שכבה V. נחשפו רצפת כורכר כתוש (L145, ריבוע B1) ומפלס חיים עם שברים גדולים של כלי חרס (L139, ריבוע A1). את השכבה יש לתארך לתקופה ההלניסטית, כנראה למאה הב' לפסה"נ, על בסיס הממצא הקרמי שנתגלה בה: קערות (איור 2:4–5), קדרת בישול (איור 6:4), קנקנים (איור 7:4), אמפורות (איור 8:4, 9) וידית של אמפורה רודית הנושאת כתובת יוונית (פינקלשטיין, להלן). בחפירה סמוכה נתגלה קיר מסיבי (W581; יקואל ומרכוס 2013), שתוארך אף הוא לתקופה ההלניסטית. קיר זה נמצא בגובה כמעט זהה לזה של רצפה 145, ואפשר על כן להניח כי השתייכו ליחידה אחת, אולי למתחם גדול.

 
שכבה IV. לשכבה זו שייך בור אשפה (L143), שקצהו נתגלה בפינה הצפונית-מערבית של ריבוע A1. הבור נחתך בעת כריית תעלת יסוד של קיר (W108) משכבה III). הבור מתוארך לתקופה הביזנטית על סמך שבר של קדרה מסוגCypriot Red Slip  (איור 16:4) שנמצא בו.
 
שכבה III. בריבועים A1 ו-B1 נחשף קטע ממבנה מוארך, גדול ובנוי היטב (איור 5): חלקו הדרומי-מזרחי של אולם, התחום מדרום בקיר בנוי היטב (W108) ומוקף במסדרון (L142). מרצפת האולם שרדה רק תשתית טיט. קיר 108 (כ-8 מ' אורך חשיפה, 0.7 מ' רוחב) נבנה משני פנים של אבני גזית מכורכר עם מילוי דבש בתווך, והוא השתמר לגובה 2–3 נדבכים. חלקו המזרחי של הקיר מוגן מדרום בשיפוע מדופן בנוי מאבנים ומצופה בחומר מליטה צהבהב (L137), המעמיק אל מתחת ליסודות הקיר. ליד החתך המזרחי של ריבוע B1 אפשר להבחין בסטייה צפונה של דיפון 137 ושל קיר 108, המרמז אולי על אפסיס בחלקו המזרחי של המבנה. מרצפת מסדרון 142 (0.8–2.0 מ' רוחב), המקיף את האולם, שרדה תשתית עשויה מאבני גוויל קטנות. המסדרון נתחם מדרום בקיר (W116; כ-0.6 מ' גובה, כ-0.5 מ' רוחב) שנבנה מאבני כורכר לא מסותתות (עד 0.3 מ'). בתחתית הקיר נתגלה חומר מליטה זהה לזה שהגן על קיר 108, אם כי כאן הוא נמצא מרוח על הקיר ולא יצר שיפוע. הקיר שימש כנראה גדר שתחמה את המכלול. מדרום למבנה נתגלו כמה אבני פסיפס לבנות באיכות בינונית, המעידות אולי על פסיפסים שהיו בתוך המבנה.  
בחלקו המערבי של המסדרון נחשפו שני קירות היוצרים פינה (W122 — כ-5.8 מ' אורך חשיפה; W123 — כ-1 מ' אורך חשיפה; 0.6–0.7 מ' רוחב); קיר 122 ממשיך מערבה אל מחוץ לשטח החפירה. הקירות, שהשתמרו לגובה שני נדבכים, נבנו מאבני כורכר לא מסותתות (עד 0.3 מ'), אך במפולת אבנים לצד קיר 122 נתגלו גם אבני גזית שהשתייכו אולי לחלקו העליון של הקיר. בשל הבנייה בשכבה I אי אפשר היה לקבוע את אופי הקשר בין קירות אלה לבין המבנה. בשטח התחום בקירות 108, 122 ו-123 שרדו רק קטעים קטנים של תשתית רצפה.
על הרצפות במבנה נמצאו חרסים מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה: קערות (איור 14:4, 15), מורטריום (איור 17:4) וקנקנים (איור 18:4, 19) מהתקופה הביזנטית; אגנים (איור 20:4–22) ופך (איור 23:4) מהתקופה האסלאמית הקדומה. מתחת לרצפות המבנה נמצאו חמישה מטבעות: פוליס של קונסטנטינוס הא' (מטבעת ליון, 314–315 לסה"נ; ר"ע 138001); מטבע של קונסטנטינוס הב' (מטבעת אנטיוכיה, 330–337 לסה"נ; ר"ע 138002); מטבע ממטבעת רומא (337–341 לסה"נ; ר"ע 138000); מטבע של ולנטיניאנוס הב' (383–392 לסה"נ; ר"ע 138003); ומטבע המתוארך למאה הד' לסה"נ (ר"ע 138004). יש במטבעות אלה כדי לרמז כי המבנה הוקם בתקופה הביזנטית. נראה כי המבנה נהרס בראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
על פי איכות הבנייה הגבוהה ותכנית המבנה, שאפשר שכללה אפסיס במזרח, ייתכן שהיה זה מבנה ציבור, אולי כנסייה או בית כנסת. מבנה דומה במצב השתמרות גרוע נחשף במתחם גנור ביפו (פיילשטוקר ובורק 2009).
 
