שטח  A(איור 3)

הבריכה (L113; כ-4.65 × 6.60 מ' שטח חשיפה, 2 מ' עומק; איור 4) נבנתה מאבני שדה גדולות ומהוקצעות וטויחה. התגלו שלושה מקירות הבריכה (W8 ,W5 ,W4). הבריכה נמשכת למזרח אל מעבר לגבולות החפירה. קרקעית הבריכה משתפלת לצפון אל תעלת ניקוז שהותקנה בדופנה הצפונית של הבריכה. הטיח בבריכה כולל שתי שכבות, התחתונה כוללת שברי חרסים גדולים ושברי אבנים שטוחות ואילו העליונה כוללת סיד וחצצים וצבעה ורדרד. בתוך הבריכה התגלתה אדמה, שמעורבים בה שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית, שלושה מטבעות ברונזה מהתקופה הממלוכית וממצא זכוכית מהתקופות הביזנטית והממלוכית (אונונה, ר' נספח). הממצא הקרמי כולל קערות מזוגגות (איור 1:5–4), קערות עשויות ביד (איור 5:5, 6), סיר בישול (איור 7:5), קנקנים (איור 8:5, 9), ובהם קנקן עשוי ביד ומעוטר בדגמים גאומטריים (איור 9:5), פכים (איור 10:5–15), ובהם פך עשוי באובניים (איור 14:5) ופך עשוי ביד ומעוטר בדגמים גאומטריים (איור 15:5). המטבעות כוללים מטבע משנת 1389 לסה"נ המיוחס למלכות א-צלאח חאג'י הב' שנטבע בדמשק (ר"ע 104772), מטבע מהשנים 1250–1517 לסה"נ (ר"ע 141608) ומטבע נוסף מהשנים 1300–1499 לסה"נ (ר"ע 104773). ממצא הזכוכית כולל שבר של בסיס כוס מהתקופה הביזנטית (לא צויר) וכן שבר קערה (אונונה, ר' נספח, איור 1:1), שבר בקבוקון קוסמטי בצבע סגול (Kohl bottles; אונונה, ר' נספח, איור 2:1) ושני בסיסי כוסות (אונונה, ר' נספח, איור 3:1) מהתקופה הממלוכית. על סמך הממצאים נראה כי הבריכה יצאה מכלל שימוש בתקופה הממלוכית. על סמך הטיח של הבריכה וצבעה הורדרד של שכבת הטיח העליונה אפשר אולי לתארך את זמן בניית הבריכה לתקופה הביזנטית.
 
תעלות מים. נחשפו שש תעלות (L133 ,L127 ,L125 ,L120 ,L116 ,L103; איור 6), ובהן הובחנו שלושה שלבי בנייה. לשלב הקדום יוחסו תעלות 125, 127 ו-133. תעלה 127 (1.55 מ' אורך חשיפה, 0.3 מ' רוחב; איור 7) נבנתה בכיוון מזרח–מערב ונחשפה רק בקצה המערבי שלה. דופנותיה נבנו מאבנים מהוקצעות ומאבני שדה בינוניות לגובה של נדבך אחד. התעלה טויחה בטיח בצבע לבן המכיל סיד וחצצים. היא קורתה בלוחות אבן גדולים ומהוקצעים. קרקעית התעלה משתפלת למערב. בפתח היציאה (0.35 מ' גובה) של התעלה שולבה אבן בנייה מסותתת בשימוש משני. תעלה 125 נחשפה בעקבות פירוק תעלה 120, שסתמה את פתחה ומתוארכת לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ); היא נחפרה רק בפתחה (0.8–0.9 מ' אורך חשיפה, 0.65–0.80 מ' רוחב, 1 מ' גובה; איור 8). תעלה 125 נחצבה בכיוון מזרח–מערב וקרקעיתה נבנתה מאבני שדה קטנות וחומר מליטה אפור בהיר. הקרקעית משתפלת למערב. התעלה טויחה בטיח בצבע ורוד-אפור שמעורבים בו שברי חרסים וגושי פחם. בשלב כלשהו הוצר פתח התעלה בבנייה של אבנים ובקרקעית התעלה הותקן צינור אבן (0.16 מ' קוטר). המים מהתעלה התנקזו למערב אל תעלה 133. תעלה 133 נחשפה רק בקטע קצר מול פתח תעלה 125 ומתחת לתעלה 120 משלהי התקופה העות'מאנית. התעלה תחומה ממערב בקיר (W14), שנבנה מאבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות לגובה שלושה נדבכים (0.85 מ' גובה). קרקעית התעלה נבנתה מאבני שדה קטנות וחומר מליטה אפור בהיר, בדומה לקרקעית תעלה 125; התעלה טויחה. היא משתפלת לכיוון מערב. לאחר שהתעלות יצאו משימוש הן כוסו בעפר ואבנים ומעליהן נבנו תעלות 116 ו-120 וקירות תמך (W9 ,W3) מהשלבים המאוחרים.
לשלב האמצעי יוחסה תעלה 120 (11.4 מ' אורך, 0.10–0.45 מ' רוחב). היא נבנתה בכיוון צפון–דרום לרגלי קיר תמך 3 וטויחה בטיח לבן קשה, המכיל סיד וחצצי חרסים. אפשר שקיר 3 נבנה בשלב זה כדי לתמוך את התעלה. אל תעלה 120 התנקזו מים מתעלה קטנה (L120C; ר' איור 3: חתך 3-3) שנחצבה בגובה של 0.28 מ' מעל הקצה הדרומי של תעלה 120. בשלב מאוחר יצא מכלל שימוש חלקה הדרומי של תעלה 120 (L120B; איור 9) ואילו חלקה הצפוני (L120A) שולב בתעלות חדשות 103 ו-116 (להלן). תעלה 120 נבנתה בשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ) על סמך שברי כלי חרס שנחשפו ביסוד הקטע הדרומי של התעלה (L120B), ובהם קערות (איור 1:10–3, 8, 10), הכוללות קערות מעוטרות מטיפוס Stone Ware מיובאות מאירופה (איור 1:10, 2), קערת פורצלן (איור 3:10) וקערה עשויה ביד (איור 10:10), ספל פורצלן (איור 11:10), סיר בישול מזוגג (איור 12:10), קנקן מזוגג (איור 14:10), קנקנים (איור 15:10–18), פך (איור 28:10) וראשי נרגילות (איור 32:10, 33).
לשלב המאוחר יוחסו תעלות 103 ו-116. תעלה 103 (3.8 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה; איור 11) נבנתה בכיוון מזרח–מערב. דופנותיה נבנו מאבני שדה ומאבני בנייה בנות ימינו לגובה של שלושה נדבכים. התעלה קורתה בלוחות אבן גדולים ומסותתים. היא טויחה בטיח, המורכב מבטון אפור האופייני למאה הכ'. תעלה זו מתנקזת אל תעלה 116, הנמוכה ממנה בחצי מטר. בפתח היציאה של התעלה שולבו אבני מזוזה בשימוש משני, שעליהן סימני סיתות מסרק. תעלה 116 (9.2 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב בצדה הדרומי, 0.25 מ' רוחב בצדה הצפוני; איור 12) נבנתה בכיוון צפון–דרום וטויחה. התעלה נבנתה צמוד לתעלה 120 ממערב ומשתלבת איתה; קרקעית תעלה 116 משתפלת למזרח אל תעלה 120. הדופנות הדרומית והמערבית של תעלה 116 נבנו מאבני בנייה בינוניות והשתמרו לגובה שני נדבכים. כל התעלה טויחה בבטון האופייני למאה הכ'. תעלה 116 נתמכת ממערב בקיר תמך 9.
הבריכה והתעלות הן חלק ממערכות השקיה של חקלאות שלחין מתקופות שונות, שנבנתה לרגלי מעיין עין כרם. אין קשר בין התעלות מן השלבים האמצעי והמאוחר, שמתוארכות לשלהי התקופה העות'מאנית, לבין הבריכה שיצאה מכלל שימוש בתקופה הממלוכית. גם אין קשר בין התעלות מהשלב הקדום לבריכה. הניקוז של הבריכה נמצא בצדה הצפוני ואילו התעלות נמצאות מדרום וממערב לבריכה.
 
