משטח של סלע לא אחיד המשתפל במתינות לצפון-מזרח נחשף הישר מתחת לפני השטח (L101; כ-140 מ"ר; איורים 2–4). בשוליו הדרומיים נמצאו כמה סדקים רדודים, עקתלוניים וחלל גדול (L105 ,L103; כ-2 × 2 מ'). אלה נוצרו כנראה מנגר עילי וחדרו דרך קרום הנארי אל תוך שכבת הקירטון הרכה יותר. בשוליים הצפוניים של שטח החפירה נחצבה בסלע מדרגה תלולה (L108), אולי חלק ממתקן חצוב שרובו משתרע מחוץ לשטח החפירה. נדבך אחד של אבנים במגוון גדלים, ובהם בולדרים ערוכים בשורה אחת, הונח הישר על סלע האם, ואפשר כי היה חלק מקיר תוחם הקשור למתקן המשוער (W106; איור 5).

 
מחצבה. פני הסלע בחלק המערבי של החפירה מעידים על מחצבה (L110; איור 6): שתי מדרגות חצובות (2.6 מ' אורך, כ-0.4 מ' רוחב, כ-0.3 מ' גובה) המופרדות בסדק צר בסלע (1.5 מ' אורך, 3–4 ס"מ רוחב, 8–10 ס"מ עומק), וכן כמה חתכים קטנים לאורך הסדק בניצב לו, המסמנים את מתארי האבנים שנחצבו, מאפשרים להעריך את ממדי האבנים שנחצבו (0.7 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה).
 
מערת קבורה. סמוך לקווי המחצבה ובמקביל להם נמצאה חצר קדמית שקועה (L107 ,L102; מידות 1.6 × 2.6 מ', יותר מ-1.9 מ' עומק; איור 7) של מערת קבורה. החצר לא נחפרה במלואה בשל אבני גיר גדולות והצטברויות עפר שנערמו על רצפתה. נראה שהאבנים, במגוון גדלים (0.4 × 0.4–0.5 × 0.7–0.8 מ'), נחצבו בתוך החצר או סמוך לה, והונחו בה לאחר שמערת הקבורה והחצר יצאו מכלל שימוש. אף שרוב האבנים לא הוסרו בחפירה, אפשר היה להבחין שקירות החצר נחצבו בקפידה וכי לא היו פתחים בקירותיה הצפוני, המערבי והדרומי. פתח המערה שנחצב בקיר המזרחי של החצר מורכב מקשת חיצונית שצדיה משופעים פנימה (1.2 מ' רוחב, 1.3 מ' גובה חשיפה, 0.4 מ' עומק) ובתוכה קשת פנימית קטנה יותר (0.8 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה חשיפה, 0.3 מ' עומק; איורים 3: חתך 1–1, 8). מעבר הכניסה נמצא חסום בחלקו באבן גיר מלבנית גדולה (0.4 × 0.4 × 0.7 מ') שהוסרה במהלך החפירה כדי לאפשר גישה לחדר הקבורה.
חדר הקבורה הרבוע (L109; מידות 2.2 × 2.4  מ', 0.9 מ' גובה מעל הצטברות העפר) נמצא חסום בחלקו בעפר שחדר דרך חור קטן שנפער בקרקעית החלל הגדול שבמשטח הסלע (L105 ,L103) וחדר את תקרתו של הכוך הדרומי (איור 3: חתך 3–3). קירות המערה הישרים התעגלו בקצה העליון ויצרו תקרה כמעט ישרה. שישה כוכים קשותים (2 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה; איור 9) נחצבו בקירות המערה: שלושה בקיר הצפוני, שניים בקיר המזרחי ואחד בדרומי. פתחיהם של ארבעה כוכים היו חסומים חלקית בלוחות אבן פשוטים (0.7 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, 0.2 מ' עובי) שהושענו אל הקיר מעט באלכסון. הכוכים לא נבדקו ונראה כי הכילו הצטברות עפר רדודה; עם זאת, לא הובחנו בהם חפצים או שרידי עצמות. נראה אפוא שמערת הקבורה נשדדה בעבר, לפני שהחצר מולאה, בעת שאפשר היה עדיין להיכנס אליה מבעד לכניסה הראשית, שכן החור בתקרת הכוך הדרומי היה קטן מכדי לאפשר גישה לאדם. מכיוון שחדר הקבורה לא נחפר, לא ברור אם היה בו בור עמידה או מרכיב אחר ואם הכיל מנחות קבורה נוספות או שרידי עצמות.
 
