סטרטיגרפיה

בחפירה הוגדרו ארבע שכבות ארכיאולוגיות (איור 2). השטח שנחפר משכבה 4 התחתונה (כ-2 מ' עובי) היה מצומצם מאוד (1.0×2.5 מ') והרכבו סדימנט חרסיתי אדום חום עם מעט אבנים מזוות ואופקי חצץ עדין. לא נראו שרידים אדריכליים אף שבחתך הצפוני-מערבי של הריבוע זוהו אבנים אחדות וחומר לבנים. שכבה 3 מורכבת משברי אבנים מזוות בצפיפות רבה שהיו משוקעות בסדימנט אפור בהיר. מפלס אבנים זה (כ-0.8 מ' עובי) נחפר בשטח של 2.5×2.5 מ' ובחלקו העליון היו שרידים של קיר בן שני נדבכים שנבנה מאבני גוויל לא מעובדות (0.3×0.3 מ'). שכבה 2 נחפרה בשטח גדול יותר (2.5×5.0 מ') והרכבה אדמת טרה רוסה חומה ותחוחה שבה מעט אבנים מזווות. שכבה 1 העליונה (5×5 מ') היא שדה חרוש (כ-0.7 מ' עובי, גובה החדירה של להב המחרשה).

 

מכלול הצור

ממצא הצור כלל 3,476 פריטים מכל השכבות. שכבות 3 (1258=N) ו-2 (1045=N) הכילו כמות רבה של צור, יחסית לשכבה 4 (536=N). החלק העליון (0.1 מ') של שכבה 3 והחלק התחתון (0.1 מ') של שכבה 2 נבדקו יחד (391=N) מאחר שבשניהם היה מעורב חומר ירמוכי וואדי רבה. הדגימה מפני שטח (246=N) לא סוננה ולפיכך היא קטנה ולא מלאה.
שכבה 4. במכלול שולטת טכנולוגיית נתזים הניכרת בתדירות גבוהה של נתזים (54.2%) בפסולת הסיתות. מיעוט של כלים נעשה על להבים דו-כיווניים האופייניים לניאולית הקדם-קרמי ב' (איור 3: 1). בין ששת הגרעינים בשכבה זו יש גרעין להבים דו-כיווני, שני גרעיני נתזים, גרעין רדיאלי על נתז, שני שברים ובולבוס. ייתכן מאוד שמקורו של גרעין להבים דו-כיווני נוסף שנמצא בערמות עפר שהוסרו בכלי מכני לפני החפירה (איור 3 :2) הוא בשכבה זו.
מכלול הכלים כלל 36 פריטים; מרביתם נעשו על נתזים (36.1%), להבים (27.8%) ופריטים ראשוניים (32%), חלקם נעשו על גבי שבבים (5.6%), גושים (5.6%) ולהבונים
(2.8%). טיפוס הכלי הנפוץ הוא הנתז המשוברר (11=N). הכלי השני בתדירותו הוא הנקר (6=N), רובם מהטיפוס הדיהדראלי. חשוב לציין ששלושה היו עשויים על להבים דו-כיווניים ואחד מהם היה עשוי על ראש חץ (ר' איור 3: 1). הכלי השלישי בתדירותו הוא שקערוריות (4=N). נמצאו שלושה להבי מגל ושלושה מגרדים. להבי המגל כללו פריט אחד ללא שברור שנעשה על להב דו-כיווני ושני להבי מגל משוננים שככל הנראה חדרו משכבה 3. יתר הכלים כללו שני דו-פניים, מרצע, להב משוברר, משונן, מיקרולית, קטימה ושונות. הכלים הדו-פניים כללו גרזן קטן ומלוטש ומכוש תלת-פני. הלהב המשוברר והקטימה נעשו על גבי להבים דו-כיווניים והמיקרולית על גבי להבון עם פטינה.
