף התקופה הביזנטית והתקופה האסלאמית הקדומה באזור. השרידים האדריכליים שייכים כנראה למבנה מגורים שבקרבתו התקיימה פעילות הקשורה למשק בית.
גופנא ר' ובושרי מ' תשכ"ז. אזור. חדשות ארכיאולוגיות כא:7–8.
Golani A. and van den Brink E.C.M. 1999. Salvage Excavations at the Early Bronze Age IA Settlement of Azor. 'Atiqot 38:1–49.