בחודשים נובמבר–דצמבר 2008 נערכה חפירת הצלה ברחוב מלכי צדק שמדרום-מערב לשער האשפות, על המורדות הדרומיים-מזרחיים של הר ציון (הרשאה מס' 5513-A; נ"צ 222165/631173), לקראת הנחת צינור מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה לפיתוח מזרח ירושלים, נוהלה על ידי א' נגר (צילום), בסיועם של י' אוחיון ור' אבו-חאלף (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), א' בלשוב (שרטוט), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), מ' אבישר (זיהוי כלי חרס), ג' ביכובסקי (נומיסמטיקה), ר' ויניצקי (מעבדת מתכת), מ' כפטל-גודמן (ציור כלי חרס) וק' עמית (צילום ממצאים).
נפתח שטח חפירה מוארך (כ-35 מ"ר) על המדרון, בצדו המזרחי של רחוב מלכי צדק, בהמשך לחפירה שערך י' קגן לאורך צדו המערבי של הרחוב (הרשאה מס' 5513/1-A). בשטח החפירה, שהופרע מכל עבריו בעת הנחת תשתיות מודרניות, נחשפו שרידי בנייה קדומים וכן הרחוב המנדטורי או הירדני שעליו נסלל הרחוב הנוכחי (איורים 2, 3); בשל שיקולי בטיחות הופסקה החפירה מבלי שהעמיקה עד לסלע האם.
מן הרחוב שנסלל בתקופה המנדטורית או הירדנית שרדו שכבת הזפת ותשתית של אבני שדה קטנות עד בינוניות. בריבוע A2, הישר מתחת לרחוב, נחשף קיר (W1; רוחב 0.5 מ', גובה 1.45 מ' לכל הפחות; איור 4) הבנוי משתי שורות של אבני שדה ואבנים מהוקצעות בינוניות וגדולות שהונחו בנדבכים נפרדים, עם אבנים קטנות בתווך; חומר המליטה מכיל סיד, פחם ושברי חרסים. הקיר, שנגדע ככל הנראה עם סלילת הרחוב, נמשך אל מתחת למפלס שבו הופסקה החפירה וגובה ההשתמרות המלא שלו אינו ידוע. אל הפן המערבי של הקיר, שעליו שרדו שרידים של טיח לבן, ניגשת רצפת טיח (L102), המונחת על תשתית עשויה מפלס של אבני שדה קטנות על גבי מילוי עפר שהכיל כמות רבה של אבני חצץ ופחם, וכן עצמות בני אדם ובעלי חיים (L107; כ-0.3 מ' עובי). מתחת לתשתית הרצפה נחשף קיר (W4; איור 5) שנסמך אל הפן המערבי של קיר 1 ומעיד כי קיר 1 התקיים לאורך שני שלבי בנייה לפחות. מקיר 4, הנמשך אף הוא אל מתחת למפלס שבו הסתיימה החפירה, נחשף נדבך אחד בלבד (0.35 מ' גובה). הקיר בנוי משורה אחת של אבני שדה בינוניות, ובינו לבין קיר 1 הונח מילוי של אבני שדה קטנות עם חומר מליטה המכיל סיד ושברי חרסים. במהלך החפירה נפער בין קיר 4 לגבול המערבי של הריבוע בור שבו הובחן חלל בנוי במפלס נמוך יותר, אך זה לא נחפר משיקולי בטיחות.
בריבוע A1 נתגלה בעומק של כ-2 מ' מתחת לפני השטח קצהו המזרחי של קמרון (W3), שכיוונו הכללי מזרח–מערב (איור 6). קצה הקמרון נבנה על קיר (W3a), הבנוי מאבני שדה גדולות ובינוניות אשר לוכדו בסיד עם גושי פחם; הקיר נחשף בחתך הריבוע לעומק של ארבעה נדבכים בלבד. בחתך הריבוע אפשר היה להבחין על גבי הקמרון בקיר נוסף
(W2; גובה 0.7 מ'). קיר זה נחתך על ידי בור (L103) שנחפר עד לראש הקמרון. בבור נמצא חצץ שבו מעורבות עצמות בני אדם ובעלי חיים.
לא נתגלו בחפירה לוקוסים נקיים. זמנו של ממצא כלי החרס למן תקופת הברזל ועד התקופה העות'מאנית. בין כלי החרס נמצאו קערות ממורקות (איור 1:7, 2), קדרה ממורקת (איור 3:7) ופערור (איור 4:7) מתקופת הברזל, ונר מן התקופה הפרסית (איור 5:7). כן כלל הממצא קנקנים מן התקופה החשמונאית (איור 1:8, 2); סיר בישול (איור 3:8) ופכית (איור 4:8) מן תקופה הרומית הקדומה; וקערות מיובאות (איור 5:8–7), ובהן קערה ממורקת בצבע אדום (מס' 5) מן התקופה הביזנטית הקדומה. כלי החרס משלהי התקופה הביזנטית ומן התקופה האומיית כללו קערות (איור 1:9–6), קדרה (איור 7:9), קנקנים (איור 8:9–10) ובקבוקון מטיפוס grenade (איור 11:9). הממצא מימי הביניים כלל קערות מזוגגות (מס' 1–4) וקערה עשויה ביד (מס' 5), סירי בישול (איור 6:10–8), ובהם סיר בישול עשוי ביד (מס' 6), קנקנים (איור 9:10, 10) ופך (איור 11:10); כן נמצאו קערה מזוגגת (איור 12:10) ופך (איור 13:10), אשר יוחסו לתקופה הממלוכית. מן התקופה העות'מאנית נמצאו שברי גוף בלבד.
ממצאים נוספים כוללים רעף מן התקופה הביזנטית, הנושא טביעה עגולה (איור 11), אבן קלע מאבן גיר, שברי שיש, משקולת מבזלת, שבר כלי עשוי אבן, אבני פסיפס רבות וכן חמישה מטבעות, המתוארכים כדלקמן: שנת 41/42 לסה"נ (ר"ע 124101), שנת 67/68 לסה"נ (ר"ע 124102), המאה הד' לסה"נ (ר"ע 124103), 534–539 לסה"נ (ר"ע 124104), והמאה הח' לסה"נ (ר"ע 124105).
שרידי הבנייה מקוטעים ואינם מצטרפים לכלל תוכנית שלמה. שני האלמנטים האדריכליים העיקריים – קיר 1 והקמרון – נבנו במגוון שיטות בנייה, ועל כן דומה כי יש לייחסם לתקופות שונות, אף שאין אפשרות לתארך את הקמתם. אולם, מהתבוננות בתצלומי אוויר ישנים עולה כי האזור כבר היה נטוש באמצע המאה הי"ט לסה"נ.