החפירה השתרעה על הגדה הצפונית של נחל איילון, במרחק כ-300 מ' מדרום לתל בני ברק וסמוך לפארק אריאל שרון מצפון-מזרח. נפתחו ארבעה שטחי חפירה (AD; איור 2), ונחשפו תשע שכבות (IXI) המתוארכות למן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ועד לימינו. דוח ראשוני של עיקר השרידים שהתגלו בחפירה פורסם בשנת 2019 (בארי ואחרים 2019). הדו"ח שלהלן משלים את הדיווח משנת 2019, ונועד לפרסום ראשוני של קבורות מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית (שטח D; שכבה IX) ושל בית קברות הכולל למעלה מ-80 קבורות, רובן מתקופת הברונזה המאוחרת ומקצתן מתקופת הברונזה התיכונה (שטח B; שכבות VI ו-V).
 
היישוב בתל בני ברק נוסד בראשית האלף השני לפסה"נ סמוך לצומת מסובים של ימינו. נראה כי הצורה המלבנית של התל (ר' איור 1) נקבעה בתקופת הברונזה התיכונה 2 עם הקמת סוללות עפר לתחימת התל. בני ברק מוזכרת שלוש פעמים במקורות היסטוריים. במקרא היא נזכרת בנחלת שבט דן, בין יהֻד לגת-רימון (יהושע יט, מה). באנאלים של סנחריב היא מוזכרת כאחת הערים שמלך אשור כבש במסעו לארץ ישראל בשנת 701 לפסה"נ, יחד עם יפו, בית דגון ואזור (;Luckenbill 1924:27–31 Chicago Prism, Column II, Rows 68b–72). העיר מוזכרת גם בתלמוד הבבלי, ונראה כי בימי הבית השני היה זה מקום מושבו של רבי עקיבא.
בבדיקה שנערכה בתל בשנת 1968 על ידי מ' ברוש (בושרי) התגלו כלי חרס מתקופת הברונזה התיכונה 2. בחפירה שנערכה בשנת 1976 על ידי ר' גופנא, י' פורת וא' איילון (הרשאה מס' 654) בשטח בית הקברות שמדרום לתל נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הכלקוליתית, קבר מתקופת הברונזה המאוחרת וקבר מהתקופה הפרסית. בחפירה שנערכה בשטח התל בשנת 1977 התגלו שרידים מתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל, הפרסית, האסלאמית והצלבנית (פינקלשטיין תש"ן). בחפירה נוספת שנערכה בשוליים המזרחיים של התל נמצאו שרידים דלים, רובם לא באתרם, מהתקופות הברזל, הפרסית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית והאסלאמית המאוחרת (שדמן 2010).
 
קבורות מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ג' (שכבה IX; 7000–6400 לפסה"נ)
מאפייניה העיקריים של שכבה IX הם ערמות של לבנים סגלגלות, שצִדן האחד שטוח והאחר קמור וצריפתן אינה אחידה, וכן לבנים שצורתן א-סימטרית ומעט אבנים שרופות (בארי ואחרים 2019). מרבית השרידים משכבה זו נתגלו בשטח D. בחלק הצפוני של השטח נתגלה קבר שוחה של אדם בוגר, שנקבר בתנוחה מכווצת/עוברית (איור 3); ליד השלד לא נתגלו חפצי לוואי. כן נמצאו במקומות שונים בשטח D שברים של שלוש כיפות גולגולת לא באתרן. הקרבה של הקבר ושל כיפות הגולגולת לשרידים מן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ג' והיעדר ממצא מתקופות אחרות באזור הקבר, מלמדים כנראה כי זמנם של הקבר וכיפות הגולגולת בתקופה זו.
 
בית הקברות מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת (שכבות VI ו-V)
בשטח של דיונת חול נחשפו למעלה מ-80 קברי שוחה, שנכרו בצפיפות רבה של קבר לכל 4 מ"ר בממוצע; האזור המשוער של בית הקברות מתפרש בשטח של כ-6600 מ"ר, ולכן סביר להניח שיש במקום למעלה מאלף קברים שלא נחשפו בחפירה. החול של הדיונה נוח לחפירה והטופוגרפיה שלה גבוהה ביחס לסביבתה ונצפית למרחוק. נראה כי נתונים גיאוגרפיים אלה היו בין השיקולים שהביאו לבחירת מקום הקבורה במשך כ-600 שנה, במהלך רוב תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת ועד לראשית תקופת הברזל. רוב הקברים נתגלו בשטח B (28 ריבועים; 700 מ"ר), הגבוה, ורק מקצתם בשטח A, הסמוך למישור ההצפה של נחל איילון. בית קברות דומה מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת נמצאו סמוך לתל יהוד, במרחק כ-6 ק"מ ממזרח לחפירה, וייתכן שהיה קשר בין קבוצות האוכלוסייה שישבו בשני האתרים (יקואל וון דן ברינק 2014; יקואל ובארי 2016; אגמון ואחרים 2019; Govrin 2015).
 