שכבה 3. המכלול בשכבה מאופיין בשתי טכנולוגיות: נתזים (47.7%) ולהבים חד-כיווניים (35.5%). נמצאו 15 גרעינים ובהם שישה גרעיני 'נתזונים', שני גרעיני להבים חד-כיווניים, שני גרעיני להבונים, שני גרעיני נתזים (רדיאליים) ושלושה שברים. לגרעיני הלהבים החד-כיווניים מתאר חצי פירמידלי וגרעינים של להבונים שלהם משטח אחד עשויים מצור בוהק. מאפיינים כאלה זוהו גם במכלולי הצור הירמוכיים של שער הגולן (Barzilai O. and Garfinkel Y. 2006. Bidirectional Blade Technology after the PPNB: New Evidence from Shaar Hagolan, Israel. Neo-Lithics 1/06:27–31).
בכלים נמנו 118 פריטים. מבחינה טכנולוגית השתמשו בנתזים (31.8%) ולהבים (32.7%) במידה שווה לעשיית הכלים. נתזים שימשו לעשיית כלים לא פורמליים כמו מגרדים, חתיכות משובררות, משוננים ושקערוריות ואילו להבים (בעיקר חד-כיווניים) שימשו להכנת להבי מגל רגילים ומשוננים. פריטים ראשוניים (11.2%) שימשו גם כן להכנת כלים לא פורמליים ואילו להבונים שימשו להכנת מגלים, מיקרו-מקדחים ומיקרוליתים. יתרת הכלים נעשתה על גושים (4.7%), שבבים (1.9%) ולהבים מרוכסים (0.9%).
הכלי הנפוץ היה להב המגל (28=N) ולו שלושה תת-טיפוסים. הרוב היו להבים שלמים עם שינון עדין על גבי הפריט. תת-הטיפוס השני היו להבים משוננים עם גב וקטימה האופייניים לתרבות הירמוכית (איור 4: 1–5). השקערוריות שלהם עוצבו בעזרת שברור לחץ דו-פני והמרווח ביניהם גדול יותר מבתת-הטיפוס הראשון. תת-הטיפוס השלישי הם להבים קטומים עם גב ללא שינון, שככל הנראה חדרו משכבה 2. טיפוס הכלי השני בתדירותו היו המגרדים (18=N), ואחריהם להבים משובררים (15=N) ונתזים משובררים (10=N). הדו-פניים (9=N) כללו ארבעה אזמלים שאחד מהם מלוטש, שני גרזנים שאחד מהם מלוטש והשני הוסב לאבן מקבת וארבעה שברים (איור 5). גם מחוררים (8=N), משוננים (8=N) ושקערוריות (N=7) היו מיוצגים במידה שווה. המחוררים כוללים שלושה מקדחים, שני מרצעים, מקדחה, מיקרו-מקדח ובק (bec; איור 4: 8). בין הנקרים (N=5) יש תת-טיפוסים של נקר דיהדראלי, נקר עם התזה רוחבית ונקר מזווה. המיקרוליתים כללו שני להבונים עם שברור עדין וסהרון.
נדירים אולם חשובים מאוד הם ראשי החץ (N=2). ראש חץ אחד הוא חוד עמוּק עם תקע שנעשה בשברור לחץ קו-לטרלי האופייני לתרבות הירמוכית (איור 4: 7). השוואות לתת-טיפוס זה נמצאו בשער הגולן ובשכבה 2 במונחתה (Gopher A. 1989. The Flint Assemblages of Munhata, Israel [Les Cahiers du Centre de Recherche Francais de Jerusalem 4]. Paris, Fig. 38:6, 8; Barzilai and Garfinkel, ibid., Fig. 3:1, 2). ראש החץ השני שנמצא בערמות העפר היה חוד ניצנים קטן (איור 4: 6). כלי דיאגנוסטי נוסף לתרבות הירמוכית הוא הסכין שנעשית בשברור לחץ; שני פריטים כאלה נמצאו: אחד נעשה על גבי נתז בעזרת שברור לחץ על הפן הדורסלי (איור 4: 10) והשני הוא שבר פגיון שכנראה שייך לשכבה זו ונמצא גם הוא בערמות העפר (איור 4: 9).
נוסף על הצור נמצאו בשכבה זו שני להבי אובסידיאן: שבר קטן ולהב חד-כיווני (איור 6).