שכבה II. לשכבה זו יוחסו שני קירות (W109 [ריבועים C2 ,B2] ו-W131 [ריבוע A2]). אף שהשתמרותם גרועה — נותר מהם נדבך אחד לכל היותר, ובקטעים אחדים רק תעלת יסוד (ר' איור 2) — אפשר להבחין כי הם שייכים לקיר אחד, ארוך ורציף (ריבועים D2–A2), שנבנה מאבני כורכר לא מסותתות (עד 0.3 מ'). הקיר תוארך לתקופה האומיית על בסיס הממצא הקרמי, שנתגלה בין האבנים ובתוך תעלת היסוד, ומטבע מתקופה זו (אחרי הרפורמה; ר"ע 138006), שנתגלה בין אבניו. דומה כי קיר ארוך אך לא ישר זה שימש גדר של מתחם כלשהו, אולי חווה.
 
שכבה I. בריבוע A1 נחשף מתקן מלבני (L107; כ-0.7 × 1.2 מ'; איור 6), המורכב משתי בריכות, האחת גבוהה מן השנייה (איור 3: חתך 3–3). המתקן עשוי מחומר מליטה אפור מעורב בצדפים ובגרגרי אבן. בדופן הבריכה העליונה הותקן פתח שאִפשר זרימת נוזלים ממנה אל הבריכה התחתונה. המילוי בבריכה התחתונה הכיל כמות גדולה של חלודה ומספר פריטים ממתכת. על פי חומר המליטה של המתקן יש לתארכו לסוף התקופה העות'מאנית (שלהי המאה הי"ט – תחילת המאה הכ' לסה"נ). כן נמצאו במתקן שני שברי כלי חרס מתקופה זו: צלחת מעוטרת בפסים צהובים (איור 27:4) ושבר של מקטרת (לא צויר).
 
נוסף על ממצאים אלה נתגלה בחפירה מגוון ממצאים — שברי כלי זכוכית, שברי שיש, אבן משחזת, מסמרים, גרעין צור ועצמות בעלי חיים — שאי אפשר לשייך בוודאות לשכבה מסוימת באתר. ממצא נדיר ביותר הוא שבר של מזבח נייד מחרס (איור 7), המתוארך לתקופה ההלניסטית או הרומית. מזבחות חרס התגלו באתרים נוספים בארץ, דוגמת תל דור (Erlich 2010:135) וקיסריה (Gendelman 2015:47–50). כמו כן, נמצאו קערה מתקופת הברזל (איור 1:4), קערות (איור 10:4, 11), אמפורות (איור 12:4) וקנקנים (איור 13:4) מהתקופה הרומית וקערות יבוא מהתקופה הצלבנית (איור 24:4–26).
 
ידית רודית
ג'רלד פינקלשטיין
 
ידית של אמפורה רודית (L139; סל 1048; איור 8) נתגלתה במפלס חיים בשכבה V, המתוארכת לתקופה ההלניסטית. לידית חותמת מלבנית, ובה כתובת בשפה היוונית: Ἀ]γ̣αθοκλεῦς]. זהו שמו של הקדר שיצר את האמפורה, Agathokles II. שם זה מופיע בדרך כלל על אמפורות שהידית השנייה בהן נושאת את שמו של מי שכיהן בשנה שבה יוצרה האמפורה בתפקיד האֵפונים השנתי ברודוס, הוא הכהן השנתי לאל הליוס, ועל כן אפשר לתארך את הידית במידה רבה של דיוק. שמו של הקדר מופיע לצד שמם של שני אפונים, Φιλόδαμος II עד Ἀγέστρατος II, ועל כן זמנה של הידית 183–161 לפסה"נ.
 
