שטח A
אמת המים לרמלה ידועה ממקורות היסטוריים. ב-1950 תיעדו ר' גופנא וי' קפלן קטע קטן של האמה, שנתגלה לא רחוק מהכניסה למושב פתחיה במהלך ביצוע עבודות תשתית. בשנים האחרונות נערכו שתי חפירות הצלה על ידי י' זלינגר מטעם רשות העתיקות על תוואי האמה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 111: 77-76). בסקר גיאופיזי שנערך באזור רמלה (A. Petersen and R. Wardill, Levant 33 [2001]) בשנת 1999 אותרו בעזרת רדאר חודר קרקע כמה אנומליות שזוהו על ידי הסוקרים כשרידים של אמות מים. החפירה הנוכחית מוסיפה מידע חשוב על המיקום, התוואי וטכניקת הבנייה של אמת המים ומפעלי מים מהתקופה האסלאמית הקדומה.

 

נתגלו שרידים של אמת מים לאורך כ-150 מ' (קטעים A-F; איורים 1, 2), שכיוונם הכללי מזרח-מערב עם פנייה מתונה דרומה בחלק המערבי של האמה. מחוץ לגבולות החפירה, ממערב, הובחנו על פני השטח בקטע שאורכו כ-170 מ', טיח ואבני בנייה המעידים על המשך תוואי האמה. לאמה (1.5 מ' רוחב, 1.2 מ' גובה) יסוד שנבנה מאבני שדה מלוכדות בחומר מליטה ועליו שני קירות מקבילים (0.5-0.4 מ' רוחב) בנויים אבני גיר מסותתות. הקירות טויחו בצדם הפנימי והחיצוני וצופו בשכבה נוספת מבחוץ ומבפנים של אבני שדה שביניהן חומר מליטה אפור. לטיח המכסה את הדפנות הפנימיות של האמה (2-1 ס"מ עובי) גוון אדמדם והוא מכיל קוורץ, שברי כלי חרס וצדפים. על הטיח הובחנה שכבת טיח מאוחרת, ככל הנראה שלב של תיקונים. זוהי שכבה אפורה-לבנה והיא שינתה במקצת את החתך המלבני של התעלה להובלת מים (0.55-0.50 מ' רוחב) כך שהחיבור בין הקירות והרצפה מתעגל. בתוך התעלה, עד לגובה של 0.6 מ', גובה זרימת המים, ניתן להבחין בהיווצרות שכבות של טרוורטין. עוביין מגיע לחמישה מילימטרים בשלב הקדום, ולפחות מכך בשלב המאוחר.

 

בקטע A שבתחום האדמה האלוביאלית, הובחן דיפון חיצוני אלכסוני מטויח היורד משני צדי ראש התעלה עד למרגלותיה, ותפקידו ככל הנראה להגן מפני הסחף הצפוי בסביבה חרסיתית אלוביאלית. בזכות הדיפון נשתמרה צורתה המקורית של האמה בקטע זה. לעומת זאת, בקטעים B-C עוותה האמה כתוצאה מתזוזה וקריסה של הקירות כלפי פנים (איורים 3, 4) ורוחבה צומצם לכדי סנטימטרים ספורים. האזור שבו נגרמו העיוותים חופף לאזור שבו הקרקע חרסיתית אלוביאלית כבדה, המתאפיינת בתזוזות ותפיחה כתוצאה מספיגת לחות. ייתכן שלאחר שהשימוש באמה פסק, גרם המשקל הרב של האדמות האלוביאליות באזור זה לקריסה של דופנות התעלה פנימה, בייחוד אם התעלה היתה חשופה וריקה. נוסף על כך, נשדדו באזור זה לוחות הכיסוי, כנראה כבר בזמן קדום, ובהשוואה לקטעים אחרים (להלן) נראה כי עובדה זו תרמה אף היא לקריסה.

 

הקטע המרכזי של האמה (D וחלק מ-E) השתמר היטב וכל אבני הכיסוי (0.80 מ' אורך, 0.30 מ' רוחב, 0.12 מ' עובי; איור 5) נמצאו באתרן. באזור של קרקעות החמרה היציבות (במרכז שטח החפירה ולכיוון מערב, קטעים E-F) נגרמו פחות נזקים לאמה וצורתה המקורית של התעלה עם החתך המלבני נשתמרה. בכמה נקודות בקטעים D ו-E (לוקוסים 118, 143,
148, 151, 158) בוצעו חתכי בדיקה שנועדו לבחון את עומק תשתית האמה ואת טכניקת הבנייה. התברר כי הקטע המרכזי של האמה חפור אל תוך אדמת החמרה. בחתך 118 הובחנו תעלות יסוד לעומק של כ-0.7 מ'. יסוד האמה בנוי על תשתית רחבה ממנו בכ-0.2 מ'. התשתית (1.5 מ' רוחב, 0.7 מ' עומק) נבנתה מאבנים קטנות מלוכדות בטיט אפור על רובד של חול.

 

כדי לשמור על השיפוע הרצוי לצורך זרימה תקינה של המים השתמשו מתכנני המפעל בטכניקות שונות בהתאם לנתונים הטופוגרפיים. בחלק המזרחי נבנתה האמה על פני השטח, ואילו בחלקים המרכזי והמערבי היא נחפרה אל תוך שכבות אדמת חמרה וחול. על פי מדידות שבוצעו לאורך האמה השיפוע שלה קבוע למדי (1.2%) למעט באזור המרכזי שבו התרחשו כנראה תזוזות קרקע.

