בחודש יוני 2018 נערכה חפירת הצלה באתר הפסיפס הרומי בלוד, בשכונת נווה ירק, בין הרחובות סטרומה, ירדן והחלוץ, ממערב לכביש 40 ולצומת גינתון (הרשאה מס' 8318-A; נ"צ 191002-14/651456-73), כהשלמה לפרויקט שהתנהל בשנים 1996, 2009 ו-2014, ונבדק שטח המיועד לבניית תשתיות הקשורות למרכז המבקרים שהולך ונבנה במקום (איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון קרן שלבי-וייט, נוהלה על ידי א' גורזלזני, בסיוע ד' מסארווה (הכנת שטח), ר' מישייב (מדידות), א' פרץ ונ' דוידוב (צילום שטח), א' אורן (בטיחות), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), ג' אבו דיאב (העתקת פסיפס), נ' זאק (שרטוט), ע' יוניש (מחשוב) וד' בן-עמי, ע' עזב וי' קורנפלד (מרחב מרכז ברשות העתיקות). בתום החפירה הוצאה רצפת פסיפס לצורך בניית תשתיות. לאחר טיפול בסדנת הפסיפסים של רשות העתיקות ובתום הבנייה, תוצג הרצפה במרכז המבקרים.
הפסיפס, שהתגלה במהלך עבודות פיתוח (Avni and Gorzalczany 2015), היה חלק מרכזי בווילה רומית שתוארכה למאות הג'–הד' לסה"נ, באזור שנחשב לרובע יוקרתי (ינאי וארליך תשע"ה) בעיר לוד הרומית (ועליה ר' Schwartz 1991; Oppenheimer 1988). הפסיפס נחפר באינטנסיביות בשנים 1996 (אבישר תשנ"ו; תשנ"ט; איורים 1:1, 1:3), 2009 ו-2014 (גורזלזני 2016; גורזלזני ואחרים 2016 ובשניהם הפניות נוספות ודיון; איורים 2:1, 2:3). בעונת החפירות 2014 התגלו חדרים אחדים בחלק המזרחי של הווילה, לרבות פינה של פסיפס צבעוני נוסף, באיכות מצוינת, שלא נחפר במלואו בשל מגבלות החפירה (איור 3:1, 3:3). פסיפס זה נחפר בחפירה הנוכחית (כשני ריבועים; איור 2).
לאחר הכנה מסיבית של השטח בכלי מכני, נחשפה שוב פינת הפסיפס שהתגלה ב-2014 (L7503; איור 4), וכן קירות אבן התוחמים אותו מדרום וממערב (W8503 ,W8502 בהתאמה), שנבנו שורה אחת או שתיים של אבנים מהוקצעות במגוון גדלים והשתמרו לגובה נדבך אחד (איורים 3:1, 3–5). בחפירות 2014 נחשף מדרום לקיר 8502 (כ-1 מ' רוחב) חדר נוסף (L7506), מרוצף פסיפס צבעוני איכותי, שכוסה עם תום החפירה. רצפת הפסיפס 7503 ניגשה אל הקירות ובחלק המזרחי של קיר 8502 הובחנה גומחה (איור 2:4), מרוצפת בפסיפס אף היא. השטח נחפר מזרחה וצפונה כדי לאמוד את גבולות החדר.
החדר שנחשף הוא חלק מהאגף המזרחי של הווילה המפוארת שנחפשה בעבר, אך לא ניתן היה לקבוע את מידותיו. החדר רוצף בפסיפס לבן באיכות טובה, ובמרכזו הותקנה אמבלמה (emblema – שטיח מרכזי שעל גביו דמויות או חפצים) צבעונית מרובעת. אורך הציר צפון–דרום של האמבלמה אינו ברור כיוון שהפסיפס השתרע אל מחוץ לאזור החפור (איורים 6, 7). ועם זאת, משיקולים של סגנון וסימטריה ניתן להציע כי האמבלמה ריבועית.
