בחודש ינואר 2019 נערכה חפירת הצלה בחצר בית מגורים פרטי בפינת הרחובות שביל החומה ודרך עין כרם שבשכונת עין כרם בירושלים (הרשאה מס' 8447-A; נ"צ 215446-56/630562-75; איור 1), בעקבות פגיעה בעתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אבן עמי – הנדסה אזרחית בע"מ, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ש' הלוי (פוטוגרמטריה), א' רוז (שרטוט), ק' עמית (צילום ממצא) וכ' ארביב ארכיאולוג נפת מערב ירושלים.
במהלך התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) נבנו בעין כרם, המרוחקת כ-5 ק"מ מדרום-מערב לעיר העתיקה, במדרון המערבי של הר אורה, שתי כנסיות, האחת לכבוד יוחנן המטביל והשנייה לכבוד מרים אמו של ישו. בראשית התקופה הצלבנית, לכל המאוחר בשנים 1105–1108, נבנו מחדש שתי הכנסיות הביזנטיות החרבות. 'כנסיית יוחנן בהרים', הנקראת גם כנסיית יוחנן המטביל, נבנתה במקום שבו על פי המסורת עמד ביתם של זכריה ואלישבע ובו נולד יוחנן. 'כנסיית מסדר יוחנן הקדוש ביערות', הנקראת גם כנסיית הביקור, מציינת את הנס שבבריחת אלישבע ויוחנן והסתתרותם במערה מפני שליחיו של הורדוס. לאחר כיבושי צלאח א-דין (1187 לסה"נ) גורשו הנזירים ותושבי הכפר, ומצב הכנסיות התדרדר. לפי תיאורי עולי רגל מהתקופה עולה כי הכנסיות לא הוחרבו עד ליסוד כפי שקרה למבני פולחן נוצרים אחרים בעיר ובסביבתה (Pringle 1993:39–45). בתקופה הממלוכית התפתח סביב הכנסיות החרבות כפר, ובו אוכלוסייה מוסלמית. מקור חשוב להתיישבות זו הוא הקדש אבו-מדין, אחד החשובים של העדה המע'רבית (המוגרבית) בירושלים. אבו-מדין רכש במאה הי"ד לסה"נ אדמות רבות באזור עין כרם, ובשנת 1320 הקדיש את ההכנסות מאדמות אלו לטובת מבנה זאוויה לרווחת עולי הרגל המע'רבים המבקרים בירושלים. ההקדש כלל אדמות מעובדות ואדמות בור, מבנים בנויים ומבנים חרבים, גינה, מטעי פרי ועצי זית עתיקים, שהושקו במי המעיין המקומי, וכן מסגד ובית קברות (ויגרט תשנ"א). במפקד העות'מאני של שנת 1595 נרשם כי בכפר עסקו בגידולי חיטה, שעורה, כרמים וזיתים, באחזקת עזים וכוורות, וכן בגידולי קיץ (דורה, מלונים, שעועית וירקות;Hütteroth and Abdulfattah 1977:118).
בסקרים ובחפירות הצלה שנערכו בתחומי הכפר נחשפו שרידי מבנים ועדויות לפעילות חקלאית למן ימי הבית הראשון (המאות הט'–הו' לפסה"נ) ועד לתקופה העות'מאנית (המאות הט"ז–הכ' לסה"נ; קלונר תשס"א: אתרים 155–161; בארי 2012; עוז 2014; לנדס-נגר 2017). כן נחשפו במתחם כנסיית יוחנן בהרים, במרחק כ-50 מ' ממזרח לשטח החפירה, מקוואות שתוארכו לימי הבית השני (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ; Saller 1946).
בחפירה הנוכחית נוקה ותועד חתך, שבו אותרו שרידיהם של שני קמרונות, שהוקמו בימי הביניים (המאות הי"ב–הט"ז לסה"נ) ויצאו מכלל שימוש בתקופה העות'מאנית הקדומה (המאות הט"ז–הי"ח לסה"נ). המילויים בתוך הקמרונות לא נחפרו בשל מגבלות בטיחות, אך נאספו מעט שברי כלי חרס שנראו בחתך.
שני הקמרונות קשותים (L5 ,L4; כ-2 מ' גובה מרבי, 2.5 מ' רוחב; איור 2), והם נבנו בציר מזרח–מערב על סלע האם מאבני שדה מהוקצעות ולוחות אבן, שלוכדו בחומר מליטה אפרפר-לבן, ובו גריסים שחורים ולבנים. בתוך קמרון 4, המזרחי, זוהו שני סוגים של מילויי אדמה: אדמת טרה רוסה חומה-אדמדמה (L2; כ-1 מ' עובי), שכיסתה את סלע האם, ומעליה אדמה חומה בהירה-צהבהבה שהגיעה עד לראש הקמרון (L3; כ-1 מ' עובי). בין שתי שכבות המילוי נמצא מפלס של אבני שדה קטנות (L7). בקמרון 5, המערבי, נראה מילוי של אדמת טרה רוסה חומה-אדמדה בלבד (L6). ממצא החרסים המועט (לא צויר) שנדגם מן המילוי המאוחר (L3) בקמרון 4 כולל שברים מטיפוס כלי עזה, וכן קערה עשויה ביד מקבוצת Hand Made Geomtric Ware, המעידה כי הקמרון יצא מכלל שימוש במהלך התקופה העות'מאנית. בשכבת פני השטח נמצא שבר של צדף מעובד מטיפוס 'אם הפנינה' (פנינית המרגליות; Pinctada margaritifera; איור 3). צדפים אלה שימשו לרוב לשיבוץ במזכרות שנמכרו לעולי רגל נוצרים בשלהי המאה הי"ט לסה"נ (קטלב תשע"ז:80).
קמרונות בסגנון ובנייה דומים היו קירוי שכיח בארץ ישראל בימי הביניים (המאות הי"ב–הט"ו לסה"נ; פוקס תשנ"ט:84). על אף הממצא הארכיאולוגי המועט מהחפירה ניתן להציע בזהירות כי הקמרונות הוקמו לכל המוקדם בתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ) ויצאו מכלל שימוש במהלך התקופה העות'מאנית. הקמרונות מצטרפים לעדויות ההיסטוריות להקדש אבו-מדין ולממצא ארכיאולוגי קודם (לנדס-נגר 2017), המלמדים כי התפתחות היישוב המחודש בעין כרם החלה בתקופה הממלוכית סביב הכנסיות הצלבניות החרבות. מיקומו של האתר סמוך לכנסיית יוחנן בהרים מסביר את הצדף המעובד שנמצא, שהיה מרכיב נפוץ במזכרות לצליינים.
ויגרט ג' תשנ"א. על הקדש אבו-מדין המע'רבי בירושלים. קתדרה 25:58–34.
פוקס ר' תשנ"ט. הבית הערבי הארץ-ישראלי: עיון מחודש; חלק ב: התמורות בתרבות המגורים במאה התשע-עשרה. קתדרה 53:90–86.
קטלב ע' תשע"ז. מסחר ומחזור בימי הביניים ובתקופה העות'מאנית לפי המחקר הארכאו-מלקולוגי. מכמנים 75:26–88.
קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים: האזור הצפוני-מערבי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Ηütteroth W.-D. and Abdulfattah K. 1977. Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century (Erlanger geographische Arbeiten, Sonderband 5). Erlangen.
Pringle D. 1993. The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: A Corpus I: A–K (Excluding Acre and Jerusalem). Cambridge.
Saller S.J. 1946. Discoveries at St. John’s, ‘Ein Karim (1941–1942) (SBF Collectio Maior 3). Jerusalem.