בחודשים ינואר–פברואר 2015 נערכה חפירת הצלה ברח' אבי יונה 1 ברמת שרת בירושלים (הרשאה מס' 7322-A; נ"צ 217950-79/629528-62; איור 1), לקראת הקמת גני ילדים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית ירושלים, נוהלה על ידי א' נגר, בסיועם של נ' נחמה (מנהלה), ת' ליברמן (פיקוח), א' האג'יאן, מ' קונין ומ' קאהן (מדידות סרטוט), ד' פורוצקי (סרטוט לפרסום), א' נגר (צילום), וכ' הרש (ציור כלי חרס).
שטח החפירה נמצא בתחומי הכפר מלחה שהתקיים עד שנת 1948. נחפרו שישה ריבועים וחצי (160 מ"ר) על מדרון שלוחה המשתפלת מצפון לדרום. נחשפו שרידים משני שלבים (איורים 2–4). לשלב קדום, שזמנו אינו ידוע, שייכת מחצבת אבן ולשלב מאוחר, מימי המנדט הבריטי, שייכים מערת מגורים, מתחם מרוצף, בור מים ושלושה מתקנים הנלווים לבור. מערת המגורים הייתה חשופה, ואילו יתר השרידים נחשפו בעזרת מחפרון.
במתחם הולילנד הסמוך ומדרום לשטח החפירה נסקרה בעבר גת (קלונר תשס"א: 17, אתר 14), ונסקרו ונחפרו קברי פיר המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית והתיכונה, מערות קבורה המתוארכות לתקופות הברזל והפרסית ומחצבות אבן (גרינהוט ואחרים תשע"א; מילבסקי, גרינהוט ואגא 2008; נגבי ונחמני 1964; קלונר תשס"א: 17, אתר 15; Ben-Arieh 2000; Negbi 1964; Zelinger 2005).
מחצבת אבן (L105; כ-5 × 11 מ'; איור 5), חצובה בסלע גיר רך וניכרים בה תשלילי אבני בנייה, תעלות ניתוק ואבני בנייה טרם ניתוקן. בשטח המחצבה נחשף אגן מעוגל (L108; כ-0.80 × 0.96 מ', 0.4 מ' עומק), אך לא ברור אם הוא חצוב או טבעי.
מערת מגורים (L100; כ-5 מ' אורך, 4 מ' רוחב, 2.25 מ' גובה; איור 6), טבעית, מתארה מעוגל. פתחה (4.5 מ' רוחב) נסתם בעת החדשה בקירות אבן ובלוקים של בטון. רצפת המערה הייתה מכוסה באשפה מודרנית.
משטח מרוצף (L102; כ-2.35–2.75 מ' אורך, 1.9 מ' רוחב; איור 7), נחשף על גג המערה, תחום בשלושה קירות שדה (W3: כ-2.65 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 0.8 גובה; W4: כ-3.1 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 0.85 מ' גובה; W5: כ-3.8 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב, 0.45–0.85 מ' גובה). קירות 4 ו-5 מושתתים הישר על גבי סלע האם וקיר 3 בנוי על גבי מחצבת האבן. הקירות בנויים מאבני שדה בינוניות עד קטנות. חומר המליטה הוא לרוב מילוי גיר צהוב. הריצוף, המושתת על גבי סלע האם, מורכב מפיסות טיח בשימוש חוזר, המונחות על גבי חומר מליטה דומה לזה שבקירות. פיסות הטיח (0.27–0.17 × 0.32–0.13 מ', כ-4.5 ס"מ עובי) עשויות משכבת מלט דקה על גבי חומר מליטה של חצץ מלוכד במלט. פיסות אלה זהות לדיפון של פי הבור (L109; להלן).
בור מים (L109; כ-2 מ' עומק; איור 8), נחשף סמוך לפתח המערה ממערב. הבור חצוב ומשתפל לדרום-מזרח, מתארו מעוגל, פיו מרובע ומטויח (0.45 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב). הטיח סביב פי הבור מכיל שכבת מלט דקה על גבי חומר מליטה העשוי מחצץ מלוכד במלט. צמוד לבור נחשפו שלושה מתקנים: שתי שקתות (L111 ,L110) ותא אחסון לקנקן (L106).
