שטח A משתרע על פני גבעה בגדה הצפונית של נחל באר שבע (כ-2.5 דונם; איור 3). מדרונות הגבעה, בכל עבריה, זרועים אבני בניה שהתדרדרו אל הערוצים הסובבים אותה. נפתחו שלושה ריבועי חפירה (J18 ,J4 ,J3; איור 3) ונחשף  מפלס חיים (L115–L113; כ-0.15–0.30 מ' עובי) שהצטבר על הלס הטבעי: שברי לבנים וכלי חרס  מעורבים בלס. בבסיסו של מפלס החיים 113 נחשף מוקד, ובו שרידי אפר.

בשולי הגבעה תועדו שרידי קירות (W128–W126 ,W123–W116 ,W112–W104; איור 4) על פני השטח, התוחמים חדרים של מבנים שלא נחפרו, אך אפשר להבחין במתאר של חלק מן המבנים (איור 5). הקירות שנראו על פני השטח נבנו מאבני גוויל (0.5–0.7 מ' רוחב), ככל הנראה יסוד ללבנים; שרידי הלבנים זוהו סמוך לפני השטח (L124). בשוליים הדרומיים של הגבעה זוהה קטע של חדר, ובו ריצוף אבן (L125) הניגש אל בסיס קיר 111 (איור 6). נראה כי חלקו הדרומי של החדר נסחף במורד הגבעה.
 
שטח B (איור 7) משתרע ממזרח לשטח A. הובחנו קירות שדה (W203 ,W202; איור 8) השייכים ליישוב מהתקופה הביזנטית שרובו משתרע כ-20 מ' מצפון לשטח החפירה. הקירות השתמרו לגובה שניים-שלושה נדבכים של אבני גוויל שהונחו על לס טבעי. חלק מן הקירות עשויים משורת אבנים מסודרת, וחלקם האחר — מגיבוב אבנים במגוון גדלים. נראה שהקירות שימשו טרסות או גדרות של חלקות חקלאיות.
 
כלי החרס. נתגלו כלי חרס מתקופת הברזל 2א', בהם טיפוסים מקומיים וטיפוסים האופייניים לאזור החוף הדרומי. חלק מכלי החרס מחופים אדום וממורקים מירוק ידני. הקערות והקדרות כוללות טיפוסים אחדים: קערה שטוחה ששפתה דקה ופשוטה (איור 1:9); קערות מעוגלות שלהן חריצים מתחת לשפה (איור 2:9, 3; גופנא תשכ"ו: ציור 10:5; Herzog 1984: Fig. 20:4); קערות וקדרות פעמון המאפיינות את התרבות הפלשתית (איור 4:9–12; גופנא תשכ"ד: ציור 5:2, 8–10; תשכ"ו: ציורים 6:3, 7, 11; 3:4, 8; Herzog 1984: Figs. 17:5, 17; 20:2, 9), שלאחת מהן ידיות אופקיות מנוונות הממשיכות את המסורת של תקופת הברזל 1 (איור 7:9), ולשתיים אחרות חיפוי אדום ומירוק פרוע (איור 4:9, 5); קדרה שצווארה ארוך ומרוכס (איור 13:9; Herzog 1984: Fig. 27:6); ובסיס דיסקוס של קדרה (איור 14:9). כן נמצאו סירי בישול שלהם פתח רחב, גוף דחוס ומגרעת מתחת לשפה היוצרת חתך משולש קרדומי (איור 1:10–4; גופנא תשכ"ד: ציור 1:2–4; תשכ"ו: ציור 1:4; Herzog 1984: Figs. 18; 22:1–10; 28:1–6); קנקנים שלהם שפות מעוצבות (איור 5:10–7; Herzog 1984: Figs. 23:3, 4; 29:4), שלהם שפות מעובות כלפי חוץ (איור 8:10, 9; Herzog 1984: Fig. 19:4) ושלהם צוואר זקוף ושפה פשוטה (איור 10:10, 11; Herzog 1984: Fig. 23:1); פך בישול ששפתו מעובה ונוטה החוצה (איור 12:10; Herzog 1984: Figs. 22:11–16; 28:10); פכיות (איור 13:10, 14); בסיסי פכים ממגוון סוגים (איור 15:10, 16); שבר גוף הנושא תו יוצר חרות (איור 17:10); ושבר נר עגול (איור 18:10).
הדמיון הרב שבין הממצא הקרמי ביישוב זה ובין אלה שנתגלו באתרים שלאורך נחל באר שבע, נחל פטיש ונחל הבשור (גופנא תשכ"ד; תשכ"ו) ובתל באר שבע (שכבות VIIX; ר' Herzog 1984) מחזק את ההשערה שכל האתרים האלה הם בני תקופת הברזל 2א'.
 
ממצא כלי אבן. נמצאה אבן שחיקה העשויה מאבן גיר מקומית מהסוג השטוח-קמור — הצד הפעיל ישר, והצד השני קמור (איור 19:10). לידה נמצאה אבן עגולה מגיר קשה (איור 20:10); ייתכן ואף היא שימשה לשחיקה.
 

היישוב בנחל באר שבע הוא חלק ממערך היישובים הקטנים מתקופת הברזל 2א' שנתגלו באזור הספר בנגב הצפוני-מערבי (גופנא תשכ"ד; תשכ"ו). מספרם הרב של היישובים על גדות נחלים נובע מזמינותם של מקורות מים ומן הקרבה לשטחי עיבוד חקלאיים ולדרכים. הקרקע המתאימה לגידול תבואות ומי התהום הגבוהים לאורך אפיקי הנחלים משכו אליהם מתיישבים שעסקו בחקלאות עונתית וברעיית צאן. שרידי יישובים אלה (ה'חצרים') מעידים על הרחבת ההתיישבות בספר הנגב אל אזורים שלא היו מיושבים קודם לכן ועל הרחבת השליטה בדרכי המדבר. שרשרת היישובים החדשה פתחה תקופת פריחה יישובית חדשה.