הקברים מתקופת הברונזה התיכונה (שכבה VI; המאות הי"ח–הט"ז לפסה"נ). נתגלו קברי שוחה של פרט או שני פרטים בוגרים ולידם שישה עד שבעה תינוקות (אחד מהם עובר), שנקברו בקנקנים סגלגלים ובפיטסים (איור 4) אשר הונחו בבורות; כל הנקברים נקברו בקבורה ראשונית. מצבות מאבנים קטנות נמצאו מעל בורות הקבורה של חלק מהקנקנים — בדרך כלל מצבה אחת מעל לכל קבורה. נראה שרוב התינוקות שנקברו בקנקנים היו בני חודשים אחדים עד שלוש שנים. למרות ששלדי התינוקות בקנקנים לא השתמרו היטב, נראה שרובם נקברו בתנוחה מכווצת, המזכירה עובר ברחם לפני לידתו, שראשו פונה אל צוואר הקנקן, המדמה צוואר רחם. ליד השלד הונחה פכית, לרוב פכית גלילית (עוד על נוהג זה, ר' בארי 373:2008–374, 382–383). ליד השוחות נתגלו מנחות קבורה, שכללו קנקן אגירה קטן, פכים, פכיות דלייה, קערות הגשה וזוג אבני שחיקה. קבורה דומה של תינוקות מוכרת מהמחצית השנייה של האלף השני לפסה"נ במסופוטמיה, בסוריה, בדרום הלבנט ובדלתא של הנילוס. בקבורת התינוקות מתגלמת אפוא העדות הברורה והמובהקת ביותר לשיוך קבוצתי על פי גיל ומעמד חברתי, המשותף לאזורים גיאוגרפיים נרחבים (אילן 202:1991; בארי 382:2008). סמוך לקברי התינוקות נתגלתה גם קבורה של כלב, שראשו כוסה בשבר של קנקן. הקבורות בשכבה מתוארכות לשלב המאוחר של תקופת הברונזה התיכונה (ב"ת 2 וב"ת 3), אולם נמצאו גם חרסים אחדים מעל שוחות של קברים שטרם נחפרו ושיש לתארכם לסוף תקופת הב"ת 2א.
 