בשטח A התגלו ממצאים שאינם באתרם, ובהם חרסים המתוארכים למן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית, חותם עגול ממתכת, שלושה מטבעות ברונזה, שני שברים של צמיד זכוכית וחוליית אבן של תעלה (0.46 אורך, 0.30 מ' רוחב, 0.22 מ' גובה הדופנות; איור 13). הממצא הקרמי מהתקופה העות'מאנית כולל קערות (איור 4:10–7), קנקנים (איור 19:10–25) ופך (איור 29:10). חותם המתכת (איור 14) נחשף בהצטברות אדמה בתעלה 116, ולו ידית אחיזה מעוטרת. החותם נושא חרותת בערבית: "מוסטפה עבד אל-קדר 1352 להיג'רה". שנת 1352 להיג'רה היא שנת 1933/34 לסה"נ. שלושת מטבעות הברונזה כוללים מטבע מימי השלטון הבריטי במצרים משנת 1917, מטבע מימי המנדט הבריטי בארץ ישראל משנת 1941 ומטבע מפינלנד משנת 1990. שני שברי צמיד הזכוכית (אונונה, ר' נספח, איור 4:1) התגלו בשטח A במילוי אדמה בין קיר 3 לקיר 5. הם עשויים מזכוכית דקה, חסרת צבע, מסובבת, שבתוכה שזור חוט צהוב, ומתוארכים לתקופות הממלוכית–העות'מאנית.
 
שטח  B(איורים 15, 16)
נחשפו שרידי קירות, ובהם הובחנו שני שלבי בנייה. לשלב הקדום יוחסו שרידי קיר של מבנה (W11A; כ-2.1 מ' אורך), שנבנה מאבנים מהוקצעות בינוניות והשתמר לגובה של חמישה נדבכים (1 מ'). הפן המערבי החיצוני של קיר 11A נבנה באופן מסודר לגובה מרבי של ארבעה נדבכים מעל לאדמה חומה. לשלב המאוחר יוחסו שני קירות תמך של מדרגות עיבוד (W11B ,W10), היוצרים פינה. קיר מבנה 11A שולב בחלקו הצפוני של קיר תמך 11B. קירות התמך נבנו בעיקרם ממצבורים של אבני שדה במגוון מידות.
בשטח B התגלו שברי כלי חרס מהתקופות הרומית, הממלוכית והעות'מאנית. הממצא הקרמי מהתקופה העות'מאנית כולל קערה עשויה ביד (איור 9:10), סיר בישול עשוי ביד (איור 13:10), קנקנים (איור 26:10, 27), פך (איור 30:10) ומקטרת (איור 31:10).
 
מערכות ההשקיה מהתקופות השונות שהתגלו בחפירה לרגלי מעיין עין כרם מלמדות על ספיקת מים יציבה במעיין לאורך השנים. בריכת האגירה הגדולה מלמדת כי ספיקת המעיין בתקופה הממלוכית הייתה גבוהה. זמנו של קיר המבנה משטח B אינו ברור, אולם לאחר שהוא יצא משימוש הוא שולב במערכת של מדרגות עיבוד האופייניות לאזור.