שכבה 4. פני הסלע נחשפו ברבע הדרומי-מערבי של שטח החפירה. הסלע נמצא מכוסה באדמה כהה שהכילה כמות רבה של חומר אורגני, אך הממצא הקרמי בה היה מועט ולא תרם לתיארוכה. עם ראשית ההתיישבות על המדרון, נחצבה בו באר ולצדה הוקמו שני מבנים. הבאר נחשפה בפינה הדרומית-מערבית של משטח הסלע: בור רבוע חצוב ומדופן בקירות אבן (איור 3), ובו הצטברויות אדמה רטובות וכמעט נקיות מממצא. מעל הבאר נבנה קיר, שיסודותיו הושתתו על סלע האם, אך מעל לפתח הבור הם הושתתו על קורות אבן שאפשרו את המשך השימוש בבאר. הקיר השתייך כנראה למכלול בנייה שהשתרע מצפון-מזרח לבאר, שם נחשפו שני קירות היוצרים פינת מבנה (איור 4). על רצפת המבנה נמצאו שברים קטנים של כלי חרס מן התקופה הרומית המאוחרת ושני מטבעות שחוקים. מעל לרצפה הונחה רצפה חדשה שעליה נמצאו שברי כלי חרס מן המאות הד'–הה' לסה"נ ומטבע מהמאה הד' לסה"נ. הממצא מתארך את שכבה 4 לשלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית.

 
שכבה 3. המבנה שהוקם בשכבה 4 המשיך להיות בשימוש במהלך התקופה הביזנטית: הקירות והרצפות הוגבהו (איור 4) ונוספו בו קירות חדשים; ממערב לו הותקנה בריכה מטויחת, שבין שרידיה נמצאו שברים רבים של רעפים, המעידים כנראה על קירוי המבנה. באחד מחדרי המבנה הונח מילוי, עשוי בחלקו מחומר גירני, שעליו הצטברה אדמה ובה שברים רבים של כלי חרס וזכוכית מן התקופה הביזנטית, ובחדר אחר נמצאו כלי חרס מן המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ. כן נמצאו במבנה מטבעות רבים, שרובם שחוקים מכדי שאפשר יהיה לזהותם. המטבעות המאוחרים במבנה מיוחסים לימי יוסטיניאנוס הא' (527–565 לסה"נ) והב' (565–578 לסה"נ). ממצא זה מתארך את המכלול למאה הו' לסה"נ או לראשית המאה הז' לסה"נ.
פתח המבנה נקבע בקיר הדרומי. מדרום לקיר נמצא בור מדופן אבן (0.85 מ' עומק) ובו שוקת אבן סגלגלה (0.3×0.4 מ'; איורים 3, 5). בתוך השוקת נמצאה צפחת תמימה מן התקופה האומיית, שיוצרה כנראה בבית שאן, וליד השוקת נמצא מטבע המתוארך אף הוא לתקופה זו. נראה על כן שבור זה המשיך לשמש גם בשכבה 2.
 
שכבה 2. המבנה משכבה 3 המשיך לשמש גם במהלך התקופה האומיית, אך נעשו בו שינויים: הבריכה מולאה בעפר ומעליה נבנה קיר, ובחלקו הדרומי של המבנה הונחו רצפות מלוחות אבן. על רצפת עפר חדשה שהונחה במבנה נמצאו כלים שלמים: סיר בישול, קדרה וצפחת גדולה, וכן מחתה וסכין מברזל. לצד מזוזת הפתח שבקיר הדרומי הוקמה גדרת אבן מאבנים ניצבות, שנמשכה מערבה בקשת. מדרום לגדרה נמצא ריכוז של אבני בנייה סדורות בשורות; אפשר שנאספו כדי לשמש חומר בנייה. בשטח פתוח המשתרע מצפון למבנה נמצאו פריטים אדריכליים שלא באתרם, ובהם כותרת יונית, חוליית עמוד ואבן משקוף הנושאת תבליט צלב וכתובת סורית (איור 6). נראה כי המבנה חרב ברעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ ולא חודש.