קטע של צינור ביוב מודרני חצה את שטח החפירה מדרום-מזרח לצפון-מערב, וירד עד לרום הפסיפס, אך לא פגע בו (איור 8). עם זאת, נראה כי במהלך הנחת הצינור נפגעה רצפת פסיפס אחרת, עליונה, ואבנים רבות ממנה נמצאו מפוזרות במילוי שבו נחפרה התעלה להנחת הצינור. השכבה שאליה השתייכו האבנים הפזורות לא זוהתה במהלך החפירה.
לאמבלמה, העשויה באבנים קטנות ובאיכות מעולה, מסגרת של שורות אחדות של אבנים שחורות ולבנות, ודגמים של עיטורי חבל ולולאות משתלבות בצבעים אדום וגווניו, צהוב, שחור ולבן. על גבי האמבלמה דגם מדליון מרכזי עגול תחום במעגלים קונצנטריים אחדים בצבעי אדום, שחור ולבן, בקוטר ההולך וגדל עד לקוטר מרבי של 1 מ' בעיגול הגדול ביותר (איור 9). המדליון המרכזי מוקף ארבעה חצאי מדליונים הפונים לארבע רוחות השמיים, משיקים לו ומשתלבים בו (איור 10). גם לחצאי המדליונים מסגרות אחדות, כמו למדליון המרכזי. הקוטר של חצאי המדליונים משיק לגבולות האמבלמה. בארבע הפינות של האמבלמה הותקנו רבעי מדליונים, הזווית הישרה שלהם חופפת לזוויות של המסגרת הכוללת (איור 11). בחללים שנותרו בין המדליון המרכזי, חצאי המדליונים ורבעי המדליונים, נוצרו ארבעה מעין מעוינים שצלעותיהם קעורות (איור 12), אשר שימשו גם הם בסיס לביטוי אומנותי.
באיקונוגרפיה של הרצפה בעלי חיים בלבד, רק דגים ובעלי כנף. במדליון המרכזי מיוצגים שלושה דגים שונים זה מזה, השוחים לכיוונים מנוגדים, שניים פונים מערבה ואחד מזרחה. הדגים עוצבו בכמה גוונים, בשימוש מושכל של משחקי אור וצל, היוצרים אצל הצופה הרגשה של נפח תלת-ממדי. המדליון הוא החלק האיכותי ביותר של הפסיפס. גם בחצאי המדליונים מופיעים בעלי חיים ימיים, דגים וכנראה דולפינים. בארבע הפינות של האמבלמה, ברבעי המדליונים, מופיע מגוון בעלי כנף. במעוינים שבין המדליונים וחלקיהם צוירו בעלי כנף בשילוב של ענפי עץ. מוטיבים אלה מוכרים היטב מהפסיפסים האחרים שנחשפו באתר. דגים בשלישיות מופיעים בפסיפס של החצר הפריסטילית של הווילה, ואילו בעלי הכנף מופיעים לרוב בשטיחי הפסיפסים של הטרקלין שנחשפו ב-1996
(אבישר תשנ"ו; תשנ"ט).
רצפת הפסיפס עשויה באבנים (tesserae) במגוון גדלים, על פי הצרכים האומנותיים. הגודל הממוצע של אבנים במדליון המרכזי (0.8 × 0.8 ס"מ) מאפשר עיצוב ברזולוציה גבוהה מאוד. בחצאי העיגולים האבנים מעט גדולות יותר (1 × 1 ס"מ) ואילו במסגרת ובפינות האבנים אף גדולות יותר (1.2 ס"מ אורך צלע).
סביב האמבלמה ועד קירות החדר משתרעות רצועות של פסיפס לבן שהשתמרו בחלקן (כ-1 מ' רוחב). ברצועה הדרומית הובחנו חוסרים. הרצועה הצפונית לא שרדה, עקב נזקי תעלת רחבה שנחפרה, אולי למטרת שוד או לצורך הנחת תשתיות בעת המודרנית. עם זאת, בחתך הצפוני של החפירה נראה המשכה של רצפת פסיפס (L8506), ומבדיקה עולה כי זהו פסיפס לבן (איור 13), כנראה המשך הרצועה המקיפה את האמבלמה. השטח ממזרח לאמבלמה לא נחפר עד תום בשל אילוצי החפירה, אך ניתן להניח, משיקולי סימטריה, כי גם שם הייתה רצועת ריצוף של פסיפס לבן. הגבולות הצפוני והמזרחי של החדר לא אותרו, בגלל מגבלות החפירה.