ממצא גיאומורפולוגי
אורן אקרמן
 
הסקר הגיאומורפולוגי בחן את המבנה הכללי של שכבות המשקעים באתר. בבדיקת שדה הובחן שתשתית האתר מורכבת ברובה מקרקע חרסיתית חולית בצבע אפור כהה, המשולבת במשקעים חוליים, אפורים כהים עד חומים, ולה שיכוב צולב של למינות. חתך מייצג לאפיון האתר נלמד בדופן הצפונית של ריבוע 1A, שם הובחנו  שלוש יחידות עיקריות, המתוארות להלן מן העליונה לתחתונה:
יחידה 1. קרקע אפורה כהה (מנסל 10YR 3/1) בעלת הרכב חרסיתי חולי, ומבנה גרומי, קשיח (עיקר היחידה הוסר לפני החפירה). ביחידה זו נמצאו שברי כלי חרס מן התקופות הביזנטית והאומיית.
יחידה 2. שרידים אדריכליים השייכים לשכבה III, שזמנה התקופה הביזנטית.
יחידה 3. קרקע חרסיתית מאוצבעת עם יחידה של למינות חוליות. החלק החולי מתעבה לכיוון מערב (0.3–0.9 מ' עובי); צבעו חום אפור כהה (מנסל 10YR 4/2), ולו שיכוב למינרי צולב, פריך עד רך. לחלק החרסיתי צבע חום אפור כהה (מנסל 10YR 4/2), ולו מבנה פריזמתי עד בלוקי למחצה, הכולל מישורי החלקה חרסיתיים, תצביר גיר וסמני גלֵי, עדות לתנאי רטיבות והתייבשות חלקיים. ביחידה זו נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית.
נראה, אם כן, כי שטח האתר היה נתון לתהליכי הצטברות של חרסית, אולי עדות לתנאי ביצה, והצטברות של חול שמקורו כנראה בחוף הים. הממצא הקרמי ביחידות השונות מעיד כי במהלך כ-600 שנה או יותר, בין התקופה ההלניסטית לתקופה האומיית, הצטבר באתר חומר בעובי של כ-1.3 מ', כלומר הצטברות בקצב של כ-0.22 מ' למאה שנה. יחידת החרסית העליונה מעידה על כך שגם לאחר שהאתר הביזנטי הפסיק להתקיים, האזור המשיך לעבור תהליכי כיסוי ומילוי טבעיים.
 
בחפירה נחשף קטע נוסף של פרברי יפו. הממצא תורם להבנה של מערך השכונות שהתקיימו מחוץ לחומות העיר, למן התקופה ההלניסטית ועד התקופה האסלאמית הקדומה, ושוב — בתקופה העות'מאנית. השרידים בשכבה מן התקופה ההלניסטית (שכבה V) מצטרפים לממצאים שנתגלו בחפירה סמוכה, בשדרות ירושלים (יקואל ומרכוס 2013), וביחד יש בהם כדי לרמז  על מתחם גדול מתקופה זו שהשתרע בשטח זה, מחוץ לחומות העיר. הממצאים החשובים הם שרידי מבנה גדול מהתקופה הביזנטית, שתכניתו אולי אפסידלית, ושרידים מהתקופה האסלאמית הקדומה. בממצא הקטן בולט שבר של מזבח נייד מהתקופה ההלניסטית או הרומית, פריט נדיר מאוד. תגלית מעניינת נוספת מיוחסת לתקופה העות'מאנית: מתקן מטיפוס שלא היה ידוע עד לחפירה זו. החרסים מהתקופות הברזל, הרומית והצלבנית מעידים על פעילות כלשהי באזור בתקופות אלו. מממצאי הניתוח הגיאומורפולוגי של שטח החפירה (אקרמן, לעיל) עולה ששטח החפירה היה באזור חיִץ שבין נחל, או ביצה, במזרח לבין אזור חופי במערב. בשל מיקום מיוחד זה נדרש מיגון של יסודות המבנים מרטיבות, כפי שאפשר לראות בעיבוי יסודותיו של המבנה הגדול בשכבה מן התקופה הביזנטית (שכבה III).