שכבה 2. מכלול הצור משכבה זו מנה 1045 פריטים. טכנולוגית נתזים היא השלטת בפסולת (52.9%), אף שיש גם עדויות לשימוש בטכנולוגיות להבים חד-כיווניים ולהבונים. מתוך 26 הגרעינים בשכבה זו יש 14 גרעיני נתזונים, שני גרעיני נתזים, ארבעה להבונים (איור 7: 1–3), גרעין להבים חד-כיווני פירמידלי וגרעין מעורב של להבים ונתזים.

כלי הצור מנו 91 פריטים, השכיחים הם להבי המגל (18=N) והמגרדים (13=N). בין להבי המגל היו תת-טיפוסים של ואדי רבה והירמוכית. אלה מהירמוכית כנראה חדרו משכבה 3. להבי המגל של ואדי רבה עשויים על גושי להבים חד-כיווניים (איור 7: 6–8). צורתם מרובעת והם עוצבו בשברור זקוף בצד אחד וקטימות בשני הקצוות (דיסטלי ופרוקסימלי) של הפריט. הקצה הפעיל נושא ברק שימוש והוא לרוב לא משוברר או משוברר בעדינות. כלים אחרים במכלול כללו ראשי חץ (4=N) ודו-פניים (4=N); איור 7: 9). ראשי החץ כללו חוד רוחבי (איור 7: 5) ושברים. יתרת הכלים כללה להבים משובררים (9=N), מיקרוליתים/להבונים (7=N) ומחוררים (9=N) הכוללים מיקרו-מקדחים (איור 7: 4). בין הכלים הלא פורמליים היו נתזים משובררים (5=N), קטימות (6=N), משוננים (4=N), שקערוריות (2=N), נקרים (3=N) ושונות (7-N).

 

כלי האבן

יניר מילבסקי
 
במכלול כלי האבן מהאתר יש 27 פריטים. מרביתם נמצאו מחוץ להקשר ארכיאולוגי, במילויים או על פני שטח ומרכיבם העיקרי כלי שחיקה (73%).
אבני רחיים, שכב (3=N). שלושה שברים של לוחות שחיקה שהיו משטחים קטנים וניידים, עשויים מאבן גיר קשה או בזלת, צד אחד שלהם היה משומש וחלק.
אבני רחיים, רכב (6=N). אלה הן אבני שחיקה קטנות יחסית שעשויות מאבן גיר או בזלת. צורתן עגולה ויש להן צד אחד שטוח לעבודה, משויף או מלוטש. אחת מאבני היד היא דיסקואידית/שטוחה-קמורה.
מקבות (3=N). אלה הם כלי גרעין שעל פניהם ניכרים סימני ניגוח. צורת המקבות בדרך כלל עגולה והן עשויות מאבן גיר קשה או חלוק קוורציט. לא ברור אם המקבות שימשו לכתישה בתהליך הכנת מזון או לצורך סיתות צור. שתיים מהמקבות שנמצאו בשכבה העליונה היו משומשות ושבורות, עם סימני התזה מכל הצדדים; אפשר ששימשו שימוש חוזר כמגרדים.
עליים (2=N). שתי אבני עלי מאורכות ושבורות, עשויות בזלת ואבן גיר קשה, נחשפו בהקשר ניאולית קרמי.
חלוקי נחל מלוטשים (5=N). חלוקי נחל אלה שפני שטחם מלוטשים בקטע אחד או יותר, נחשפו על פני השטח. תפקידם אינו ברור, אולם בקברים ממצרים הפרה-דינסטית היה קשר בין חלוקי הנחל למשטחי אבן ושם הם שימשו ככל הנראה לטחינה עדינה.
פלטה. משטח מלבני קטן יחיד נמצא במפלס הניאולית הקרמי.
מכתש מחלוק נחל. המכתש הקטן מאבן גיר (איור 8: 1) שימש כנראה לכתישה עדינה בכמויות מזעריות.
דיסקים או פקקים (2=N). דיסקים אלה עשויים מאבן גיר וצורתם מתקבלת בהתזה. לשני דיסקים ממפלס הניאולית הקרמי צורת עדשה. חפצים דומים ממונחתה הוגדרו כקוצצים
(Gopher A. and Orelle E. The Ground Stone Assemblages of Munhata, A Neolithc Site in the Jordan Valley, Israel: A Report [Les cahiers de Missions Archéologiques Françaises en Israël 7]. Jerusalem). 
דיסקים מחוררים (2=N). נמצאו שני דיסקים מאבן גיר שפני שטחם שטוחים וחלקים ולהם חור במרכז (איור 8: 2). מקובל בדרך כלל לראות בחפצים אלה אבני נול. דיסקים דומים נחשפו בחורבת עוצה הסמוכה (Getzov ., Lieberman-Wander R., Smithline H. and Syon D. Uza I [IAA Reports, forthcoming]. Jerusalem).
משקולת(?). חלוק נחל מאורך ולו נקישות בשני צדיו נראה כמשקולת לא גמורה.
קערת בזלת. שבר של קערת בזלת נמצא בשכבה 2. השבר מייצג חתך דק של קערה ולה דפנות ישרות ותחילתו של רכס בקצה התחתון. הצד הפנימי של הקערה מלוטש. אף שזהו שבר קטן, נראה כי הוא מקערה מטיפוס האופייני לתקופה הכלקוליתית ע'אסולית.
 