בתקופה האומיית הוקם בראש המדרון, בחלקו הצפוני-מזרחי של שטח החפירה, מבנה ציבור גדול (מבנה A; איור 7 ור' המבנה בחזית איור 2). מן המבנה נחשף רק חלקו המערבי – ארבעה חדרים (1–4), הסדורים בציר צפון-מערב–דרום-מזרח; בחדרים 1–3 הותקנו רצפות פסיפס. חדרים 3 ו-4 נחשפו במלואם, והמשכם של שני החדרים האחרים משתרע מזרחה, אל מחוץ לשטח החפירה. הקירות נבנו מאבני גוויל מלוכדות בטיט. קיר החזית המערבי (W2; כ-20 מ' אורך) הרוס ברובו, ובמרבית אורכו נותר בו רק הנדבך התחתון. פתח רחב (1.2 מ' רוחב) שנקבע בו מוליך אל תוך חדר 2, הגדול מבין הארבעה (כ-5.5 מ' רוחב; איור 8). החדר רוצף בפסיפס צבעוני שהשתמרותו גרועה (איור 9). הפסיפס עשוי מאבנים קטנות בצבעים אדום, שחור ולבן, אך הוא תוקן עוד בימי קדם באבני פסיפס לבנות. המסגרת כוללת רצועה של מעוינים, שורה של משולשים קטנים ורצועת תשליב. השטיח המרכזי נחלק לרצועות של תשליבים היוצרים מעוינים ורצועות של ריבועים. במעוינים ובריבועים שולבו דגמים צמחיים, דוגמת דקל ופרחים, ודגמים הנדסיים, למשל דגם שחמט ומעוינים. חדר 1 רוצף בפסיפס מאבנים גדולות יותר ובצבע לבן בלבד (איור 10). חדר 3 רוצף בפסיפס מאבנים גדולות יחסית, שהשתמר בשני השלישים המערביים של החדר (איורים 11, 12). הפסיפס עשוי בצבעים שחור ולבן, ומוקף מסגרת המורכבת משלושה קווים, שהמרכזי כפול ברוחבו. השטיח המרכזי נחלק לריבועים, שבמרכז כל אחד מהם דגם הנדסי: מעוין, עיגול וגלגל חישורים. עיצוב הפסיפס גס ורמתו האמנותית נמוכה מזו של הפסיפס בחדר 2. על קירות החדר שרדו משטחים של טיח לבן שנמשח על שכבת חרסים שכיסתה על בניית האבן. הקיר הצפוני של חדר 3
(W27) מסתיים במערב במזוזה בנויה אבני גזית מטרוורטין, השייכת לפתח שהוליך לחדר 4, הצפוני מארבעת החדרים. בחדר 4 שימשו כנראה פני הסלע רצפה, שכן המפולת בחדר נמצאה ישירות על גבי סלע האם.
על רצפות החדרים נתגלה ממצא דל מאוד, אך במפולת המבנה נמצא מכלול כלים המתוארך למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ ודומה למכלול הקרמי שנמצא במבנים שנהרסו ברעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ שנחשפו סמוך למלון גלי כנרת בטבריה (חדשות ארכיאולוגיות 120). אפשר אפוא כי מבנה A חרב אף הוא ברעידת אדמה זו, שהרסה גם את בית המרחץ של חמת גדר.
בחזית המבנה, ממערב לו ועד לבריכת עין אל-ג'רב, נבנתה בתקופה זו סדרה של רחבות מרוצפות באבני גזית (ר' איור 2) שהשתרעו על גבי המדרון התלול. לשם כך הוקמה מערכת של קירות תמך מקבילים, שנמשכו בציר מזרח–מערב, והמרווחים ביניהם מולאו בעפר ואבנים. הרחבות המרוצפות השתמרו במחצית הצפונית של שטח החפירה, שם נבנו סמוך לסלע האם. בחלקו הדרומי, שם נשענו הרחבות על קירות תמך גבוהים, הן נהרסו כליל ורק חלקם התחתון של הקירות שרד. במרכז הרחבה שנחשפה בחלקו הצפוני-מערבי של שטח החפירה הותקנה באר עגולה (0.9 מ' קוטר) שחלקה העליון (1.1 מ' עומק; איור 13) חפור ומדופן בבניית אבן וחלקה התחתון חצוב בסלע. בעומק של כ-2.9 מ' נחשפה שכבה רוויה במים והחפירה בבאר פסקה. נראה כי הבאר נחצבה עד למפלס מי התהום של עין בולוס, שמימיו ראויים לשתייה. לוחות הריצוף שממזרח לבאר שקועים במקצת ויוצרים מעין תעלה שניקזה מי נגר אל עבר הבאר.