שוקת (L111; כ-0.55 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.28 מ' עומק; איור 9), משתפלת מדרום לצפון, מתארה משולש, והיא בנויה מאבני שדה בינוניות וחומר מליטה של גיר שצבעו צהוב. בדופנה המזרחית צינור מברזל (0.11 מ' קוטר) שנועד לתעל את המים מהבור אל השוקת. השוקת מטויחת בטיח אפור בהיר עם חצצים על גבי רובד אדמדם המכיל אדמה, חצצים, גרגירי גיר ואבנים זעירות.
שוקת (L110; כ-0.33 מ' אורך, 0.29 מ' רוחב, 0.32 מ' עומק), משתפלת למזרח, מתארה מרובע, והיא תחומה באבני שדה צרות ושטוחות. בדופנה המערבית צינור מברזל (0.1 מ' קוטר) המתעל את המים מהבור אל השוקת. הפן החיצוני המזרחי של השוקת טויח בטיח צהוב המכיל גיר וחצצים. הטיח זהה לזה שבשוקת 111.
תא אחסון לקנקן חרס (L106 ,B1000; כ-0.33 מ' רוחב, 0.55 מ' גובה; איורים 10–13) נחשף מצפון וצמוד לשוקת 110. לשוקת ולתא האחסון דופן משותפת. התא בנוי מאבני שדה בינוניות בדופנו הצפונית ומאבנים צרות ושטוחות בדופנותיו הדרומית והמזרחית ובתחתיתו. הפן החיצוני של הדופן המזרחית של התא טויח אף הוא בטיח צהוב המכיל גיר וחצצים. בתוך התא נחשף קנקן חרס (0.5 מ' גובה, 0.26 מ' קוטר פנימי) מצופה שכבה דקה של מלט. לקנקן תחתית מחודדת, והוא קובע בתוך התא בעזרת שני חומרי מליטה: הפן המערבי של הקנקן קובע בעזרת חצץ מלוכד במלט, זהה לחומר הנמצא מתחת לטיח של פי הבור; ביתר צדדיו קובע הקנקן בעזרת גיר צהוב כתוש, זהה לזה שבתשתית המשטח המרוצף 102. הקנקן מתוארך למחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ.
רצפה (L107; כ-0.6 מ' אורך, 0.5–0.7 מ' רוחב), נחשפה ממזרח לתא האחסון 106 ולמרגלותיו, תחומה במזרח באבן שדה בינונית. הרצפה מטויחת (4 מ"מ עובי) בטיח זהה לזה שעל הפן החיצוני המזרחי של שוקת 110 ותא האחסון והיא חלק מהם. למעט הקנקן לא נתגלו בכל שטח החפירה שברי כלי חרס נוספים.
מחצבת האבן הקדומה שנחשפה בחפירה היא חלק מהמחצבה שנחשפה במתחם הולילנד שמצפון. חשיפה של קטע נוסף מעידה על תפרוסתה וגודלה של המחצבה. בהיעדר ממצא קרמי לא ידוע מתי הותקנה המחצבה, אולם על סמך מתארה ניכר כי היא קודמת לתקופה העות'מאנית. ברצפות, בבור המים, בשקתות, בתא האחסון ובקנקן נעשה שימוש במלט/בטון המעיד על התקנתם בעת החדשה. מתקנים אלה יצאו מכלל שימוש וכוסו כנראה לאחר נטישת הכפר הערבי מלחה בשנת 1948.
גרינהוט צ', מילבסקי י', אגא נ' ועד ע' תשע"א. שרידים מן התקופה הכלקוליתית ושדה קבורה מתקופת הברונזה במתחם הולילנד בירושלים.
קדמוניות 21:141–28.
מילבסקי י', גרינהוט צ' ואגא נ' 2008. חפירות במתחם הולילנד: שדה קבורה מתקופת הברונזה באגן נחל רפאים, מערב ירושלים. בתוך ד' עמית וג' שטיבל (עורכים). חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה. כרך ב'. ירושלים. עמ' 73–87.
נגבי א' ונחמני ש' 1964. קברים ישראליים וסקר בסביבות ירושלים. חדשות ארכיאולוגיות י:12–13.
קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים האזור הדרומי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Ben-Arieh S. 2000. Salvage Excavations Near the Holyland Hotel. Jerusalem. ‘Atiqot 40: 1–24.
Negbi O. 1964. Tombs near Manahat South-West of Jerusalem. IEJ 14: 114.
Zelinger Y. 2005. Rock-Cut Shaft Tombs from the Intermediate Bronze Age near the Holyland Hotel. Jerusalem. ‘Atiqot 49: 1–7.