כל טיפוסי כלי האבן, למעט פריטי בזלת, מייצגים מכלול משק בית שייתכן שיוצר במקום. מרבית הפריטים נמצאו על פני שטח ובשכבה 1 (14=N; כ-48%). בשכבה 2 המייצגת את תרבות ואדי רבה נמצאה קערת אבן אחת ודיסק אחד. בשכבה 3 של הניאולית הקרמי נחשפו אבן רחיים (רכב), שתי מקבות, שני עליים, פלטה, שלושה דיסקים, דיסק מחורר ומשקולת(?). שכבה 4 של הניאולית הקדם-קרמי כללה דיסק מחורר ואבן רחיים (רכב). יש לציין את המגוון העשיר של המכלול מהניאולית הקרמי בהשוואה למכלולים משכבות אחרות.

 

מכלול כלי החרס וממצא מיוחד

אנה אייריך-רוז
 
מכלול כלי החרס מהאתר כלל 1055 שברי חרסים משתי תקופות מרכזיות: ניאולית קרמי (התרבות הירמוכית) וכלקולית קדום (תרבות ואדי רבה). בשתי השכבות היה ממצא מעורב.
כלי החרס מהניאולית הקרמי השתמרו גרוע והיו עשויים בגסות. העיטור היה מוגבל לחיפוי אדום ומירוק; במקרה אחד הובחן קו עבה צבוע. לא נמצא דגם אידרה במכלול.
הטיפולוגיה מצומצמת לכמה צורות פשוטות, הנפוצה היא קערה בינונית פשוטה ומחופה אדום (איור 9: 1–5). בין השברים האחרים יש שפת סיר (איור 9: 6), שפה פשוטה של פערור (איור 9: 7), אגן (איור 9: 8) וידית אוזן של פיטס (איור 9: 9).
מכלול הכלקולית הקדום (ואדי רבה) הוא קטן (754 שברי כלי חרס). החומר מפולם וצרוף היטב ומעורבים בו חסמים קטנים אפורים ולבנים.
העיטור השליט הוא החיפוי האדום שמצוי על כל סוגי הכלים. מירוק שחור, לעתים מעורב באדום מוגבל לקערות בלבד. סוגי עיטור נוספים כוללים סירוק, חריתה, תבליט וכן תביטי דמוי סהר (איור 10: 1, 2) ועיטור פלסטי.
החלוקה הטיפולוגית מצומצמת וכוללת קערות, קנקנים, פערורים ופיטסים. בין הקערות יש עם דופן ישרה וחיפוי אדום וממורק (איור 10: 3, 4); השוואות נמצאות בנחל בצת I (Gopher A. 1989. Mitekufat Haeven 22:82–93) ובשכבה 19 בחורבת עוצה
(Getzov N., Lieberman-Wander R., Smithline H. and Syon D. Uza I [IAA Reports, forthcoming]. Jerusalem); קערות מעוגלות קטנות עם דופן נוטה פנימה; קערה מזווה (איור 10: 5) שדומה לקערות מנחל בצת I (Gopher, ibid., Fig. 7:3) ומשכבה 19 בחורבת עוצה; וקערה גדולה או אגן שדופנותיו עבות ושפתו חתוכה (איור 10: 6) ולו השוואה בנחל בצת I (Gopher, ibid., Fig. 7:7) ובשכבה 19 בחורבת עוצה.
לטיפוס היחיד של קנקן באתר צוואר ישר (איור 10: 7) ואפשר להשוותו לקנקנים מבייסמון (Rosenberg D. et al. 2006. Mitekufat Haeven 36:129–139) ומחורבת עוצה, שכבה 17. פערורים לא מעוטרים שדופנותיהם עבות ושפתם חתוכה (איור 10: 8, 9) דומים לאלה שבחורבת עוצה, שכבה 19. דופנות הפיטסים הפערוריים עם השפה החתוכה באתר שלנו עבה יותר מאלה שנחשפו בחורבת עוצה.
שני בסיסים חלולים וגבוהים, כנראה של מקטרים (איור 10: 10, 11) מאוד דומים לבסיסים שנמצאו בחורבת עוצה, שכבה 17.
 
