בכבשן תא בערה, תעלת אוויר וקיר מקיף. תא הבערה נחצב בסלע ומתארו כמעט עגול (L1; כ-3.3 × 3.5 מ', 3.9 מ' עומק). דופנות התא נוטות מעט חוצה והן דופנו באבנים קטנות ובחומר מליטה; בכמה מקומות נפערו בהן חללים בעקבות בליה טבעית של הסלע, חום הכבשן ונזק שנגרם משורשים של עץ שניטע במקום. קרקעית הכבשן (L10) שטוחה, ועליה הצטברה שכבת סיד מעורבת באבנים (L6; כ-0.3 מ' עובי). את קרקעית התא מקיף קיר (W9; כ-0.3 מ' רוחב, כ-0.9 מ' גובה) בנוי מאבנים קטנות. על אבני הקיר הצטברה שכבת אפר וסיד, ונראה כי הוא נפגע במהלך השימוש בכבשן. תעלת האוויר, רחבה וגבוהה (L3; כ-0.9 × 2.8 מ', כ-1.6 מ' גובה; איור 4), הוליכה ממערב אל תוך תא הבערה והסתיימה במפלס קרקעיתו; חלקה התחתון נחצב ואילו חלקה העליון נבנה משני קירות מקבילים (W12 ,W11). בפתח התעלה הונחו אבנים גדולות, המחלקות אותו למעין שלוש קומות (L5 – כ-0.30 × 0.35 מ'; L7 – כ-0.3 × 0.3 מ'; L8 – כ-0.3 × 0.5 מ'; איור 5); חלוקה זו נועדה לשפר את זרימת האוויר לתא הבערה. התעלה נמצאה מלאה באפר, בסיד ובאבני מפולת במגוון גדלים. הקיר המקיף את תא הבערה (W13) נבנה מאבנים במגוון מידות שלוכדו בחומר מליטה ואדמה. הקיר השתמר לגובה נדבך אחד וחסר בחלקו, בשל עץ שניטע במקום. נראה כי קיר זה נשא את תקרת הכבשן, ככל הנראה תקרה דמוית כיפה, אך זו לא השתמרה.

 
בכבשן לא נתגלה כל ממצא מתארך. בתכניתו ובשיטת הבנייה שלו הוא דומה לכבשני סיד שהתגלו בעבר באזור האתר ותוארכו לתקופה העות'מאנית. כבשן זה מצטרף לרשימה ארוכה של מתקנים דומים שפעלו באזורים שונים בארץ ישראל בתקופה זו ומעידים על תעשיית סיד ענפה.