 

בקטעים D ו-F נחשפו פירי ביקורת, במרחק של כ-35 מ' זה מזה. פי הפיר בקטע D (איור 6) השתמר בשלמותו. דופנו החיצונית עגולה (1.3 מ' קוטר) והפנימית משושה (0.7 מ' קוטר), והוא מתרומם 0.5 מ' מעל לוחות הכיסוי. פתח הפיר מרובע וגודלו מספיק למעבר אדם. הפיר נבנה באזור שבו האמה פונה בזווית של ˚8 דרומה. הפיר בקטע F נמצא במצב השתמרות לא טוב. בניית פירי ביקורת במקומות שבהם תוואי האמה משנה כיוון מוכרת מאמות אחרות בארץ ישראל, וכנראה שהסיבה לכך קשורה בתחזוקה שוטפת הנחוצה בייחוד בנקודות תורפה שבהן עלול להצטבר סחף.

 

חישוב ראשוני של ספיקה מרבית באמה, המבוסס על נתוני החפירה (קוטר ושיפוע של האמה) העלה תוצאה אפשרית של מאות מ"ק לשעה. מעיין עין ירדה שממזרח לתל גזר לא מספק היום כמות מים כה גדולה ומיקומו מקשה על זיהויו כמקור המים. בסקרים שנערכו באזור נתגלו שישה מעיינות באזור הכפר אבו שושה שלמרגלות תל גזר. היום ספיקתם נמוכה, אך סביר שבעבר היתה גבוהה בהרבה. ייתכן שמימי כמה מעיינות רוכזו יחד כדי לספק כמות מים שתצדיק בנייה של מפעל מים המיועד לעיר בירה שמתגוררים בה אלפי תושבים.  

 

על פי הממצא הקרמי יצאה האמה מכלל שימוש ככל הנראה במהלך המאות הט' או הי' לסה"נ. השערה זו עולה בקנה אחד עם המקורות ההיסטוריים. עוד נמצאו בחפירה משקולת ברונזה, שברי כלי זכוכית, מעט עצמות בעלי חיים, מסמרי ברונזה וברזל ושברי שיש הנושאים שתי אותיות בשפה הערבית שאינן ניתנות לפענוח.

שטח B
השטח נמצא כקילומטר אחד מצפון לשטח A, על תוואי כביש 6. נפתחו שני ריבועי חפירה
(B2, B1) במקומות שבהם נחשפו שרידים ארכיטקטוניים.

 

ריבוע B1. נתגלה מיתקן (איור 7) הכולל בור (לוקוס 518) ומשטח (לוקוס 508). הבור עגול, הוא חפור אל תוך אדמת החמרה (1.5 מ' עומק) ופתחו (1.9 מ' קוטר) רחב מבסיסו (1.6 מ' קוטר). קיר הבור (W504 ;0.15 מ' רוחב) בנוי אבני שדה מלוכדות בחומר מליטה אפור. חלקו הפנימי של הבור מטויח בשלוש שכבות של טיח אפור ובו מעט אבנים קטנטנות. ברצפת הבור נתגלה שקע (0.55 מ' קוטר, 0.25 מ' עומק), היא טויחה בשלוש שכבות לפחות של טיח אפור על גבי שכבה של חלוקי נחל. הבור נתגלה סתום, אולי במכוון, באבני שדה גדולות ואדמה ובה שברי כלי חרס מצולעים המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאה הה' לסה"נ), וכן כמה אבני פסיפס תעשייתי לבן (2.5 × 3.5ס"מ). צמוד לבור מדרום נחשף משטח מחלוקי נחל בינוניים (לוקוס 508). מצב השתמרותו לא טוב אך נראה כי הוא ניגש אל קיר הבור. עוד נתגלו מדרום לבור שני קירות (W507 ,W506) היוצרים פינה. הם נבנו מאבני שדה בינוניות ונשתמרו לגובה של נדבך אחד. השטח שבין שני הקירות רוצף בשתי שכבות של חלוקי נחל שלוכדו בחומר מליטה אפור. ייתכן שהמשטח שימש תשתית לרצפת פסיפס. שני המשטחים והקירות נבנו ישירות על אדמת החמרה. בקצה המזרחי של המשטח נתגלה בור קטן (לוקוס 517; 0.4 מ' קוטר) שטויח ורוצף בחלוקי נחל. לא ניתן לקבוע למה שימש. על פי הממצא הקרמי שנתגלה בתוך הבור הוא יצא מכלל שימוש במהלך התקופה הביזנטית או בתחילת התקופה האסלאמית הקדומה. כחצי קילומטר מצפון-מזרח לשטח B נמצא תל חמיד (ר' חדשות ארכיאולוגיות 110). ייתכן שהמיתקן הוא חלק מהעורף החקלאי של התל.

 

ריבוע B2. כ-50 מ' מצפון-מזרח לריבוע B1 נתגלה מבנה מלבני (1.9 × 2.5 מ') שקירותיו בנויים מאבני גוויל, למעט אבן אחת גדולה שנמצאה בחלק הפנימי של הקיר המערבי וששימשה אולי סף. הקיר השתמר לגובה של שני נדבכים לפחות. בהצטברויות שבתוך המבנה נתגלו שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית. כמטר אחד מצפון למבנה נתגלה קיר נוסף. החפירה בריבוע זה לא הושלמה.