למכלול הקרמי של ואדי רבה באתר יש דמיון רב לכלי החרס שנמצאו באתרים הסמוכים, חורבת עוצה ונחל בצת I. הגיוון המצומצם של הצורות נעוץ ככל הנראה בהיקף המצומצם של החפירה.

 

ממצא מיוחד

שני חפצים מופיעים בקטגוריה זו: צלמית חרס ואבן חותם.
צלמית. בשכבה 3 נמצא חלקה העליון של צלמית (1.1 ס"מ קוטר, 3.9 ס"מ גובה; איור 11: 1). גוף הצלמית גלילי וחלק וקוטרו אחיד. החרס מפולם היטב ומעורב בחצצים שחורים עדינים מאוד ובקש. ראש הצלמית מעוצב בצביטת החרס כלפי הפן האחורי של הצלמית, כך שנוצר ראש משולש עם אף מחודד המזכיר מקור של ציפור. חלקה התחתון של הצלמית שבור. אפשר לפרש חפץ זה כצלמית עומדת, גלילית ופשוטה, כפי שנעשה במונחתה (Garfinkel Y. 1995. Human and Animal Figurines of Munhata, Israel [CCRFJ 8]. Paris) קשה לקבוע אם צלמיתזו היא דמוית אדם או חיה. צלמית דומה הוגדרה דמוית אדם עם פנים דמויי חרוט (Commenge-Pellerin C. 1997. A Pottery Figurine from Yiftah’el. In E. Braun. Iftah’el [IAA Reports 2]. Jerusalem. Pp. 181–181). גרפינקל (Ibid., pp. 34–40) סיווג צלמיות דומות כדמויות אדם סכמטיות ורולפסון (BASOR 27, 1991, Pp. 95–116) הגדיר צלמית השוואתית מעין ע'אזל כציפור.
 
אבן החותם עשויה מסרפנטין שחור (איור 11: 2) ונמצאה בשכבה 3. לקטע החותם ששרד צורה סגלגלה (2.2 ס"מ אורך, 2.4 ס"מ רוחב) ובמרכזו חור מפולש (0.24–0.70 ס"מ קוטר). הוא מעוטר בשורות V רומי המזכירות דגם אידרת דג. החותם שבור בחציו, כנראה תוצאה לא מוצלחת של קידוח החור במרכזו שנעשה לאחר השלמת העיטור. החותם שייך כנראה לקבוצה המכונה low back seals (Buchanan B. and Moorey P.R.S. 1984. Catalogue of Ancient Near Eastern Seals in the AshmoleanMuseum: The Prehistoric Stamp Seals. Oxford) והחור המפולש במרכזו החליף כנראה ידית שנשברה. אבן חותם זו נועדה מלכתחילה לשמש כלי לטביעה, אולם בשימוש משני, כנראה שהייתה קמע אישי (Skeates R. 2007. CAJ 17:183–198).
אבני חותם דומות מוכרות מאתרים אחרים אולם העיטור נדיר ומופיע בהגושרים מהדורה 4 (Getzov N. 2005. NEAEHL, Vol. 5, pp. 1759–1761).

