שכבה II

התגלו שרידים של חמישה קירות (W141 ,W140 ,W128 ,W120 ,W119), ריכוז אבנים (L145) ובור (L132). הקירות נבנו בחלקם על סלע האם ובחלקם על מילויי אדמה. קיר 119 נבנה בכיוון דרום-דרום-מערב–צפון-צפון-מזרח מאבני שדה גדולות ובינוניות והשתמר לגובה של שני נדבכים (0.6 מ'). מהלכו של קיר 120 מתעגל (4 מ' אורך, 0.4–0.5 מ' רוחב), והוא נבנה משורה אחת של אבני שדה גדולות והשתמר לגובה נדבך אחד (0.5 מ'). צמוד לפן המזרחי של הקיר התגלה משטח (L144; מידות 1 × 1 מ') שנבנה מאבני שדה קטנות. קיר 128 (2.2 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) נבנהבכיוון מזרח–מערב באבנישדהבינוניות. ריכוז אבנים 145 נחשף צמוד לפן הצפוני של קיר 128; אפשר שזהו רוגם. קיר 140 נבנה במהלך מתעגל בכיוון כללי צפון-מערב–דרום-מזרח משורה אחת של אבני שדה גדולות (2.5 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב); הוא השתמר לגובה נדבך אחד (0.4 מ'). קיר 141 נבנה אף הוא במהלך מתעגל בכיוון כללי מזרח-מערב משורה אחת של אבני שדה גדולות (4 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב); הוא השתמר לגובה של שני נדבכים (0.65 מ'). בור 132 (0.35 מ' עומק) נחשף צמוד לקיר 141 מצפון. הוא היה מלא בקרקע אפורה עשירה בחרסים, שברי כלי אבן, כלי צור ועצמות. קרקעית הבור ניצלה את סלע האם.
נראה שהשרידים שהתגלו בשכבה II מלמדים כי במקום שכן יישוב קטן, שכלל מבנים, חלקם מעוגלים, וביניהם חצרות קטנות ובהן מתקנים, למשל משטח 144 ובור 132. יישובים דומים מוכרים בתקופת הברונזה הקדומה 4 באזור הר הנגב, למשל בהר צייד (כהן תש"ס:94–103), במשאבי שדה (כהן תש"ס:117–130) ובבאר רסיסים (כהן תש"ס:200–224). גם מדרום למודיעין נחשף בשנים האחרונות יישוב דומה, אם כי קירות המבנים בו ישרים (Milevski et al. 2012).
 
כלי חרס. כלי החרס שהתגלו בשכבה II עשויים ביד ומתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 4. המכלול כולל קערות מעוגלות קטנות ולהן שפות פשוטות ומחודדות (איור 1:3–3); קערות בינוניות ששפתן שטוחה ובולטת פנימה (איור 4:3–6) או מקופלת החוצה (איור 7:3, 8); ספלים שלהם בסיס שטוח, דופן זקופה ושפה מחודדת ועל החלק העליון של הדופן חרותים קווים אופקיים (איורים 9:3; 4); פערורים רבים שלהם מגוון שפות, ובהן שפות חתוכות ישר (איור 1:5–4), שפות שלהן שקע בחלקן העליון (איור 5:5–7) ושפות שצמוד להן יש רכס פנימי או חיצוני (איור 8:5, 9); סיר בישול, שבשפתו נקדחו חורים (איור 10:5), המתוארך בדרך כלל לשלבים הקדומים ביותר של תקופת הברונזה התיכונה 2 (ר' למשל באפק, Beck 2000:113), אבל מכיוון שבאתר בבית נחמיה אין ממצאים מתקופה זו אפשר לקבוע כי סיר זה החל להופיע כבר בתקופת הברונזה הקדומה 4; קנקניות שלהן שפות מפושקות במקצת ושתי ידיות אוזן צמודות (איור 6) וחלקן העליון לרבות הצוואר עוטר בחריתות של קווים אופקיים ואלכסוניים ודגמי אדרת-דג (איור 1:7–3), מהן קנקניות ששפתן חתוכה באלכסון (איור 3:7); קנקנים ששפתם חתוכה באלכסון (איור 4:7–8), בדומה לשפת הקנקניות, ובהם קנקנים שעל צווארם יש חריתות אלכסוניות (איור 4:7, 5), קנקנים שבשפתם רכס חיצוני (איור 9:7, 10), קנקנים מעוטרים בלחיצות אצבע (איור 11:7) וקנקנים שלהם ידיות מדף מנוונות (איור 13:7–16), ולכולם בסיס שטוח (איור 12:7); ופך שלו שפה מפושקת פשוטה וידית אוזן שנמשכת ממנה (איור 17:7).
המכלול הקרמי שייך ל'מסורת הדרומית' של ייצור כלי חרס בני התקופה והוא דומה למכלולים באתרים ממזרח ומדרום לאתר, בהר, בשפלת יהודה, בצפון הנגב ובמרכזו. באתר נוסף מתקופת הברונזה הקדומה 4 (הברונזה התיכונה 1) שנחפר סמוך למודיעין נחשף מכלול קרמי דומה השייך ל'מסורת הדרומית' של ייצור כלי חרס (Milevski et al. 2012:88–102).
 
