שטח החפירה משתרע על גבעה (כ-10 דונם; כ-50 מ' מעפה"י), הצופה אל מישור החוף ממערב ואל בקעת אונו מדרום, במרחק כ-3 ק"מ מצפון לנחל איילון, כ-4 ק"מ ממערב ליהוד (יקואל ובארי 2016; יטאח, גולן וצביבל 2017; van den Brink et al. 2014) וכ-2 ק"מ ממזרח לתל בני ברק (פינקשלטיין 40:1990; בארי ואחרים 2019; איור 1). בשנת 1968 נערים מקרית אונו מצאו בסביבת האתר שתי חרפושיות חיקסוסיות שנמסרו לאוצרות המדינה (רם גופנא, מידע בעל-פה; ארכיון רשות העתיקות). בעקבות ממצא זה נערך באזור סקר, ונלקטו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה 2 (ברושי וגופנא תשמ"ד:19; גופנא, איילון ובן מלך 2015: אתר 84).
נפתחו 25 ריבועים בשלושה שטחים (CA), ונחשפו בהם קטעי רצפות, שרידי מתקנים ומפלסי חיים מתקופת הברונזה התיכונה 2א'. כן נחשפו שרידי מתקן מטויח, ובו חרסים המעידים על פעילות במקום בתקופה הרומית המאוחרת.
 
תקופת הב"ת 2א'. השרידים העיקריים שנחשפו מתוארכים לתקופת הב"ת 2א', אך ייתכן שההתיישבות באתר המשיכה בראשית תקופת הב"ת 2ב'. בשטח B שבראש הגבעה נחשפו קטעי רצפות, מעט לבנים צרופות ושרידים דלים של כמה מתקנים שייעודם טרם הוברר. התגלו שברי כלי חרס רבים (איורים 2, 3), ובהם קערות, סירי בישול, קנקנים, פערורים, פכים ופכיות. כן נמצא ראש גרזן מנחושת. בשטח A, מעט מדרום לראש הגבעה, ובשטח C, שבשיפוליה המזרחיים של הגבעה, התגלו חרסים סחופים רבים מתקופה זו.
 
התקופה הרומית המאוחרת. בשטח A, סמוך לפני השטח, נחשף חלק ממתקן מלבני מטויח, אולי אגן לאגירת נוזלים (איור 4). דופנות המתקן נבנו מאבנים בינוניות וקטנות שביניהן שולבו צדפים וחומר מליטה. בדופן הצפונית זוהה בסיס של קמרון, וייתכן שבמקור היה המתקן מקורה. פנים המתקן, דפנותיו ותחתיתו טויחו בטיח אפור. בתוך המתקן התגלתה אדמה שחורה ובה שברי כלי חרס, בעיקר פכים מן התקופה הרומית המאוחרת. נראה כי המתקן יצא משימוש בתקופה זו, אך כיוון שלא נמצאו חרסים בדופנות המתקן ומתחת לרצפתו, לא ניתן לתארך את זמן בנייתו. מעט שברי כלי חרס, בעיקר סחופים, מן התקופה הרומית נמצאו גם בשטחים B ו-C.
 
בחפירה נחשפו שרידי יישוב דלים, כנראה חלק מכפר קטן ששכן בראש הגבעה בתקופת הב"ת 2א'. השרידים מהתקופה הרומית מעידים אולי על פעילות קצרת מועד באתר גם בתקופה זו.