שטח A

נמצאו ארבע מחצבות (L109 ,L102 ,L101 ,L100; איור 1). מחצבות 100 ו-101 קטנות ומלבניות. מחצבה 102 מטיפוס 'מחצבת חצר', ובדופן המזרחית שלה נמצאו שלוש אבנים שחציבתן לא הושלמה (איור 2). בצדה המערבי של המחצבה נתגלו שני קברי ארגז חצובים שעל שפתם, לאורך צלעותיהם הארוכות, נחצבה מגרעת להנחת אבני כיסוי (איור 3). מחצבה 109 היא הגדולה מכולן ובחלקה הצפוני נתגלה קבר חצוב מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ). בחזיתו חצר מטויחת (L112; איור 4). החצר תחומה בשלושה קירות בנויים אבני גוויל (W122 ,W114 ,W107), ובדופן המחצבה. קיר 122 ניגש לדופן המחצבה. פתח המערה נסתם באבן מרובעת שבמרכזה חריץ, כנראה בשימוש משני (איור 5). בחצר המבואה נתגלו כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית, בהם קערה מעוטרת (איור 1:6) וקנקן (איור 2:6). על רצפת החצר (L124) התגלה נר רומי המתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ (איור 3:6) וכלי זכוכית מעוטר המתוארך למאה הג' לסה"נ (איור 7, להלן).
מערת הקבורה מאוחרת לפעילות המחצבה, ולכן נראה כי עיקר פעילות הכרייה במחצבות התרחשה לפני המאה הג' לסה"נ.
 
שטח B
נתגלתה מערת קבורה (L116; איור 8) שבצדה המזרחי שני משכבים. הדרומי (L121; איור 9) נחשף בחלקו, הצפוני לא נחפר. בין שני המשכבים, ובין המשכבים לחלל המערה בנויים קירות מאבנים קטנות (0.2×0.2 מ') וחומר מליטה. לפי מבנה המערה סביר שהיא נחצבה בתקופת הרומית ותקרתה קרסה, ככל הנראה כבר בתקופה קדומה. ממצא קרמי שהתגלה בה מתוארך לתקופה העות'מאנית ומעיד על שימוש נוסף במערה. בממצא קערה מזוגגת (איור 1:10), קערה מטיפוס עזה (איור 2:10), קדרה (איור 3:10) וצינור חרס (איור 4:10). המערה נחתמה מלמעלה בשכבת שרפה, כנראה מתעשיית סיד.
 
כלי הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו שני שברים של כלִי זכוכית אחד (לוקוס 112; ר' איור 6) בגוון ירוק עם עורקים בגוון ירוק זית. בשבר אחד בסיס הכלי, ובשני גוף הכלי, השפה והידיות. אין נקודת חיבור בין השברים אך קרוב לוודאי שהם מכלי אחד – שפופרת תמרוקים הנפוצה בשלהי התקופה הרומית המאוחרת. הכלי נופח לדפוס בדגם צלעות רחבות המסובבות ויוצרות צילוע אלכסוני. שפת הכלי נוטה חוצה, מעובה ומעוגלת באש. הגוף גלילי, מתרחב ומתעגל מעט כלפי מטה. הבסיס טבעתי, חלול ומעט מוגבה. שתי ידיות אוזן משוכות מהגוף אל קצה השפה. טיב הזכוכית אינו משובח, הדופן מעובה והבסיס עשוי ברישול רב עם שרידי זכוכית ומתכת ממוט הזגג. נראה שכלי זה הוא תוצר של אחד מבתי המלאכה שפעלו בארץ ישראל בשלהי התקופה הרומית המאוחרת. מצב ההשתמרות של הכלי טוב, כפי שמוצאים בדרך כלל רק במכלולי קבורה.
 
נראה כי המחצבות שימשו את תושבי היישוב הסמוך בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית והקברים הם חלק ממכלולי הקבורה ההלניסטים והרומים באזור, ומרמזים על התיישבות אינטנסיבית בתקופות אלו. במערה 116 התגלו ממצאים מהתקופה העות'מאנית, ונראה כי הייתה בשימוש תושבי הכפר הסמוך קולה.