בחפירה (4 × 7 מ'; איורים 2, 3) נחשפה גת פשוטה, שהתקנתה לא הושלמה, במצב השתמרות טוב, שנחשפה בסקר קודם, ולה משטח דריכה טרפזי ובור איגום מלבני. צמוד למשטח הדריכה נחשף מכתש חצוב שמור היטב. הממצא החומרי דל וסחוף ואי אפשר היה לתארך בעזרתו את המתקן החצוב. החרסים הם מן התקופות ההלניסטית עד העות'מאנית, המיוצגות בחפירות שנערכו במעלה הגבעה לאורך השנים.

משטח הדריכה (L100, כ-3 מ' אורך מרבי בציר מזרח–מערב, 3 מ' רוחב במערב, 2.25 מ' רוחב במזרח, כ-0.6 מ' עומק מרבי, צמוד לפאה המערבית) טרפזי, דופנותיו חצובות, הדופן המזרחית נוטה קלות החוצה ואילו הצפונית והמערבית אנכיות. הדופן הדרומית גבוהה מהמשטח בסנטימטרים אחדים ועליה סימני פגיעה מכלי מכני שהתרחשה לפני החפירה.
על קרקעית המשטח, במקביל וצמוד לדופנותיו נחשפו שרידי תעלות ניתוק (איורים 4, 5). במרכז המשטח נחשפו שקעים מלבניים המעידים על אופן חציבת המשטח לניצול החומר שנגרע כמקור לאבני בנייה.
כ-0.2 מ' ממערב לשפת משטח הדריכה נחשף מכתש חרוטי (L102, כ-0.45 מ' קוטר, 0.35 מ' עומק; איור 6), חצוב למשעי, שקרקעיתו קעורה.
כ-0.3 מ' מצפון למשטח הדריכה נחשף בור איגום מלבני (כ-1.4 מ' אורך, כ-0.6 מ' רוחב, כ-1.2 מ' עומק) שכיוונו מזרח–מערב, מקביל לפאה הצפונית של משטח הדריכה (איור 7). הבור נסתם במכוון בשתי שכבות של אבנים גדולות בחלקו העליון (L103) ותחתן מילוי של אבנים בינוניות. נחפר חציו המזרחי של הבור. חציו המערבי שימש חתך לזיהוי שלבים במילוי. על רצפת הפינה הצפונית-מזרחית של בור האיגום נחשפה מדרגה מלבנית (כ-0.5 מ' אורך צפון–דרום, 0.28 מ' רוחב, 0.15 מ' גובה), דופנותיה נוטות במתינות למרכז הבור. מעליה, על הדופן הצפונית, נחשפה מדרגת זיז, כ-0.35 מ' מתחת לשפת הבור (0.26 מ' גובה, 0.12 מ' רוחב, כ-3 ס"מ עומק; איור 8) שהותקנה לאפשר יציאה נוחה מהבור. על פאתו הדרומית של בור האיגום, כ-0.2 מ' מפינתו הדרומית-מערבית, נחשפה חציבה חלקית של פתח ניקוז (כ-0.15 מ' קוטר חיצוני, כ-0.12 מ' עומק; איור 9) בכיוון משטח הדריכה.
 
סימני הניתוק המלבניים שנחשפו על משטח הדריכה מעידים על ניצול הגת לחציבת אבני בנייה. העדר כל סימן לטיח להחלקת המשטח, העדר נתיב ניקוז בין משטח הדריכה לבור האיגום וכן חור הניקוז החצוב בחלקו מעידים שחציבת הגת לא הושלמה.
מדרום למשטח הדריכה נחשף בור (L101) שהתברר כסדק טבעי. בתחתית הסדק השתמרה קרקע טבעית, ללא ממצאים.
 
חרסים עות'מאניים בתחתית בור האיגום וחרסים רומיים-ביזנטיים בשכבות המילוי שמעליהם וכן אופן מילוי הבור בקרקע מעורבת באבנים, ללא שיכוב נראה לעין, מעידים שהבור נסתם באירוע יחיד ומכוון לכל המוקדם בתקופה העות'מאנית.