מדרום לאמבלמה, על הפסיפס הלבן, מסומן מלבן (1.0 × 2.6 מ' לפחות, הגבול המזרחי לא אותר; איורים 1:4; 6), שהוגדר באמצעות רצועה משולשת, של אבני פסיפס מסודרות בכיוון שונה לכלל האבנים המותקנות בסביבה. המלבן עשוי לציין את מקום הצבתה של ספה (קלינה klinē), שעליה ישבו או נשענו משתתפי אירועי אוכל או משתאות. באירועים אלה האורחים שכבו או נשענו על ספות שעליהן כריות לאורך שלוש הצלעות של החדר, אחד או יותר אורחים על כל ספה (מכאן השם טריקליניום שניתן לחדר האירוח, מיוונית τρικλίνιον, כלומר שלוש klinē). הצד הרביעי, שכנראה פנה אל הכניסה לחדר, היה בדרך כלל פנוי כדי לאפשר למשרתים לגשת ולהגיש מאכלים ושתייה לסועדים. תיאור זה עשוי להתאים לחדר שנחשף בחפירה: אם מניחים שהכניסה לחדר הייתה מותקנת בקיר המערבי, אין אכן סימן לקלינה ברצועה המערבית של הפסיפס הלבן. סימן כזה נמצא כאמור ברצועה הדרומית, ואילו בצפון הפסיפס הלבן הרוס, לכן הסימן המקביל לא התגלה. הדופן המזרחית של החדר טרם נחשפה בשל מגבלות טכניות (איור 14), אולי בחפירות עתידיות יתגלה גם שם סימן דומה שיאשר את ההשערה.
אם ההבחנה נכונה, זהו טריקליניום (triclinium) נוסף, חדר קבלת אורחים המתווסף לטרקלין המפואר שנחשף ב-1996. נראה עם כן כי טרם נחשפו בחפירה אזורי המגורים המשתרעים כנראה מזרחה ומה ששוער כחדרי מגורים הם חדרי אירוח, ושממדי הווילה המפוארת גדולים בהרבה ממה שהוערך קודם לכן. ייתכן כי חדרי המגורים (cubiculae) היו בקומה שנייה. וילה כזאת יכלה בהחלט לכלול טריקליניה אחדים, כמקובל במבנים מפוארים דומים ברחבי האימפריה.
בכמה מוקדים על רצפת הפסיפס נתגלו כתמים כהים, ככל הנראה סימני שרפה. ייתכן שהרס או נזק לבית, אולי תוצאה של רעידת אדמה או אירוע אלים אחר, גרמו לנפילת מנורות שהובילה לשרפה.
עיצוב הרצפה והאיקונוגרפיה המוצגת בפסיפס לא זרות למרחב. מקבילה כמעט זהה ניתן למצוא בחפירה במדרון הדרומי-מערבי של הר ציון בירושלים, כ-120 מ' מדרום לכנסיית
פטרוס אין גליקנטו היא 'כנסיית פטרוס של קריאת התרנגול' (
אבנר תשנ"ה:*21). פסיפס זה דומה מאוד לפסיפס בלוד מבחינת הקומפוזיציה והאיקונוגרפיה. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שבמקום שלישיית הדגים במדליון המרכזי, בפסיפס בירושלים מיוצגת דמות אנושית בתיאור חזיתי המזוהה על פי כתובת על גבי הפסיפס עם גה(גאיה - ΓΗ), אלת האדמה במיתולוגיה היוונית ואם כל חי. מלבד הבדל זה, בחירת המוטיבים ואף סוג בעלי החיים זהה לבחירת תושבי הווילה בלוד. בחירה זו לא נראית אקראית כלל ועיקר, שכן היעדר דמויות אנושיות בולט מאוד בכל הפסיפסים שנחשפו עד כה בווילה בלוד. ייתכן כי יש לראות בהעדפה זאת סממן אתני, תרבותי או אידאולוגי. מבחינת הסגנון והקומפוזיציה, המקבילות המתוארכות למאות הב'–הד' לסה"נ שכיחות דווקא במערב האימפריה באזורים מגוונים, בהם אנגליה, גרמניה, יוגוסלביה, איטליה, צרפת וספרד (
אבנר תשנ"ה:*23 ור' שם דיון מקיף ומקבילות רבות). בחירות אומנותיות אלה מאששות את הקביעה כי לתושבי הווילה היה טעם מפותח וקוסמופוליטי, והסגנונות האומנותיים שנבחרו לעיטור מגוריהם משלבים בתוכם מחד גיסא השפעות אומנותיות שמקורן בצפון אפריקה (
Africa Proconsularis) כמו בטרקלין הראשי (
Talgam 2014:69–70), ומאידך גיסא ניכרת השפעה מערבית (
אבנר תשנ"ה:*21) כמו בפסיפס הנדון כאן.
