בור המים ממוקם מתחת למבנה מהתקופה העות'מאנית, צמוד לכנסיית 'מאסר האדון' (איור 1). המבנה שימש בעבר את משרד האוצר העות'מאני, ושמו בערבית 'בית אל-מאל' – 'בית הכספים'. היום מתגוררת במבנה משפחת ג'עברי.

הכניסה לבור המים הייתה דרך פיר בנוי שראשו בחדר ההסבה של משפחת ג'עברי (איור 2: חתך 1–1). הירידה לבור התאפשרה רק באמצעות גלישה בחבל. הפיר רבוע (0.6×0.6 מ', 5.5 מ' גובה), והוא בנוי מאבנים מהוקצעות (כ-0.2×0.3 מ'). בדופן הפיר אפשר להבחין בכניסות של תעלות להובלת מים שמתארן רבוע (כ-0.15×0.15 מ'), ככל הנראה לניקוז מי גשמים מחצרות המבנה. היום התעלות סתומות (איור 3).
בתחתית הפיר נמצאת תקרת הבור, החצובה בסלע הגיר הקשה (כ-0.4 מ' עובי) ומכסה את כל שטח הבור. בתקרה נחצבו שתי כניסות: פיר סגלגל (כ-1 מ' קוטר), הסתום היום באבני קירוי (איור 4), ופתח מלבני (2.5 מ' אורך, כ-1.2 מ' רוחב), המקורה בחלקו בשלוש אבני גזית גדולות (1.2 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב כל אחת). נראה שהפתח המלבני היה הכניסה המקורית לבור והוא מתחבר היום לפיר הבנוי (איור 5).
עומק הבור (4 מ') נמדד מפתח הכניסה המלבני בתקרה ועד לקרקעיתו. לבור צורת טרפז שקודקודיו מעוגלים (3.5 ו-2.8 מ' אורך בסיסים, כ-4.5 ו-5.5 מ' ואורך צלעות). בצדו הצפוני חצובה מגרעת (0.5×2.0 מ'). קירות הבור ורצפתו מטויחים; הוא נמצא ריק ונקי מממצא. ברצפת הבור חפרו מחפשי אוצרות שתי גומות לתוך הטיח (0.3 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק) שהובחנו בהן שתי שכבות של טיח: שכבת הטיח העליונה (0.1 מ' עובי) הכילה חרסים מהתקופה העות'מאנית, ואילו שכבת הטיח התחתונה (0.1 מ' עובי) הייתה אפורה, ללא חרסים, והיא אופיינית למתקני מים בירושלים מימי הבית השני. בשכבת הטיח העליונה נמצא מטבע מהתקופה העות'מאנית, ואילו מתחת לשכבת הטיח התחתונה נמצאה משקולת רומית מעופרת; הממצאים הושארו במקום. סקירה של קירות הבור העלתה שגם הם טויחו בשתי שכבות טיח בהרכב זהה.
 
הבור שימש כנראה בימי הבית השני. לשלב זה יש לייחס את חציבתו ואת קירוי פתחו בלוחות אבני הגזית הגדולות (איור 1: חתך 2–2). הבור טויח אז בטיח אפור שהיה אופייני למתקני המים של ירושלים. בשלב זה הכניסה לבור הייתה ישירות מפני השטח דרך תקרתו – עדות לכך הם הפתח המלבני והפתח הסגלגל החצובים בתקרת הסלע המקורית. נראה שבתקופה זו פני השטח היו במפלס הנמוך ב-5.5 מ' לפחות ממפלס פני השטח היום. מאז התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית הצטברו במקום מילויים והמפלס הוגבה. לכן היה צורך בפיר בגובה 5.5 מ' מעל התקרה המקורית של הבור. פיר זה נבנה בתקופה העות'מאנית, וכך התאפשר שימוש חוזר בבור. בתקופה העות'מאנית נוקה הבור וקירותיו ורצפתו טויחו מחדש. בנקודות מסוימות על דופנות הבור נמצא טיח מודרני הנבדל משתי שכבות הטיח שתוארו לעיל. על פי מידע שמסר בעל הבית, פועלים מטעמו ערכו במקום חפירות ותיקוני טיח בשנת 1984 בניסיון לאתר אוצר זהב טורקי בקירות הבור וברצפתו.