אמת המים העליונה

האמה נבנתה מיסוד (1.6 מ' רוחב בממוצע) שעליו הותקנה תעלת זרימה. לאורך מרבית שטח החפירה היסוד בנוי מאבני גוויל וגזית מקירטון פריך, ולאורך מקצתה מאבני גוויל של אבן גיר קשה. הבנייה לרוב הייתה מרושלת: במקרים רבים יסוד האמה לא הושתת על הסלע, הבנאים הותירו רווחים גדולים בין אבני היסוד ולא השתמשו בחומר מליטה. מסיבות אלה יציבות האמה התערערה במהלך השנים וחלקים ממנה נמצאו ממוטטים (להלן).
על יסוד האמה הותקנה תעלת הזרימה שפולסה על קו גובה של כ-776 מ' מעל פני הים. תעלת הזרימה המקורית הייתה רחבה יחסית (עד 40 ס"מ רוחב) בצורת האות U, ועליה נוספו בתקופות מאוחרות שכבות טיח במפלסים גבוהים יותר שהצרו את מידות התעלה (7–12 ס"מ רוחב בלבד). צורת תעלות הזרימה האחרונות הייתה כצורת אות ח' הפוכה. בקטע אחד התגלו לא פחות משמונה שכבות טיח, שחלקן הונחו על מפלסים המדופנים באבנים קטנות (איור 3). הפרש הגבהים בין השכבה הקדומה למאוחרת שנחשפה מגיע ל-41 ס"מ. במקומות אחדים השתמר הטיח החיצוני של תעלת הזרימה שנועד להגן עליה ממי הנגר שירדו מן המדרון שממזרח לאמה.
על פי ריבוי שכבות הטיח נראה שהאמה היתה פעילה תקופה ממושכת, אך עם תום פעילותה היא נשדדה מאבניה, בעיקר מן הפן המערבי הגלוי ששימש גם קיר תמך כנגד המדרון. הבנייה המרושלת, שוד האבנים ולחץ הקרקע במעלה המדרון גרמו לבליה מואצת של שרידי האמה שהביאה אף להתמוטטות חלקים מתעלת הזרימה (איור 4).
לאחר חשיפת האמה, פורקו במקומות אחדים חלקים מן היסוד ותעלת הזרימה. במקום אחד, בפירוק של יסוד האמה, נתגלה מטבע של אגריפס הראשון (41–42 לסה"נ) המתארך terminus post quem את הקמת האמה. האמה פעלה ככל הנראה במשך התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית וזה גם זמנם של רוב הממצאים ― בעיקר חרסים ― שנתגלו לאורכה.
 
קיר השדה
לצד האמה, במקביל לה ממערב, כמעט לכל אורכה, נחשף קיר שדה. הקיר נבנה מאבני גוויל בינוניות וגדולות מקירטון, גיר וצור והושתת ברובו על מילוי עפר. גובה השתמרות הקיר עלה על גובה האמה בנקודות אחדות אך לרוב הוא נמוך יותר. הקיר נבנה מנדבך אחד עד שלושה ורוחבו משתנה (0.4–1.0 מ' רוחב). בקטעים מסוימים הקיר מרוחק מעט מן האמה (עד 0.8 מ') ובאחרים הוא צמוד אליה ואף בנוי במקום חלקו המערבי של יסוד האמה לאחר שנשדד. בשני מקומות שולבו בקיר גושי טיח גדולים שהתמוטטו מתעלת הזרימה ועל פיהם נקבע התוואי במרחק מה מן האמה, ועל כן אפשר לקבוע בוודאות כי קיר השדה הוקם לאחר שהאמה חדלה לתפקד.
מטרת הקיר אינה ברורה. הקיר דומה לרוב לקיר טרסה: פן אחד בנוי יפה הפונה כלפי מורד המדרון, ומאחוריו, בינו לבין שרידי האמה ואף עליהם, מילוי אבני שדה קטנות. לעתים נדמה שהמשטח שבין קיר השדה לבין שרידי האמה הותקן לשמש דרך, אך רושם זה אינו עקבי לאורך שטח החפירה. לאורך חלקים מן החפירה נמצא שכמות גדולה של אבנים קטנות של גיר וצור, שמקורן ככל הנראה מסיקול השטח החקלאי שממזרח לאמה, נשפכה למרגלות שרידי האמה ממערב לה. שפך זה כיסה גם את קיר השדה.
 
קטע האמה העליונה שנחפר הוא הקטע הרצוף הארוך ביותר שנחשף עד כה. זהו גם הקטע הצפוני ביותר הידוע של האמה העליונה, שכן זיהויים של שרידים צפוניים יותר עם האמה טרם הוכח. לאורך החפירה אפשר לעקוב אחר מהלך תוואי האמה, אופן בנייתה והשיפוצים שנעשו בה עד שחדלה לפעול. כמו כן, המטבע של אגריפס הראשון שנמצא בתוך יסודות האמה מוכיח כי האמה לא הוקמה לפניו, ומכאן שלא ייתכן שהורדוס הוא שהקים את האמה העליונה כדעתם של חוקרים אחדים (ר' עתיקות 78:69*–79*).