פריטי צור. בשכבה II נאספו כ-50 פריטי צור משובררים, ובהם חמישה להבי מגל (10% מהמכלול; איור 8), גרעין להבים/נתזים אחד ופסולת תעשייה. גרעין הלהבים/נתזים ופסולת התעשייה מעידים כי ייצור הכלים נעשה באתר. להבי המגל כוללים ארבעה להבי מגל כנעניים (איור 2:8–5), ששלושה מהם (איור 3:8–5) נושאים ברק שימוש האופייני לכל אתרי תקופה הברונזה הקדומה באזור (ר' למשל, Milevski et al. 2012:107–117; Friedmann 1996:137), ולהב אחד בעל גב (איור 1:8), המתוארך בדרך כלל לתקופות הניאוליתית והכלקוליתית וקשור אולי לממצאים קדומים יותר שהתגלו בחלק אחר של האתר (Van den Brink et al. 2001).
 
פריטי אבן. מכלול כלי האבן כולל מכתש או קדרת אבן גדולה (איור 1:9), שלוש אבני שחיקה, האחת עשויה מסלע חוף (איור 2:9), השנייה מבזלת (איור 3:9) והשלישית מאבן גיר (היא לא צוירה), שתי משקולות מאבן גיר (איור 4:9, 5) ושתי מקבות מאבן צור (איור 6:9, 7).
 
שכבה I
בעומק של 0.1 מ' מתחת לפני השטח התגלו שרידי קיר (W142; אורך 1.3 מ', רוחב 0.25 מ'), שנבנה בציר דרום-מזרח–צפון-מערב משתי שורות של אבני שדה קטנות; הוא השתמר לגובה של נדבך אחד (0.2 מ'). משני עברי הקיר התגלתה אדמת סחף, עד לעומק של 0.3 מ' מתחת לפני השטח; באדמה התגלו מעט חרסים מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. הקיר שימש כנראה גדר בין חלקות קרקע בעורף החקלאי של היישוב בן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה שנתגלה במרחק כ-500 מ' מדרום לחפירה (אתר 77, שטח Y).
 
האתר שנחשף הוא יישוב המצטרף למפת התפוצה של אתרי תקופת הברונזה הקדומה 4 באזור בן שמן. עד כה לא התגלו בסביבה הקרובה אתרי יישוב מתקופה זו, אלא רק אתרי קבורה (בשוהם; ון דן ברינק וגופנא תשנ"ז; גופנא ובית אריה תשנ"ז:35, אתר 54) ופזורות חרסים ללא שרידי בנייה (בתל לוד ובאל-חדית'ה; ברנד תשנ"ז; גופנא ובית אריה תשנ"ז:10, 77–78, 88–89, אתרים 170, 184). Milevski et al. 2012). על סמך הממצאים בחפירה נראה כי היישוב במקום היה כפר קטן, שתושביו ישבו קבע ועסקו בחקלאות ובגידול משק חי. להבי המגל מעידים על גידול דגנים, ואבני השחיקה מעידות על עיבוד הדגנים והכנתם למאכל. מגוון כלי החרס ששימש לבישול, להגשה ולאגירה מלמד על צריכה ואגירה של התוצרת החקלאית באתר. כן, הכמות הניכרת של עצמות בעלי החיים מלמדת כי תושבי האתר טיפחו משק חי בנוסף לעבודת החקלאות. מכלול כלי החרס מן האתר מתוארך לתקופת הברונזה הקדומה 4 (2350–2000 לפסה"נ). על סמך שני שברים של שפת סיר בישול מטיפוס השכיח בעיקר בתקופת הברונזה התיכונה 2 (איור 10:5) אפשר לתארך ביתר דיוק את תיארוך האתר למחצית השנייה של התקופה (2200–2000 לפסה"נ).