הקברים מתקופת הברונזה המאוחרת (שכבה V; המאות הי"ד–הי"ג לפסה"נ). נתגלו עשרות קברי שוחה וארגז, שנכרו בדיונת החול בתקופות הב"מ 2–3 (איורים 4–9). כל הנקברים נקברו בקבורה ראשונית, בארטיקולציה, בדרך כלל פרקדן. רוב קברי השוחה נועדו לקבורה של אדם אחד, ונראה שהקפידו לשמור על שלמות השלדים ועל שלמות הקברים הקדומים יותר (לדוגמה, קבורת הב"מ באיור 5 מעידה על הניסיון להימנע עד כמה שניתן מפגיעה בקבורה מהב"ת); נתגלו רק שני קברים שנקברו בהם יותר מאדם אחד. הנוהג של קבורת תינוקות בקנקנים כמעט ונפסק בשלב זה, ובמקום זאת התגלו קבורות של תינוקות וילדים בקברי שוחה. האוכלוסייה בקברים מתקופת הברונזה המאוחרת הטרוגנית בהשוואה לקברים מתקופת הברונזה התיכונה. בשוחות נקברו בני אדם משני המינים ובמגוון גילים, וסביר שהייתה קרבה משפחתית בין הנקברים בקברי היחיד הסמוכים זה לזה. ליד הנקברים הונחו מנחות של צאן ובקר וכלי שולחן לסעודה ולשתייה. נפוצים בעיקר כלים כנעניים מתוצרת מקומית, כגון קערות הגשה, ספלים, קערות מזוות (מעין גביעי שתייה), קנקנים, פכים, פכיות דלייה, צפחות ונרות שמן (איורים 4–7, 9, 10). נמצאו גם פכים מקומיים המחקים כלי ייבוא, כנראה יוקרתיים יותר, כגון פכים ממשפחת בסיס טבעת הקפריסאית ופיקסיס המחקה כלים מיקניים. בין מנחות הקבורה שכיחים גם כלי יבוא מיקניים, כגון כדי ארכובה ופיקסיס, וכלי יבוא מקפריסין. אלה כללו פכים, פכיות, צפחות וקערות ממשפחת בסיס טבעת, פכיות דלייה ממשפחת מקורצף לבן, קערות הגשה ממשפחת Plain-White Wheel-Made Ware וספלי שתייה מטיפוס קערות חלב. כן נמצאה קבורה של ילד עם להב מגל מצור סמוך לראשו, נוהג המזכיר את אבני השחיקה שנמצאו סמוך לקברי תינוקות משכבה VI והמרמז שהאוכלוסייה ציידה את המתים בכלים לייצור מזון, נוסף על כלים לאכילה ולשתייה. הנוהג לקבור עם מגל צור סמוך או מתחת לראש מוכר גם מקברים אחרים בני התקופה, למשל בבית הקברות של תקופת הברונזה המאוחרת בתל שדוד. על כמה שלדים נמצאו קמעות, חותם גליל, טבעות עם חרפושיות, חרפושיות ומחרוזות. חלק מהחרפושיות נושאות את שם הכתר של מלכי מצרים, כגון תחותמס השלישי. נמצאו גם עגיל מזהב ונזם בתוך ארובת אף של נערה בגיל העשרה. חלק ניכר מהקברים סומנו במצבה מאבן, בקנקן אגירה ואפילו בקערה שהוצבו מעל לראשו או לרגליו של הנקבר (איור 7). בתוך חלק מקנקנים אלה נמצאה פכית דלייה, ולידם התגלה גביע או קערה לשתייה, שנועדו גם לכסות את פתח הקנקן; כלים אלה מעידים שהקנקנים נועדו למשקה וכי הם הונחו במטרה לשרת את המת או את קרוביו בעת טקסים שנערכו מעל לקבר. נמצאו גם עצמות של בעלי חיים, שנותרו מארוחות טקסיות שנערכו מעל לקברים או שהונחו כמנחות בקערות הגשה שטוחות לצד הנקברים.
נתגלו כמה קברי ארגז (איורים 7–9) שדופנו בלבני בוץ או באבנים; ליד אחד מקברי הארגז נחשף קבר שוחה לאישה שנקברה עם שני תינוקות. קברים אלה נאטמו בכיסוי של חרסית קשה בצבע חום-שחור, הבולט על רקע הדיונה הבהירה, שנועד כנראה לסימון מקום הקבר ולמניעת פגיעה בו בעת חפירת קבר נוסף סמוך אליו. ייתכן שהקבר החתום בחרסית התכסה בחול שטשטש את הצבע הכהה של הכיסוי, אך הקנקנים שהוצבו מעליו נותרו מעל לכיסוי.
אחדים מקברי הארגז נאטמו בלבני בוץ מיובשות, שכיסו על הנקבר ועל חפצי הלוואי (איור 8). ליד הנקברים בקברים אלה הונחו מעט כלים: צפחת, קערה או פך ולעתים גם חותם גליל, חרוזים וחרפושיות. על אחד הנקברים הונחו מחרוזת — הכוללת ארבע חרפושיות שלהן בסיס חלק, העשויות מזכוכית ומאבנים יקרות למחצה: המטיסט, קרניליאן, ואגט בצבעים סגול, ירוק ואדום — וכן חותם גליל מאבן שחורה, קמע של האל המצרי בס וחרוז גלילי. מעל לכיסוי שחתם את הקברים הוצבו כלי חרס נוספים, שנועדו כנראה לסמן את מקום הקבר ולטקסים שערכו קרובי המתים.
סמוך לקברי הארגז נחשף 'קבר חדר' מלבני קטן חפור באדמה (איור 6), שדופן באבני גיר גדולות ומהוקצעות שהובאו מאזור מרוחק, כיוון שאין מחשופי אבן גיר סמוך לאתר. הדופנות בחלקו הפנימי של הקבר הוחלקו. פיר אנכי שנחפר בחלקו הצפוני של הקבר, הוליך לפתח מלבני. בקדמת הפתח הונחה אבן מלבנית מהוקצעת, שהוצבה על בסיסה הצר; ייתכן שאבן זו סימלה דלת. בקבר זה, שרוחבו כרוחב הכתפיים של אדם בוגר, נקברו שלושה פרטים בוגרים בתנוחת פרקדן זה מעל לזה בארטיקולציה מלאה ופניהם לדרום, בדומה לנקברים בחלק מקברי הארגז שמקיפים את החדר. ההשתמרות של הנקבר העליון טובה מהיתר, ונראה שהקבורות נערכו בפרקי זמן שונים. ליד ראשו של הנקבר העליון הונח סט של פכים, פכית דלייה, קערת הגשה, קערת שתייה מברונזה וחרפושית. סמוך לאגן של הנקבר העליון נמצא נר שמן. סמוך לאחד משני הנקברים התחתונים נמצאה חרפושית נוספת. זהו אחד משני הקברים היחידים שנקברו בהם כמה נקברים ונתגלו עד כה באתר. מעל לדופן המזרחית של הקבר נמצאו כלי חרס נוספים ועצמות של בעלי חיים שהונחו כקורבנות.
 
בדיונת החול שמדרום לתל בני ברק נחפרו בתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת מאות קברים כנעניים, שעשרות מהם נתגלו בחפירה הנוכחית. מתקופת הברונזה התיכונה התגלו בעיקר קבורות של תינוקות בקנקנים. מתקופת הברונזה המאוחרת התגלו בעיקר קברי שוחה וארגז צפופים, ובהם נקברו תינוקות, ילדים צעירים ובוגרים משני המינים. רוב הפרטים נקברו בקבורת יחיד, ונמצאו בארטיקולציה מלאה, עדות לכך שהאוכלוסייה דאגה לשלמות הגופות. ייתכן שההקפדה על שלמות הגופות באתר מעידה על חדירה של אמונה מצרית לדת הכנענית, אמונה הגורסת שהנשמה או הרוח העוזבת את הגוף בעת המוות עתידה לחזור אליו, ולפיכך יש להקפיד לשמור על צורתו המקורית של הגוף.