בחפירה הנוכחית (כ-450 מ"ר) נפתחו 18 ריבועי חפירה. בדרום השטח נחשף חלקית מבנה חווה (איור 2). בשל ההשתמרות הגרועה אפשר לזהות רק שלושה מחדריו, מסודרים בשורה שכיוונה דרום-מזרח–צפון-מערב. מן המבנה השתמרו בעיקר יסודות הקירות שנבנו מאבני גיר מהוקצעות חלקית והשתמרו לגובה של נדבך אחד. במבנה זוהו שני שלבי בנייה: בחדר המרכזי נחשף בור מים המאוחר להקמת המבנה. עם זאת, המבנה ובור המים תוארכו לפרק זמן אחד: סוף התקופה הביזנטית–תחילת התקופה האסלאמית. מצפון למבנה נחשף מסדרון חפור לתוך הלס הטבעי, וממזרח לו נחשפה ממגורה החפורה אף היא לתוך הלס. גם הממגורה תוארכה לסוף התקופה הביזנטית–תחילת התקופה האסלאמית.

שלושה מקירות החדר המזרחי (L119; מידות 6.0 × 3.5 מ'; איור 3) – הצפוני (W5), המזרחי (W1) והדרומי (W6) – לא השתמרו לכל אורכם, ורק יסודותיהם השתמרו (איור 4). קיר 6 משולב בבדל קיר (W9) בקצה המזרחי שלו, השייך כנראה לחדר נוסף שלא שרד, אשר השתרע מדרום לחדר המזרחי. רצפת החדר המזרחי לא השתמרה.
בחדר המרכזי (L124; מידות 6.5 × 5.0 מ'; איור 5) השתמרו יסודותיהם של הקירות הצפוני (W3) והדרומי (W19), אך לא למלוא אורכם. רצפת החדר לא השתמרה. בתוך החדר נחשף בור מים שקירותיו דופנו באבני שדה (L142; קוטר 2.5 מ'; איור 6); תחתיתו לא נחפרה. בור המים מאוחר למבנה, הוא חותך את קיר 3 (איור 7). אל הבור הוצמד ממערב אגן שיקוע מטויח (L123).
השתמרות החדר המערבי גרועה (L116; איור 8): מקירו הדרומי (W18 ,W8) השתמרו קטעים אחדים בלבד והקיר המערבי של החדר לא השתמר כלל.
בריבוע המערבי נחשף קיר (W7) שתחם כנראה קירו של חדר נוסף (איור 9). כן שרד קטע מקיר נוסף של חדר זה בגבול הדרומי של החפירה (W10).
במילויים שבין הקירות נחשפה קרמיקה מהתקופה הביזנטית המאוחרת: קערות (איור 1:10–5), קדרה (איור 6:10), קערות בישול (איור 8:10, 9), קדרות בישול (איור 10:10, 11), מכסה (איור 12:10), סירי בישול (איור 13:10–15), קנקני עזה (איור 16:10, 17) וקנקני שק (איור 20:10, 21, 24–27).
מצפון למבנה נחשף טבון (L120; קוטר 0.5 מ'; איור 11). כ-2 מ' צפונית-מזרחית למבנה נחשפה ממגורה (L151; איור 12), חפורה באדמת הלס; קירותיה דופנו באבני שדה (איור 13) ורצפתה עשויה אדמה מהודקת. על הרצפה נחשפו חרסים מהתקופה הביזנטית המאוחרת: קנקני עזה (איור 18:10, 19), קנקני שק (איור 22:10, 23) ונר סנדל (איור 28:10).
מצפון למבנה וממערב לממגורה נחשף מסדרון (L169) חפור לתוך אדמת הלס, שקירותיו דופנו באבני גיר מהוקצעות (איור 14). בין שני קירות הדיפון (W16 ,W15) נחשף גרם מדרגות (W17; איור 15) היורד אל חלל חצוב בתוך הלס, ששימש אולי מחסן; החלל לא נחפר. במילוי שבין קירות הדיפון נחשפו כלי חרס מהתקופה הביזנטית המאוחרת ובהם קדרה (איור 7:10).
באתר זוהו אם כן שני שלבי בנייה: בשלב הראשון נבנה בית חווה, ממנו השתמרו שלושה חדרים, אף שיש עדויות שכלל לפחות שני חדרים נוספים שלא השתמרו; אלה נהרסו כנראה בעת בניית מסילת הרכבת. הממגורה, הסמוכה למבנה ובת זמנו, מעידה על האופי החקלאי של המקום. בשלב שני נחפר בחדר המרכזי (L124) בור מים, אשר ביטל קטע מקיר 3. סביר להניח שבשלב זה החדר הפך לחצר פתוחה.
על פי ממצא כלי החרס תוארכו החווה החקלאית ומתקניה למאות הו'–הז' לסה"נ. החווה ומתקניה דומים מאוד לחוות אחרות בסביבה, שנחפרו בעבר וזוהו כחלק מהעורף החקלאי של העיר באר שבע בתקופה הביזנטית ובראשית התקופה האסלאמית (נחשוני, אוסטינובה ובר-זיו תשנ"ג; סונטג תשס"ג; פביאן וסרי תשס"ג; טליס 2012; ישראל, סרי ופדר תשע"ג; Ustinova and Nahshoni 1994). החלל שאליו מוביל גרם מדרגות 17 דומה למחסן תת-קרקעי שנחשף כ-50 מ' מצפון לשטח הנוכחי (הרשאה מס' 5896-A). שני המתקנים, וכן מרחבים דומים שהתגלו בתחנה המרכזית בבאר שבע על ידי ד' ורגה וו' ניקולסקי-כרמל (הרשאה מס' 6264-A), מצביעים על סגנון הבנייה בתקופה הביזנטית בבאר שבע.