שטח א'. נחשף החלק הדרומי של פתח מאגר המים (2.5 × 3.5 מ'; איור 3). הפתח נחצב בסלע קירטון (L105). גבוה מהפתח, מדרום וממזרח לו, נבנה קיר (W12; רוחב 1–2 מ') לחיזוק הסלע ולמניעת קריסתו בעת זרימת מי נגר אל תוך המאגר. קיר 12 נבנה על הסלע מאבני שדה בבנייה יבשה והשתמר לגובה שניים–שלושה נדבכים. מדרום-מערב לפתח התגלה גרם מדרגות חצוב בסלע (L107; רוחב 1.0–1.5 מ', אורך 3.5 מ'; איור 4), ובו שמונה מדרגות. בראש גרם המדרגות התגלה מתקן מעוגל (L110; קוטר 1.2 מ', עומק 0.3 מ'; איור 5), שרצפתו ניצלה סלע מפולס וקירותיו נבנו באבני גוויל והשתמרו לגובה שלושה נדבכים. ייתכן שהמתקן שימש אגן מים או בור שיקוע. סמוך לקיר 12 מדרום וממזרח התגלו שרידים של תשתית רצפה עשויה מטיט (L104). תשתית 104 נבנתה מעל ריצוף אבן, שהתגלה בחלקו בעבר סמוך לחפירה מדרום (שכבה XII בחפירות התל; Herzog 2002:20, fig. 8). ייתכן שתשתית הטיט קשורה לתעלת מים שלא השתמרה, שהובילה מי נגר אל גרם המדרגות ומשם אל תוך המאגר. צמוד לנישה חצובה בדופן הדרומית של פתח המאגר נבנה קיר מאבני גוויל (W16; אורך 3 מ', רוחב 1 מ'); הוא נחשף בעבר בחפירות של ז' הרצוג וי' גוברין (טרם פורסם). אפשר שקיר 16 שימש תמיכה לסלע למניעת קריסתו.

נראה שמתחילה פתח מאגר המים היה קטן יותר, והוא הורחב לאחר שדפנות הסלע מסביבו קרסו. הפתח החדש נחצב במדורג וחוזק בקירות 12 ו-16. בחפירות שנערכו באתר בעבר נחשף המשכו לצפון של קיר 12 (זאב הרצוג, מידע בעל-פה), שנבנה גם הוא על הסלע מסביב לפתח המאגר (כ-7.5 מ' קוטר כללי של הפתח); קיר 12 ביטל קיר דרומי של מקדש מהמאה הח' לפסה"נ (שכבות X ,XI; ר' Herzog 2002, fig. 12), ולכן יש להניח כי פתח המאגר הותקן לאחר שמקדש זה יצא מכלל שימוש.
 
שטח ב'. השטח נפתח סמוך לפיר, שנחפר בעבר ובו נחשף מקום פגישתם של תעלת מים ומנהרה עם הקיר המערבי של מצודה (שכבות VIII–X; ר' Herzog 2002: Figs. 12, 15, 16). נחשפו מילוי אדמה ומפולת של לבני בוץ (L106 ,L103) ומתחתם קטעים של שלושה קירות (W15 ,W13 ,W11; איור 6). הקירות נבנו מאבני גוויל והשתמרו לגובה 2–5 נדבכים (0.3–1.0 מ'). חלקו המערבי של קיר 13 גלש אל תוך הפיר. הקירות נחשפו בחפירות שנערכו במקום בעבר ובמשך השנים חלקם נהרס וחלקם התכסה במילוי אדמה.
 