 
שכבה 1. לאחר שמבנה A וככל הנראה גם החלק הדרומי של הרחבות נהרס ברעש האדמה של 749 לסה"נ, עבר פרק זמן ממושך עד לחידוש היישוב במקום. על כך מעידה הצטברות של שכבת אדמה על הרחבות הצפוניות שננטשו. הבאר שהותקנה בשכבה 2 יצאה משימוש ונסתמה במהלך הפער היישובי. בחלק העליון של המילוי שבה נמצאה כמות רבה של כלים מן המאות הט'–הי' לסה"נ, המעידה על תאריך הסתימה.
בשלב הבא – ככל הנראה במהלך המאה הט' לסה"נ – שוקם חלק ממבנה הציבור ובחזיתו נבנו מחדש רחבות; באר חדשה נחצבה כ-0.85 מ' ממזרח לבאר הישנה, אשר כוסתה בריצוף הרחבה החדש (ר' איורים 2, 13). דומה שחלק מן האבנים המהוקצעות ומאבני הגזית ששימשו בשלב בנייה זה נלקחו מן הרחבות הדרומיות שקרסו ולא שוקמו עוד. לבאר החדשה, שסביבה הותקנה רחבה מרוצפת מוקפת בקירות (איורים 14, 15), מתאר רבוע (כ-0.85×0.85 מ'; איור 16), והיא דופנה באבני גזית. בפינתה הצפונית-מזרחית התמוטטו כמה מאבני הדיפון ואפשר להבחין בפיר החצוב בסלע. על פי הבאר הוצבה חוליה של צינור אבן שנלקחה מחורבות בית המרחץ (ר' איורים 14, 15); פתח הצינור כוסה בלוח אבן. הממצא בתוך הבאר (2.3 מ' עומק חפירה) מבלי להגיע לקרקעיתה, היה דל וכלל שברי כלים מן התקופה האסלאמית הקדומה. במעמקי הבאר נמצאה כותרת קורינתית קטנה.
שני החדרים הצפוניים של מבנה A (חדרים 3, 4) לא שוקמו, ומפולת אבני הקירות נותרה על רצפותיהם. מעל לשני החדרים הדרומיים (1, 2) הוקם מבנה חדש (מבנה B): קיר החזית המערבי שוקם וקירות חדשים נבנו לצד חלק מן הקירות האחרים ומעליהם. לאורך הקיר הצפוני של חדר 2 נבנה קיר חדש שבו שולבה אומנה לנשיאת קשת בציר כללי צפון–דרום, המעידה כי אורכו של חדר 2 היה ככל הנראה כפול מזה שנחשף. על רצפת הפסיפס של חדר 2 שהתערערה, הונחה רצפה חדשה עשויה אדמה מהודקת וחלוקים (איור 17). הממצא עליה היה דל, אך אפשר היה לייחסו למאות הט'–הי' לסה"נ. במהלך השימוש בחדר 2 נערכו בו שינויים אחדים. מעל רצפת העפר והחלוקים נבנתה מאבני גזית ארוכות מחיצה בציר כללי מזרח–מערב, שחילקה את המרחב לשניים. מדרום למחיצה הונחה רצפת עפר עם כמות רבה של טיח, ומצפון למחיצה הונח ריצוף של אבני גוויל שטוחות. על הרצפות החדשות נמצאו שברי כלי חרס אחדים המתארכים אותן למאות הט'–הי' לסה"נ. בחדר 1 חודש השימוש ברצפת הפסיפס משכבה 2 והשימוש בה נמשך עד שהמבנה נהרס בשנית.
נראה כי גם מבנה B חרב ברעידת אדמה. ברבע הצפוני-מזרחי של חדר 2 נמצאה מפולת של אבני הקירות. גם הקיר המערבי של המבנה התערער ובנדבכיו התחתונים חסרות כמה אבנים. חדר 1 נחסם כולו במפולת של אבנים ובה כמות רבה של שברי פרסקו ורעפים לצד שברי כלי חרס שהמאוחרים בהם מיוחסים למאה הי' לסה"נ. ממצא זה מרמז כי המבנה חרב ברעידת האדמה של שנת 1033 לסה"נ ולא שוקם עוד.
 
דומה כי מבנים A ו-B (שכבות 2 ו-1) – מבני ציבור עם רחבות בחזיתם, שנבנו בשולי בריכת מים חמים, באזור שבשל ריח הגופרית העז והחום הרב לא התאים למגורים – הוקמו כדי לשרת את הרוחצים במעיינות החמים. אפשר שהיו חדרי הלבשה או חדרי עיסוי, בדומה למבנים שנבנו במקום בשנים האחרונות.