נחשף חלק מאולם מלבני ששימש חדר חם של בית מרחץ (קלדריום; 4.0×4.7 מ'). הוא נבנה מאבני גזית גדולות מגיר רך, והשתמר לגובה מרבי של כ-2.2 מ'. מתחת לאולם נבנה מפלס תחתון ובו היפוקאוסט. רצפת האולם (L151 ,L150) נבנתה מלבני חרס שכוסו בגיר כתוש. בפינה הדרומית-מערבית של האולם השתמר לוח שיש יחיד, שהונח על רצפת לבני החרס והגיר הכתוש, לכן נראה שכל האולם היה מרוצף בלוחות שיש, שלא השתמרו. האולם חולק לשני אגפים, מזרחי ומערבי, באמצעות קיר שבמרכזו פתח (W4; איורים 3, 4). ממזרח לקיר 4, במקביל אליו, נבנה קיר נוסף שבמרכזו פתח (W14), המלמד כנראה שהיה אגף נוסף שלא נחפר. שני פתחי הקירות נמצאים באותו ציר. בקירות 4 ו-14 נבנו תעלות אנכיות ובתוכן הונחו צינורות עשויים מחוליות חרס רבועות (טובולי). הצינורות העבירו אוויר חם מההיפקואוסט שבמפלס התחתון למפלס העליון של החדר החם. באולם נחשפו שני מתקנים רבועים (L131 ,L130), שנבנו מלבני חרס וטויחו מפנים בטיח הידראולי; נראה שהם שימשו לרחצה. בתחתית הדופן הדרומית של מתקן 131 התגלה צינור ניקוז מעופרת (כ-5 ס"מ קוטר). רצפת ההיפוקאוסט שבמפלס התחתון (L137 ,L133) נבנתה מלבני חרס רבועות, במגוון גדלים, והיא השתמרה במלואה. מעל הרצפה נבנו עמודונים, רבועים ועגולים, חלקם השתמרו בשלמותם (1.15 מ' גובה). העמודונים הרבועים נבנו לרוב צמוד לקירות מלבני חרס רבועות (כ-0.3×0.3 מ', 2–4 ס"מ עובי), והם נשאו קשתות עגולות. העמודונים העגולים נבנו במרכז האולם מלבני חרס עגולות (כ-0.25 מ' קוטר, 3–4 ס"מ עובי; איור 5) העומדות על בסיס רבוע שנבנה מלבני חרס רבועות (כ-0.35×0.35 מ'); בראש העמודון העגול יש כותרת שנבנתה מלבנים רבועות (0.3×0.3 מ'). קירות ההיפוקאוסט דופנו מפנים בלבני חרס רבועות במגוון גדלים.

מצפון לאולם נבנתה תעלת מים (L135), ששולבה בקיר הצפוני של החדר החם (W5) והוליכה מים ממזרח למערב. נראה שהקיר והתעלה נחתכו בשלב מאוחר על ידי מתקן רבוע (L134; איור 7), שבחלקו נחצב ובחלקו נבנה באבני גזית; הוא השתמר חלקית. המתקן מחובר בחלקו הדרומי לאגף המזרחי של ההיפקאוסט. סביר להניח שהמתקן שימש כתנור קטן בשלב מאוחר של בית המרחץ. ייתכן שבשלב הראשון השתמשו להפעלת החדר החם בכבשן המרוחק כ-2 מ' מדרום לחלק הדרומי-מערבי של שטח החפירה. הכבשן זוהה בחתך שנוצר בעבודת דחפורים במקום; הוא לא נחפר בשל בעיית בטיחות. מצפון לתעלת מים 135 התגלתה הצטברות של עפר כהה (L102).
ממערב לחדר החם נחשפו כמה קטעים של קירות (W13 ,W8W6 ,W1) ורצפות (L115 ,L113), שני מתקנים (L141 ,L132), תעלות מים קצרות בכיוון מזרח–מערב
(L142 ,L140 ,L136) ותעלה ראשית בכיוון צפון–דרום (L139); שרידים אלה נפגעו בעבודת דחפורים במקום. אל התעלה הראשית 139 התנקזו תעלות 136, 140, 142 וכן מתקן 141 באמצעות צינור עופרת (כ-5 ס"מ קוטר), הדומה לצינור שנחשף במתקן 131 (איור 8).
 
