תא הבעירה כלל קיר עגול, משטח עגול ופתח. הקיר (W10; כ-3.17 מ' קוטר פנימי, 5.1 מ' קוטר חיצוני, 1.5 מ' גובה) השתמר לגובה שבעה נדבכים ונבנה באבני גזית גדולות

(0.24×0.44×0.60 מ') שדופנו משני צדיהן באבני גוויל במגוון גדלים ולוכדו באדמה. על אבני הקיר סימני שרפה. במרכז השטח התחום בקיר 10 נחשף משטח עגול (L304; כ-1.65 מ' קוטר, 1.1 מ' גובה השתמרות; איור 2), בנוי על סלע האם מאבני גזית קטנות שעליהן אפר וסימני שרפה ברורים. פתח המתקן נמצא בצדו המזרחי וצורתו קמרון

(L307; רוחב 1.8 מ', גובה 1.82 מ'), בנוי אבני גזית (0.2×0.3×0.5 מ'). הקמרון תחום בין שני קירות שכיוונם צפון–דרום (W12 ,W11), הצמודים לקיר 10 וממשיכים אל מחוץ לשטח החפירה. קירות 11 ו-12 בנויים אבני גזית והשתמרו לגובה שני נדבכים. רצפת הקמרון (L309) עשויה אדמה חומה מהודקת עם אבנים קטנות. הקמרון נסתם במפולת אבנים ואדמה (L308).

 
על רצפת המתקן, במילוי שבפתחו ובין אבני קיר 10 התגלו שברי כלי חרס ובהם קערה (איור 3: 1), סירי בישול (איור 3: 2–4) וקנקנים (איור 3: 5–9) המתוארכים כולם לתקופה הרומית (המאה הא' לסה"נ). כן התגלו חרסים מעוותים.