ממצא כלי חרס. באדמה שמילאה את פתח מאגר המים התגלו שברי כלי חרס מתקופות הברזל 2, הפרסית וההלניסטית. התגלו מעט שברים של כלי חרס מתקופת הברזל 2א' (שכבות XII ו-XI בתל; Singer-Avitz 2002), ובהם קערות מזוות ומעוגלות (איור 1:7–4), סירי בישול שלהם שפות מעובות ומשולשות (איור 5:7, 6) ופך בישול שצווארו רחב (איור 7:7). כלים דומים התגלו בשכבות V ו-IV בתל לכיש (Zimhoni 2004: Figs. 25.2:6, 10; 25.28:2; 25.33:5) ובשכבה XI בתל ערד (Singer-Avitz 2002: Fig. 8:5–7). מרבית שברי כלי החרס שנתגלו בחפירה מתוארכים לתקופות הברזל 2ב' וג' (שכבות VI–X בתל; Singer-Avitz 2002: Figs. 10–49), ובהם קערות שלהן דופן ישרה מזווה ומעוגלת ושפה דקה או מעובה ומקופלת החוצה (איור 1:8–14), קדרות ששפתן עבה ומקופלת החוצה (איור 15:8–17), כלי בישול שלהם צוואר רחב או צוואר צר ומרוכס (איור 18:8–25), פכיות (איור 26:8, 27), פערורים (איור 28:8, 29) ובסיס נר (איור 30:8). סמוך לפני השטח התגלו מעט שברי כלי חרס מסוף התקופה הפרסית–ראשית התקופה ההלניסטית, ובהם קערות מעוגלות (איור 1:9, 2), קדרה שצווארה גבוה (איור 3:9), קנקנים (איור 4:9–6) ופכים (איור 7:9–10).
 
ממצא כלי אבן. בשני שטחי החפירה התגלו ארבע אבני גיר קשה עגולות (5.5–7.0 ס"מ קוטר; איור 1:10–4). ייתכן שהן שימשו לשחיקת מוצרי מזון.
 
עצמות בעלי חיים
נוהא אגא
 
נבדקו עצמות בעלי חיים מחמישה לוקוסים בחפירה (L107 ,L105–L103 ,L101). סלים שבהם רוב הממצא הקרמי מתוארך לתקופת הברזל ורק פחות מ-5% מהממצא מתוארך לתקופה הפרסית שויכו לתקופת הברזל. בשלושה לוקוסים נוספים התגלה ממצא מאוד מעורב, ולכן הם לא עובדו. הסלים חולקו לשלוש קבוצות לפי תיארוך הממצא בהם: תקופות הברזל 2א'–ג', תקופות הברזל 2ב' וג' ותקופות הברזל 2ג' והפרסית (טבלה 1). העצמות נאספו באופן ידני, ומפאת השתמרותן הטובה הן נשטפו במי ברז בלבד. שיטת העבודה תואמת לפרוטוקול הנהוג ברשות העתיקות, המתואר בפירוט בפרסומים קודמים (Agha 2014).
 
המכלול מונה 109 עצמות, שיניים וקרניים, ומתוכן 89 פריטים (כ-80% מן המכלול) זוהו לרמת המין או שויכו לקבוצת גודל (טבלה 2). העצמות השתמרו היטב, ללא סדקים או התקלפות של פני העצם וללא סימנים של פגעי מזג אוויר, ולכן נראה כי הן כמעט ולא היו חשופות על פני הקרקע בטרם נקברו. עם זאת על שלוש עצמות זוהו סימני כרסום של מכרסמים וטורפים. המכלול יתואר להלן מן הקדום למאוחר.
 
טבלה 1. עצמות בעלי החיים
התקופה
לוקוס
סל
סה"כ עצמות
ברזל 2א'–ג'
105
1010
12
 
 
ברזל 2ב' וג'
103
1003
 
 
66
104
1004
105
1006, 1011
107
1008
ברזל 2ג' ופרסית
101
1001, 1005
11
סה"כ
 
 
89
 
טבלה 2. שרידי בעלי החיים לפי מינים וקבוצות גודל
התקופה
המין/הגודל
ברזל 2א'ג'
ברזל 2ב' וג'
ברזל 2ג' ופרסית
NISP
NISP%
NISP
NISP%
NISP
NISP%
בקר
 
 
8
12.1
5
45.5
גמל חד-דבשתי
 
 
1
1.5
 
 
סוס
 
 
1
1.5
 
 
חמור
 
 
1
1.5
 
 
חיה מסדר גודל 'גדול'
 
 
10
15.2
1
9.1
עז/כבש
5
41.7
21
31.8
3
27.3
עז
 
 
1
1.5
 
 
כבש
1
8.3
2
3
 
 
חזיר
 
 
1
1.5
 
 
חיה מסד גודל 'בינוני'
6
50
20
30.3
2
18.2
סה"כ
12
100
66
99.9
11
100.1
 
תקופות הברזל 2א'–ג'. באדמה שמילאה את פתח מאגר המים נמצאו 12 עצמות של צאן או של חיה מסדר גודל 'בינוני'. שרידי הצאן כוללים שש עצמות: שני שברי אגן, לסת תחתונה ללא שיניים, רדיוס, מטקרפל ומטטרסל. עצם הרדיוס שייכת לכבש בן למעלה מעשרה חודשים. עצם האגן נושאת סימן חיתוך המעיד על ביתור. שרידי החיה מסדר גודל 'בינוני' כוללים שש עצמות: שני שברי צלעות, שבר גולגולת, שני שברי רדיוס וטיביה. על הרדיוס והטיביה היו סימני חיתוך המעידים על ביתור.
 