עיקר הממצא הקרמי מהחפירה מתוארך לתקופה האומיית (החל מהמחצית השנייה של המאה הז' ועד למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ), והוא כולל קדרות (איור 9: 1–3), כלי בישול (איור 9: 4–6), קנקנים (איור 9: 7–12) ופכים (איור 9: 13, 14). ממצא זה מתארך את שלב השימוש האחרון של בית המרחץ. עוד התגלו בחפירה שברי כלי חרס מהתקופה הרומית, ובהם קערות (איור 10: 1–3) וכלי בישול מטיפוס כפר חננייה (איור 10: 4) וקנקנים מטיפוס שיחין (איור 10: 5–7), ושברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית, ובהם קערות מיובאות (איור 10: 8–12) ושפות קנקנים (איור 10: 13–16).
כן התגלו בחפירה מעט שברים אינדיקטיביים של כלי זכוכית (ר' להלן), ובהם בולטים שברים של כלי תמרוקים המכונה דו-שפופרת, המעוטר בחוטים גליים ומתוארך לתקופה הביזנטית.
בחפירה התגלו שני מטבעות, האחד בהצטברות העפר שמצפון לתעלה 135 והוא מתוארך לשנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 141640) והאחר לא ניתן לזיהוי.
בתוך המפולות של בית המרחץ, מצפון לקיר הדרומי של החדר החם (W3), התגלה מכלול של 14 צדפים ממין נעמית מצויה (Glycymeris insubrica). בגבם של כל הצדפים נקדח בגסות חור, שמיקומו וגודלו שונים מצדף לצדף. נראה כי קדיחת החור בוצעה ללא השקעה רבה, וברור שאין אלה תכשיטים. ייתכן כי הצדפים שימשו ככלי משחק, ואפשר גם שהם שימשו כאסימונים בבית המרחץ.
עוד התגלה במפולות בית המרחץ מוט ברונזה (איור 11), שחתכו מרובע. בצדו האחד של המוט יש לולאה שנוצרה מכיפוף המוט ובצדו השני יש התרחבות עגולה שבמרכזה נקב. נראה שמוט זה שימש כידית של כלי כלשהו או כחלק מנברשת.
במפולות התגלו גם כמה שברי טיח, שעליהם צוירו בצבע חום-אדמדם דגמים של טבעות ומדליונים (איור 12), וכן אריח שיש רבוע תמים (0.28×0.28 מ', 3 ס"מ עובי), שחלקו המרכזי מוגבה ובו נחרתה שורת קווים, דבר הרומז על שימוש משני.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה התגלו כ-50 שברי כלי זכוכית, מהם 35 שברי גוף לא אינדיקטיביים ו-15 שברי כלים שזוהו. השבר הקדום ביותר הוא שפת קערה זקופה, מעוגלת באש, המתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת או לראשית התקופה הביזנטית. התגלו שבר של שפת גביע יין מעוגלת באש ובסיס של גביע יין טבעתי חלול, המתוארכים לתקופה הביזנטית. כן התגלו לפחות שתי שפות מעוגלות ומעובות ובסיס מעובה פשוט של כלי מטיפוס הכוס/קערה שהיה נפוץ מאוד בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האומיית.
עוד התגלו שני שברים של כלי תמרוקים אחד המכונה דו-שפופרת (L128), ובהם שבר של החלק העליון של הכלי (איור 13: 1) ושבר של החלק התחתון של הגוף לרבות הבסיס (איור 13: 2). כלי זה מעוטר בחוטים גליים, המשוכים מחלקו העליון של הכלי ועד לבסיסו, שלושה חוטים על כל שפופרת. בחלקו העליון שתי ידיות אוזן ומעליהן נמשכה ידית סל. כלי זה שימש לכחל ובמקרים רבים התגלו בתוכו כלי איפור מברונזה או מעצם. ישנם תתי-טיפוס רבים, מעוטרים ולא מעוטרים ועם תוספות שונות.
שפופרת תמרוקים יחידה שלה ידית סל וידיות אוזן התגלתה בקבר בכאבול שתוארך לראשית התקופה הביזנטית (Vitto 2011:112, 115–117, Fig. 10). כלים מטיפוס זה התגלו לרוב כחפצי לוואי בקברים ורק במקרים אחדים הם נחשפו במכלולי יישוב, ומכאן החשיבות הרבה בגילויו של כלי זה בבית מרחץ. למרות תפוצתם הרחבה של כלי הדו-שפופרות וגילויים של כלים להם מאפיינים דומים, אין לכלי זה מקבילה מדויקת המשלבת את העיטור בחוטים אנכיים ואת מערך הידיות.
 
חשיפת בית המרחץ והממצאים בו מלמדים על העושר והעוצמה של היישוב בתקופות הביזנטית והאומיית. נראה שבית המרחץ הוקם בתקופה הביזנטית, המשיך לפעול באופן מצומצם בתקופה האומיית ויצא משימוש בשלהי התקופה האומיית. הוא מצטרף לשני בתי מרחץ נוספים שהתגלו בגליל התחתון ברמה (Tzaferis 1980) ובנחף (הרשאה מס' 5931-A).