לחפירה הנוכחית, למרות היקפה המצומצם, תרומה חשובה להשלמת הבנתנו של מכלול המגורים המפואר שנחשף בעיר לוד. היא מבארת חלקים אחדים של הווילה שמתארם וטיבם לא היו מספיק ברורים עד כה, בשל המגבלות הרבות שהוטלו על החפירות הקודמות. נוסף על אזור הטרקלין (חפירות 1996) והחצר הפריסטילית (חפירות 2009–2014), יש לראשונה אפשרות ללמוד על אזורים נוספים של הווילה, שהשערות אחדות הועלו על מהותם בחפירות הקודמות. נראה כי נחשף כאן טרקלין ולא חדרי מגורים (קוביקולה) שלגביהם עולה שאלת מיקומם (מזרחה יותר? בקומה שנייה?), וכן לגבי אגף השירותים, מחסנים והגודל הכולל של הווילה.
על פי איכות הפסיפסים, נראה כי גם לאזור זה של המבנה היו סממני יוקרה והוא משקף רמת חיים גבוהה, מאופיינת במותרות, כיאה לבעלי ממון רב. הגודל הסופי של המבנה עדיין אינו ברור, אך נראה כי זהו מכלול עשיר המאשש את הקביעה שאזור זה של העיר היה רובע אמיד שבו התגוררה האליטה התרבותית, החברתית והכלכלית של העיר לוד הרומית בימי הזוהר שלה.
אבישר מ' תשנ"ו. לוד – רצפת הפסיפס.
חדשות ארכיאולוגיות קה:157–160.
אבישר מ' תשנ"ט. לוד – רצפת הפסיפס. קדמוניות לב (117):41–43.
אבנר ר' תשנ"ה. פסיפס רומי בהר ציון, ירושלים. עתיקות 25:*21–*25.
גורזלזני א' 2016. וילה מהתקופה הרומית המאוחרת בלוד: הפסיפסים המפוארים שנחשפו בין השנים 1996–2014 בחפירות רשות העתיקות. בתוך א' שביט, ת' דעאדלה וי' גדות, עורכים. לוד, "דיוספוליס – עיר האלוהים": קובץ מחקרים בהיסטוריה וארכאולוגיה של לוד. ב'. לוד. עמ' 83–104.
ינאי א' וארליך ע' תשע"ה. מבנה פסיפסים וקברים מהתקופה הרומית בלוד-דיוספוליס. ארץ ישראל 210:31–220.
Avni G. and Gorzalczany A. 2015. The Lod Mosaic: A Spectacular Roman Mosaic Floor. New York.
Oppenheimer A. 1988. Jewish Lydda in the Roman Era. HUCA 59:115–136.
Schwartz J.J. 1991. Lod (Lydda), Israel: From its Origins through the Byzantine Period, 5600 B.C.E. – 640 C.E. (BAR Int. S. 571). Oxford.
Talgam R. 2014. Mosaics of Faith. Floors of Pagans, Jews, Samaritans, Christian and Muslims in the Holy Land. Jerusalem.