המסלע בראש הר כרמי הוא קירטון המכוסה בסלע נארי ובמדרונותיו הטרשיים דולומיט. בחפירה נפתחו שני שטחים (A ו-B; איור 2), ונחשפו גתות חצובות, מחצבות, גומות וספלולים. בפיקוח, בסקר ובחפירות שנערכו בהר בעבר נתגלו גתות חצובות, בורות, מחצבות, מערות קבורה ומקבצי חרסים (אבו ריא ושטרן 2011; איור 1: 4234-A).
 
שטח A
בראש המדרון המערבי של ההר נחשפו שלוש גתות פשוטות וקטנות במיוחד (1–3) חצובות בסלע, ארבע מחצבות (1–4) בסלע הנארי, וכן כמה ספלולים קטנים וגומה רחבה.
 
גת 1 (איורים 3, 4) כוללת משטח דריכה מלבני (1.00 × 1.51 מ', כ-0.4 מ' עומק) ומצפון לו בור איגום עגול (כ-0.6 מ' קוטר, כ-0.6 מ' עומק). בור האיגום רחוק יחסית ממשטח הדריכה; אפשר שבשטח שבין בור האיגום למשטח הדריכה היה בעבר בור איגום קדום שבוטל ובמקומו נחצב הבור הקיים.
 
גת 2 (איורים 3, 5) היא המשוכללת מבין כל הגתות שנחשפו בחפירה. לגת משטח דריכה מלבני (1.35 × 1.70 מ', כ-0.4 מ' עומק) וממערב לו בור איגום עגול (כ-1 מ' קוטר, 0.9 מ' עומק). סביב הגת נחצבו באופן סימטרי ספלולים וארבע גומות רבועות שחתכן משולש (כ-0.20 × 0.25 מ' בחלקן העליון, 0.25 מ' עומק ממוצע). שתיים מהגומות נחצבו משני עברי משטח הדריכה, והשתיים האחרות נחצבו משני עברי בור האיגום. גתות מטיפוס זה, המכונות גתות תענכיות, מוכרות בצפון הארץ, אך נפוצות בעיקר בעמק יזרעאל, והן מתוארכות לתקופת הברונזה התיכונה. יש המציעים כי הגומות שימשו לקיבוע קורות עץ של מתקני סחיטה מטיפוס שק (גצוב, קובלו-פארן וטפר תשע"ב).
 
גת 3 (איור 6) הרוסה ברובה והשתמר ממנה חלק ממשטח דריכה רדוד המשופע מערבה (1.2 × 1.3 מ', 0.1 מ' עומק מרבי). נראה כי בור האיגום היה חצוב ממערב למשטח הדריכה.
 
מחצבה 1 רדודה (0.1–0.4 מ'; איור 7), והיא ניצלה שכבת סלע דקה. מתחתיה נחשפה מערה גדולה שתקרתה התמוטטה (לא נחפרה). נראה כי המערה שימשה לכריית קירטון.
 
מחצבה 2 קטנה יחסית (כ-3.5 × 4.5 מ', 1.2 מ' עומק; איורים 8, 9) והיא כוללת בור חציבה יחיד. מדרום למחצבה נחשפו גומה (107L) וספלולים קטנים (0.1 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק) חצובים בסלע. בגומה נטועה גפן, ואפשר שהספלולים שימשו להדליית ענפי הגפן.
 
מחצבה 3 (איור 10) כוללת שני בורות חציבה צמודים. בבור הצפוני (2.5 × 4.0 מ', 0.5 מ' עומק) נחשף מפלס חציבה אחד, ואילו בבור הדרומי (כ-2 × 3 מ', 1.1 מ' עומק מרבי) נחשפו שלושה מפלסי חציבה.
 
מחצבה 4 (כ-5.5 × 7.5 מ', כ-1.1 מ' עומק מרבי; איורים 6, 11) היא הגדולה במחצבות, ובה שלושה מפלסי חציבה. בצדה המערבי של המחצבה נחשפו אבנים אחדות שלא נותקו ממקומן (מידות האבן הגדולה: כ-0.5 × 0.7 מ', עד 0.3 מ' עובי) ותעלות ניתוק (עד 10 ס"מ רוחב).
 
בכל הגתות נמצאו הצטברויות אדמת סחף ומעט שברי גוף וידיות קנקנים, האופייניים לתקופות הרומית והביזנטית. במחצבות נחפרה שכבה של אדמת סחף ומתחתיה שכבת מילוי של אדמת טרה רוסה מעורבת בשבבים ובפסולת חציבה. במחצבה 1 נמצאה שפת קנקן מטיפוס 'עוצה 7' האופייני לתקופה הביזנטית (סוף המאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ; איור 1:12; 108L, סל 1009), וכן שני שברים של גביעי יין מזכוכית: שפה מעובה ומעוגלת (איור 2:12; 108L, סל 1010/2) ובסיס טבעתי חלול (איור 3:12; 108L, סל 1010/1). בשאר המחצבות נמצאו שברי כלי חרס דלים, בדומה לאלו שהתגלו בגתות. בתוך גומה 107, הסמוכה למחצבה 2, התגלו שני שברי קנקנים האופייניים לתקופה הרומית (לא צוירו), וכן שבר של אזמל צור האופייני לתקופה הניאוליתית (איור 4:12; 107L, סל 1008).
 
שטח  B
נחשפו שתי מחצבות אבן סמוכות זו לזו (5 ו-6) בראש המדרון הדרומי של ההר.
 
מחצבה 5 (כ-3 × 12 מ', 1.6 מ' עומק מרבי; איורים 13, 14) כוללת ארבעה מפלסי חציבה. אבן אחת נמצאה בשלבי חציבה טרם ניתוקה (כ-0.35 × 0.70 מ', כ-0.4 מ' עובי). בצדה המזרחי של המחצבה, מתחת למפלס החציבה הנמוך, נחשף מוקד (502L) מוקף אבני גוויל בינוניות מדולומיט קשה שאינו נמצא בסביבה הקרובה. המוקד היה מלא באפר ובשברי גוף קטנים של קנקנים וסירי בישול האופייניים לתקופה הביזנטית.
 
מחצבה 6 רבועה (כ-4.5 × 5.0 מ', כ-0.8 מ' עומק מרבי; איור 15) ובה שני מפלסי חציבה.
 
נחשפו מתקנים חקלאיים חצובים בסלע שהיו חלק מהאזור החקלאי בתקופות הרומית–ביזנטית. המחצבות שימשו לחציבת אבני גזית. נראה כי המתקנים והמחצבות קשורים לאתר ששכן בראש שלוחה המרוחקת כ-400 מ' מדרום-מערב לחפירה (איור 1: חורבה ללא שם).