תקופות הברזל 2ב' וג'. זהו המכלול הגדול ביותר (66=NISP), ובו מגוון המינים הרחב ביותר — בקר, צאן, סוסיים, גמל חד-דבשתי, חמור וחזיר — כנראה בשל גודלו. רוב המכלול (42=NISP; כ-64%) נאסף מתוך מילוי האדמה בפתח מאגר המים.
שרידי הבקר כוללים שמונה פריטים: לסת תחתונה עם רצף השיניים הטוחנות הראשונה עד השלישית, שתי לסתות עליונות עם שתי הטוחנות הראשונה והשנייה, מטקרפל, חוליית צוואר שנייה (Axis), פמור, אולנה וסקפולה. על שתי עצמות נתגלו סימני חיתוך המעידים על ביתור. השרידים כוללים עצמות של חלקי גוף עשירים בבשר, כנראה פסולת מזון, לצד עצמות של חלקי גוף דלים בבשר, כנראה פסולת שחיטה. השרידים מייצגים לפחות פרט אחד שגילו מעל שלוש וחצי שנים. כן נמצאו עשר עצמות של חיה מסדר גודל 'גדול', שאחת מהן נשאה סימן חיתוך המעיד על ביתור.
שרידי הצאןכוללים 24 עצמות, שיניים וקרניים. שתי עצמות (טיביה וקלקנאוס) שייכות לכבש, לפרטים שגילם מעל שנתיים וחצי–שלוש. עצם הומרוס שייכת לעז, לפרט שגילו מעל עשרה חודשים. יתר שרידי הצאן מייצגים שלושה פרטים לפחות: שני פרטים בוגרים (הן על סמך שחיקת שיניים והן על סמך מצב איחוי העצמות) ועובר (על סמך קצה פרוקסימלי לא מאוחה של מטטרסל). פרט אחד לפחות היה ממין זכר על סמך צורת עצם האגן. על שש עצמות זוהו סימני חיתוך, מתוכם ארבעה סימנים מעידים על ביתור החיה ושניים מעידים על פשיטת העור. כן נמצאו עשרים עצמות השייכות לחיה מסדר גודל 'בינוני', סביר להניח צאן. ארבע עצמות נשאו סימני חיתוך: שלושה סימני ביתור וסימן להורדת בשר. על שלוש עצמות (רדיוס, הומרוס ומטטרסל) זוהו צלקות האופייניות להכאה במקבת כדי להפיק מח עצם. שרידי הצאן והחיות מסדר גודל דומה כוללים את כל חלקי השלד, מהראש ועד כפות הרגליים. דגם השבירה של חלק מן העצמות מעיד שנשברו בעודן טריות כדי להפיק מהן מח עצם שלו ערך קלורי גבוה.
החזיר, הגמל והחמור מיוצגים בעצם אחת לכל מין. עצם נוספת היא של חיה ממשפחת הסוסיים. חשיבות מיוחדת יש לעצם הגמל (חוליית הצוואר הראשונה [Atlas]), שעליה נמצא סימן חיתוך המעיד על עריפת הראש (ראה להלן).
 