 

שרידי עצמות בעלי החיים

נמרוד מרום
 
מניין כלל עצמות בעלי החיים שזוהו באתר הוא 169. במניין זה נתגלו שרידיהם של שמונה מיני יונקים: בהמות (Hippopotamus amphibious; 1 = N), בקר (Bos sp.; 44 = N), יחמור פרסי (Dama mesopotamica; 2 = N), חזיר (Sus scrofa; 50 = N), עז וכבש (N = 66; Capra sp., N = 1; Ovis aries N = 7), צבי ארצישראלי (Gazella gazella; N = 14), כלב/זאב (Canis sp.; N = 10), וארנבת הכף (Lepus capensis; N = 1).
 
ניכר שינוי בשכיחות מיני בהמות הבית (בקר, צאן וחזיר) במעבר בין הניאולית הקדם-קרמי לניאולית הקרמי (ירמוכי וואדי רבה). עיקר השינוי בעלייה בשכיחות הצאן וירידה בשכיחות הבקר עם הזמן (ראה טבלה 1). שינוי זה מובהק סטטיסטית (chi-squared =6.47, p=0.04).

 

חלק גוף
שטח C
שטח F
כל השטחים והתקופות
 
 
נק"ק
ירמוכי
ואדי
רבה
סה"כ
נק"ק
ירמוכי
סה"כ
סה"כ
%
בקר
ראש
2
2
1
5
 
 
 
5
11
 
שלד
ציר
5
2
 
7
 
 
 
7
16
 
גף קדמי
עליון
 
1
 
1
 
 
 
1
2
 
גף קדמי
תחתון
 
1
 
1
1
2
3
4
9
 
גף אחורי
עליון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גף אחורי
תחתון
5
1
 
6
1
3
4
10
22
 
כפות
רגליים
6
3
 
9
3
6
9
18
40
סה"כ
 
18
10
1
29
5
11
16
45
34
חזיר
ראש
12
2
2
16
 
 
 
16
43
 
שלד
ציר
4
4
 
8
 
 
 
8
22
 
גף קדמי
עליון
1
2
 
3
3
2
5
8
22
 
גף קדמי
תחתון
1
 
 
1
 
 
 
1
3
 
גף אחורי
עליון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גף אחורי
תחתון
2
 
 
2
 
1
1
3
8
 
כפות
רגליים
 
 
 
 
 
1
1
1
3
סה"כ
 
20
8
2
30
3
4
7
37
28
עז וכבש
ראש
3
11
2
16
 
 
 
16
42
 
שלד
ציר
3
3
2
8
 
 
 
8
21
 
גף קדמי
עליון
1
3
 
4
 
 
 
4
11
 
גף קדמי
תחתון
2
1
 
3
 
 
 
3
8
 
גף אחורי
עליון
1
2
 
3
 
 
 
3
8
 
גף אחורי
תחתון
2
2
 
4
 
 
 
4
11
 
כפות
רגליים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סה"כ
 
12
22
4
38
 
 
 
38
29
צבי א"י
ראש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלד
ציר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גף קדמי
עליון
1
 
 
1
1
 
1
2
22
 
גף קדמי
תחתון
1
2
 
3
 
1
1
4
44
 
גף אחורי
עליון
 
1
 
1
 
 
 
1
11
 
גף אחורי
תחתון
2
 
 
2
 
 
 
2
22
 
כפות
רגליים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סה"כ
 
4
3
 
7
1
1
2
9
7
כלב/
זאב
ראש
 
 
1
1
 
 
 
1
25
 
שלד
ציר
2
 
 
2
 
 
 
2
50
 
גף קדמי
עליון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גף קדמי
תחתון
1
 