הממצא (איור 10). אף שלא נמצאו שברי כלי חרס בחדר המרכזי ואף לא בכוכים, זוהו בחפירה 32 שפות אינדיקטיביות. בשכבה הנמוכה ביותר בחצר, ליד הכניסה הקשותה (L107), נמצאו שברים אחדים של סיר בישול מטיפוס כפר חנניה 4C (איור 1:10), שאפשר היה לרפא, קנקן חסר שפה שלו צוואר מרוכס (לא צויר), וכן מטבע רומי פרובינציאלי עשוי ברונזה, שנטבע כנראה בקיסריה בזמנו של הדריאנוס או של אנטונינוס (117–161 לסה"נ; ר"ע 143478). בחלל שעל משטח הסלע (L103) נמצאו קערה מטיפוס כפר חנניה 1E (איור 2:10) וכמה חרסים של סיר בישול פתוח מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 3:10). שלושת החרסים (איור 10) מתוארכים למאות הב'–הד' לסה"נ (Adan-Bayewitz 1993:103–109, 119–124, 128–130). על משטח הסלע (L101) ובשכבת המילוי העליונה בתוך החצר (L102) נמצאו פזורים כמה חרסים שחוקים מהתקופות ההלניסטית המאוחרת, הרומית והביזנטית הקדומה וכמה שברי זכוכית.
 
למערת הקבורה החצובה חצר קדמית מלבנית שקועה שהוליכה אל חדר קבורה מרכזי שבו שישה כוכים. מכיוון שחדר הקבורה עצמו לא נחפר, תיארוך לתקופה הרומית התיכונה ואולי גם המאוחרת (המאות הב'–הד' לסה"נ) נעשה על סמך מעט חרסים ומטבע שנמצאו בחצר ועל משטחי הסלע.
מערות קבורה דומות נחפרו בכפר כנא, הן על הגבעה של ג'בל ח'וויח'ה (נג'אר תשנ"ו; ר' איור 2:1) הן בגרעין הכפר ההיסטורי (אבו עוקסה 2002), שבמהלך התקופה הרומית נותר ללא מגורים ושימש לקבורה (Alexandre forthcoming). מערות קבורה דומות, לרוב עם בור עמידה חצוב ברצפת החדר המרכזי וסממנים יהודיים ברורים, כגון גלוסקמות ונרות הרודיאניים, מאפיינות את התקופה הרומית בגליל היהודי.
סמיכותן של מערת הקבורה ומחצבת האבן מעלה את האפשרות כי חציבת מערות קבורה נעשתה בד בבד עם חציבת אבני בנייה, שכן שתי המלאכות היו תלויות זו בזו. מערת הקבורה, המחצבה ואולי גם מתקנים חצובים, לצד חציבות, ככל הנראה מתקנים ומערות, שהובחנו במהלך החפירה בקרבת מקום, משקפים את השימוש שנעשה בשטח המשתרע מחוץ לגבולות הכפר היהודי בתקופה הרומית. קרוב לוודאי שבית הקברות שימש את הכפרון שהתקיים כ-250 מ' ממערב לו (איור 4:1, 5), ואולי גם את האוכלוסייה מיישובים יהודיים מרוחקים יותר, כמו זה שבעין כבשן אתר רב-תקופתי שלא נחפר, המרוחק כ-2 ק"מ מזרחה (גל תשנ"ח: 24, אתר מס' 9).