תקופות הברזל 2ג' והפרסית. במילוי מעל ראש קיר 12 התגלו 11 עצמות, שיניים וקרניים של שתי חיות משק — בקר וצאן — וכן של חיות מסדר גודל דומה.
שרידי הבקר כוללים חמש עצמות: הומרוס דיסטלי לא מאוחה, חוליית צוואר, שבר של גולגולת עם חלק מהקרן, מטקרפל דיסטלי מאוחה ואגן לא מאוחה. העצמות שייכות לשלושה פרטים לפחות. על סמך מצב האיחוי של עצם האגן נראה כי גיל הפרט האחד אינו עולה על 7–10 חודשים. על סמך עצם ההומרוס הדיסטלית שאינה מאוחה נראה כי גיל הפרט השני 12–18 חודשים. על סמך עצם מטקרפל דיסטלית מאוחה נראה כי גיל הפרט השלישי מעל שנתיים–שנתיים וחצי. על שלוש מתוך חמש העצמות יש סימני חיתוך; שני סימנים מעידים על ביתור החיה וסימן אחד מעיד על פשיטת העור. עצם האגן של הפרט הצעיר נושאת סימן חיתוך המעיד על ביתור. כן התגלתה חוליית גב של חיה מסדר גודל 'גדול', כנראה בקר.
שרידי הצאן כוללים שלוש עצמות מטטרסל, שבר לסת עליונה וחלק מאגן. על עצם אחת יש סימן חיתוך המעיד על ביתור. בשבר הלסת מעוגנות השיניים הטוחנות הראשונה והשנייה, ושחיקתן מתאימה לפרט בוגר. כן התגלו שתי עצמות (סקפולה וטיביה) של חיה מסדר גודל 'בינוני', כנראה צאן, שעל אחת מהן סימני שרפה.
 
המכלולים מתל ערד קטנים ומקורם באיסוף סלקטיבי מתוך לוקוסים מעורבים. מן המכלולים נעדרות לחלוטין עצמות האצבעות (Phalanx), כנראה כתוצאה מאופן איסוף העצמות. עם זאת בדיקת המכלולים מאפשרת הסקת מסקנות כלליות בנוגע לממשק העדרים בתקופת הברזל 2. הייצוג של כל חלקי השלד וסימני החיתוך מעידים שכל שלבי השחיטה וכן צריכת הבשר והשלכת הפסולת נעשו באתר. גילאי התמותה מצביעים על כך שעדרי הצאן והבקר כללו פרטים בוגרים לצד פרטים צעירים, ומכאן ששימשו כנראה להפקת מוצרים משניים וכן לבשר. המכלול מתקופות הברזל 2ב' וג' דומה בהרכבו ובמגוון המינים שבו למכלולים אחרים מתקופת הברזל. עצמות הצאן הספורות שזוהו לרמת המין עשויות להעיד על העדפה לכבשים בעדרים, אך זוהו גם שרידי עזים. בספרות המחקר רווחת הטענה לפיה כבשים גודלו בעיקר בשל צמרן וכי אינן מותאמות לאזורים צחיחים בשל כושר העמידה החלש שלהן. אולם בתל ערד ובמכלולים אחרים מתקופת הברזל מבקעת באר שבע ומסביבתה כבשים שכיחות יותר מעזים, אף שהעזים מותאמות טוב יותר לאזור בשל יכולת עמידתן בתנאים קשים. ייתכן שיש לתלות זאת ביכולתו של עדר מעורב להתמודד טוב יותר עם מגיפות ותחלואים וכן לנצל שטחי מרעה באופן יעיל יותר.
חשיבותו המיוחדת של המכלול היא בגילוי עצם הגמל עם סימן החיתוך. ככל הידוע לי, זהו סימן החיתוך הראשון על עצם גמל מתקופת הברזל שנתגלה עד כה בארץ. סימנים כאלה לא דווחו במכלולים אחרים מתקופת הברזל שנתגלו בהם שרידי גמלים, ובהם תל באר שבע, תל ג'מה, יריחו, תל רחוב, קדש ברנע, לכיש, מצד עין קדיס, תל דן, תל עירא ותל קסילה. על סמך שרידי הגמלים מתל ג'מה (Wapnish 1981) נטען שהגמל שימש חיית משא בלבד. בחפירה זו התגלה לראשונה סימן חיתוך על עצם של גמל, המלמד על ניצול החיה למאכל. עם זאת יש לנהוג במסקנה זו במשנה זהירות שכן מקור העצם במילוי.
 
החציבה והבנייה בפתח מאגר המים מעידים על שימוש ארוך ימים במאגר שנחצב בתקופת הברזל 2ב'. מאגר המים אפשר את קיומן היום-יומי של המצודות מתקופת הברזל בסביבה צחיחה ללא מקורות מים זמינים. בתקופת הברזל תפקדה ערד כמצודה צבאית בגבול ממלכת יהודה וכמרכז מסחר ופולחן בצומת דרכים בין יהודה, הערבה ואדום במזרח ובדרום לבין מישור החוף במערב. הצירוף של מרכז צבא ומסחר יחד עם זמינות המים במאגר המפותח אפשרו רציפות בהקמתן של מצודות זו אחר זו.