 
1
 
 
 
1
25
סה"כ
 
3
 
1
4
 
 
 
4
3
מס' פריטים שזוהו מאותו מין (NISP)
57
43
8
108
9
16
25
133
100
% NISP
53
40
7
100
36
64
100
 
 

מקרא לטבלה: נק"ק=ניאולית קדם קרמי; א"י=ארץ ישראלי

 

לא ניתן לוודא את מצב הביות של מיני בקר עיקריים בשל מספר מדידות מועט שמנע את קביעת פרופיל התמותה ובדיקה מורפומטרית מפורטת. עם זאת, מדידות מורפומטריות אחדות שנעשו היו קטנות יותר מערכי ייחוס המייצגים בקר בר וחזיר בר ואפשר לראות בהן עדות לכך שבעלי חיים אלה היו מבויתים. אולם בשל מספר המדידות המועט ובגין היעדר מידע על התפלגות הזוויגים במדגם, אין לקבוע זאת בוודאות.

התפלגות חלקי השלד (SEA) השוותה בין צאן, בקר וחזיר. מאחר ונעשתה ספירה גסה של מספרי המינים היחידים, התפלגות חלקי השלד לא מייצגת את המספר המלא של חלקי גוף באתר מאחר וייצוג דיפרנציאלי של פריטים, שבירה ושחיקה מעוותות את התפזורת האמיתית. עם זאת, התפלגות חלקי השלד מראה דפוס דומה עבור צאן, בקר וחזיר. דמיון זה מעיד אולי על דפוס שחיטה ונשיאה דומה של בעלי חיים אלו לאתר. באותה מידה ניתן ליחסו לתהליכים בתר-הרבדתיים אשר הותירו חותם דומה באופן השתמרות עצמות מגוון המינים.

אחד מהתהליכים הטופונומיים המעצבים מכלולים של עצמות הוא לעיסת טורפים. סימנים לכך נמצאו על 5% מהעצמות במכלול (N = 9). דגימה של 20 חלקי גוף העצם מן המכלול שימשה לבירור השפעת תהליכי בלייה על המכלול. בכ-70% מהדגימה ניכרו סימני בלייה מתונה וב-30% לא ניכרה בלייה כלל. שיעור הבלייה הנמוך מעיד על קבורה מהירה של המכלול. דפוס שבירת העצמות נבדק על שמונה שברי אפיפיזות אשר נשתמרו עם חלק מגוף העצם. מורפולוגיות המעידות על שבירת עצמות טריות שלטו בכל הקטגוריות: זווית השבר (N=4; 80%), קו מתאר של שבר (N=5; 100%) וקצה שבר (N=4; 66%). השוני מ-N=14 היה תוצאה של מספר המורפולוגיות הגדול שלא ניתן היה לשייך אותן לקטגוריה ספציפית, רמז לכך כי רוב העצמות נשברו בעודן טריות, ככל הנראה לצורך הפקת מח עצם.

סימני חיתוך נותרו על 28 עצמות (18%) מתוך המכלול. מרביתם (N=20) נגרמו בעת ביתור החיה, ומיעוטם (N=5) בעת פשיטת העור. סימן חיתוך אחד מעיד על הסרת בשר מן העצמות.
בקר נחתך ביתר אינטנסיביות ממינים אחרים וחיתוך תדיר של הגפיים התחתונות היה ניכר בכל שלוש קבוצות היונקים מפריסי הפרסה. שכיחותם היחסית של סימני חריכה על עצמות הגפיים התחתונות והראש גבוהה במכלול ויש בה כדי להעיד על הכנת בשר בצלייה, שכן חלקי גוף אלו דלים בבשר ונוטים להיחרך באש גלויה.

לסיכום, מכלול עצמות בעלי החיים מהאתר נשלט ברובו על ידי שרידי צאן, בקר וחזיר. במעבר לניאולית הקרמי מתמעט הבקר מאוד ושכיחות הצאן עולה. שחזור ההיסטוריה הטפונומית של המכלול מצביע על ביתור של כל מיני הבהמות באתר, הכנת הבשר בצלייה ושבירת העצמות להפקת המח. מיעוט סימני לעיסת טורפים ובלייה מעידים על קבורה מהירה של המכלול ועל מצב שימור טוב.
 

