מבין עשר מערות קבורה שנתגלו במהלך עבודות התשתית נבדקו ארבע מערות שנחצבו בשליש התחתון של המדרון (185–170 מ' מתחת לפני הים): שלוש מערות צמודות זו לזו, שנפגעו במידה רבה (T102–T100; איור 1), ומערה נוספת (T103), המרוחקת כ-150 מ' מדרום-מזרח להן. ארבעת הקברים היו בשימוש בתקופת הברונזה הביניימית.

 
אל כל אחת ממערות הקבורה הוליך מפני השטח פיר אנכי (כ-2 מ' עומק), שנחצב בצדה המזרחי, אך הוא השתמר במלואו רק בקבר 103, שם מתארו עגול, וחלקית בקבר 102, שם מתארו מלבני (איור 2). בשלושה מהקברים השתמר חלק ממסדרון שקשר בין הפיר לבין חדר הקבורה: במערות 101 ו-102 מתארו טרפזי (איור 2) ובקבר 103 מתארו מלבני (איור 3). חדרי הקבורה (8.5–10.5 מ"ר, 1.5–2.5 מ' גובה) סגלגלים, רצפותיהם מפולסות, קירותיהם מקומרים והתקרות קשותות. שלושה מן הקברים כללו חדר קבורה יחיד, ואילו קבר 100 כלל שני חדרי קבורה. למרות חוסר האחידות בפרטים אלה, נראה כי הקברים אינם חורגים מן התוכנית האופיינית של קברים בני התקופה בבקעת בית שאן.
 
בקברים 100–102 נמצאו שרידיהם של הנקברים על הרצפות בחדרי הקבורה (איור 4). בקבר 102 נמצאו שישה פרטים בקבורה ראשונית ובארטיקולציה מלאה שהשתמרותם טובה במיוחד. הפרטים הונחו בתנוחה מכווצת, ראשם במזרח; פני הגברים הופנו צפונה ואלו של הנשים דרומה (איור 5).
 
בקברים נמצא מכלול עשיר של כלי חרס המיוחס לתקופת הברונזה הביניימית (איור 6), הכולל קערה; גביע; תשעה קנקנים; שני קומקומים; חמישה פכים, שלשניים מהם שפת משפך; 13 קנקניות; וכן 12 נרות, אחד מהם עם פיה יחידה, שניים עם שלוש פיות ותשעה עם ארבע פיות. רוב הכלים עוטרו בדגמים צבועים אדום (איור 7). כלים אלה שייכים למשפחת הכלים הצפונית, שבבקעת בית שאן מתאפיינת בשימוש נרחב בעיטורי צבע. לצד הכלים נמצאו שלושה ראשי חניתות וחרב (איור 8). אף שאלה שייכים לטיפוסים מוכרים מתקופה זו, השתמרותם הטובה מאפשרת שחזור חלקים שאינם מוכרים בדרך כלל, דוגמת עקב ניצב החרב. כן נתגלו בקברים חרוז מלבני עם שני חורים מפולשים וצלמית אישה, העשויים שניהם מאבן.