ממצא כלי עצם

גייל לה-דוסר
 
אוסף כלי העצם כולל שמונה פריטים. מרביתם (N=5; 10–19 מ"מ רוחב, 3 מ"מ עובי) הם כלי חיתוך או החלקה שטוחים; לשלושה מהם שוליים דקים מאוד וחתך אובואידי וייתכן ששימשו לחיתוך. כלי אחר, עבה יותר מקודמיו ולו בסיס ישר, שבור בקצהו הדיסטלי. רוב הכלים השטוחים נעשו מצלעות של יונקים בינוניים עד גדולים. העצמות נחתכו לאורכן ובמקרה אחד, נחתכה העצם לרוחבה בניסור. חומר הגלם עובד בהקצעה ואילו הבסיסים עוצבו בשחיקה. ההסבר לסימנים המופיעים על שלושת כלי העצם הנותרים אינו חד-משמעי ולפיכך לא ניתן לקבוע אם היו אלה כלים. אחד מהשלושה הוא שבר צלע עם חתך שלם ושוליים מוחלקים שעליו פסים רוחביים עדינים. אלה יכולים להיות תוצאה של גורמי פוסט-הרבדה, ליטוש מכוון או שימוש. פריט שני הוא שבר של צלע דקה, שרופה שחור ועליו שרידי הקצעה שנותרו מתהליך השחיטה או ממהלך יצירת הכלי. הפריט השלישי הוא שן שבהיותה מוחלקת למשעי קשה להוכיח שקצה אחד שלה נוסר ליד השורש. 
 
ממצא הקונכיות
ענבר קטלב
 
נמצאו 14 קונכיות: 12 ממוצא ים תיכוני, ושתיים מקורן במים מתוקים. הממצא יפורט לפי שיוך תקופתי.
 
פני שטח: נמצאו ארבע קונכיות, בהן שבר של חילזון מים מתוקים – שחריר הנחלים Melanopsis buccinoidea, שפת קונכייה של המין קסדה גלית Phalium undulatumושתי קשוות של ליביה מצויה Cerastoderma glaucum, אחת עם חור מלאכותי גדול בקודקוד הקשווה.
 
כלקולית קדום: נמצאה קשווה אחת שלמה של המין ליביה מצויה Cerastoderma glaucum.
 
ניאולית קרמי א': נמצאו שלוש קונכיות, בהן קונכייה שלמה של שחריר הנחלים Melanopsis buccinoidea עם חור טבעי בפיתול הגוף ושתי קשוות של המין נעמית מצויה Glycymeris insubrica, הכוללות שבר וקשווה שלמה עם חור מלאכותי בקודקוד הקשווה.
 
ניאולית קדם קרמי ב': נמצאו שש קונכיות, מהן 5 קשוות של המין נעמית מצויה Glycymeris insubrica, שתיים שלמות ושלושה שברים; לאחת מהקשוות השלמות היה חור מלאכותי בקודקודה וקשווה אחת שלמה של המין ליביה מצויה Cerastoderma glaucum,עם חור מלאכותי גדול בקודקודה.
 
הקונכיות בעלות החורים שימשו כנראה תליונים. לקונכיות יוחסה משמעות סמלית המתבססת על צורת הקונכייה ומרקמה. לקונכייה של הנעמית המצויה צורה עגולה וחלקה וייתכן כי היא מסמלת את הירח ואת הכוחות הנשיים. לעומתה, מרקמה של הליביה המצויה דומה לקרניים היוצאות מקודקוד הקונכייה ועשויה לסמל את השמש ואת הכוחות הגבריים. שפת הקונכייה של הקסדה הגלית, צורתה סהר וייתכן שהיא מסמלת את מולד הירח, לידה מחדש ותהליכי התחדשות.
לא ברור אם לקונכיות אלו הייתה משמעות סמלית בעיני תושביה הקדומים של ארד אל-סאמרה, או ששימשו קישוט בלבד.