הסקר נערך בגליל העליון ההררי, באזורים שטרם נסקרו במסגרת הסקר הארכיאולוגי של ישראל, ובתאי שטח שלא מוכרים בהם אתרים קדומים. מטרות הסקר היו לתרגל תיעוד ארכיאולוגי שיטתי בתאי שטח שאין עליהם מידע קודם ולבחון מודל חיזוי ארכיאולוגי שהוכן לאזור זה (וכטל 2018; Wachtel et al. 2018). מודל חיזוי ארכיאולוגי מנבא את ההסתברות לגילוי אתרים קדומים חדשים באזורים שטרם נסקרו, על סמך ניתוח סטטיסטי המשקלל את מיקומם של אתרי היישוב המוכרים ואת המאפיינים הסביבתיים שלהם. המודל עוזר לסנן מתוך כלל השטח מעין 'נישות סביבתיות' המתאימות להתיישבות, ובהן סיכוי גבוה יחסית למצוא אתרים קדומים. הסוקרים חולקו לארבע חוליות של ארבעה עד חמישה סוקרים בכל אחת, בראשות סוקר מנוסה. בארבעת ימי הסקר נבדקו שבעה תאי שטח שונים, ששטח כל אחד מהם עשרות עד מאות דונמים ונחזתה בהם הסתברות גבוהה לגילוי אתרים חדשים במודל החיזוי הארכיאולוגי; בתאי שטח אלה אין הכרזות על אתרי עתיקות ולא מוכרים בהם אתרים קדומים מספרות המחקר ומסקרים קודמים (Frankel et al. 2001).
 
בסקר תורגלו שתי שיטות סקר משלימות: סקר ביחידות איסוף וסקר צפיפות בנקודות דגימה. הסקר ביחידות האיסוף נערך בתא שטח בהליכה איטית במרווחים קבועים של 10–15 מ' בין סוקר לסוקר במטרה להבחין על פני השטח בממצאים קדומים כמו חרסים או פריטי צור. כשנתגלו ממצאים כאלה, בסף מינימלי של שלושה פריטי ממצא במהלך התקדמות של עד 50 מ', הוגדרה יחידת איסוף אשר נסקרה בצורה שיטתית. שטח יחידות האיסוף דונם אחד עד חמישה דונמים לערך, בהתאם למאפייני תא השטח ופריסת הממצאים. כל יחידת איסוף סומנה על תצלום אוויר בקנה מידה של 1:2500 וגבולותיה נמדדו במדויק במכשיר GPS ידני. כל יחידה תועדה בטופס סקר, ובו שם היחידה, מאפייני השטח ורמת ניראות פני הקרקע, וכן זמן האיסוף, מספר הסוקרים ותיאור הממצאים והשרידים העתיקים. יחידת ההתייחסות הבסיסית בסקר זה אינה 'אתר', אלא 'יחידת איסוף'. כל 'אתר' יכול להיות מורכב מיחידת איסוף אחת או מיחידות רבות, בהתאם לפיזור הממצאים על פני השטח. שיטה זו יושמה בשנים האחרונות בסקר אתרי יישוב בגליל העליון ההררי (צבר 2017; וכטל 2018), ויושמה בסקר הנוכחי.
סקר הצפיפות בנקודות הדגימה נערך בחודש נובמבר 2018 באזור שנסקר בנחל שכווי ביער בירייה. בסקר נערכו עיגולי דגימה (1.5 מ' רדיוס) המרוחקים כ-20 מ' זה מזה. בכל עיגול דגימה נערכה ספירה מלאה של חרסים ופריטי צור, לצד איסוף פריטים אינדיקטיביים. שיטה זו אִפשרה ניתוח מרחבי של צפיפות הממצא, לרבות איתור מוקדי הפעילות האנושית ושוליה.
תוצאות שתי שיטות הסקר נותחו בכלים גיאוגרפיים-חישוביים וארכיאולוגיים. הנתונים הסביבתיים, מיקומם של יחידות האיסוף ועיגולי הדגימה, שטחם של האתרים וצפיפות הממצאים נותחו בכלי ממ"ג (GIS), באמצעות תוכנת ArcGIS Pro, במעבדה לארכיאולוגיה מרחבית במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. הממצאים שנאספו עברו מיון וניתוח טיפו-טכנולוגי כמקובל.
תוצאות הסקר יוצגו להלן לפי תאי השטח שנבדקו, המייצגים סביבות שונות ברחבי הגליל ההררי. לפי המודל, ברוב תאי השטח, מלבד הר ספסוף, הייתה הסתברות גבוהה לגילוי אתרים.
 
יער בירייה (נ"צ 244685-5455/764560-5700; איורים 1:1; 2). תא השטח (כ-200 דונם) הוא מרחב הררי מתון וטרשי ביער בירייה, התחום בין ערוצו העליון של נחל שכווי במזרח לבין הערוץ העמוק של נחל עמוד במערב. השטח נטוע אורנים, שביניהם צמחייה נמוכה עשבונית ושיחית, עם שרידי חורש ים תיכוני דליל; הניראות הכללית של תא השטח הוגדרה בינונית.
בחלקו הצפוני של תא השטח נפתחו בדצמבר 2017 חמש יחידות איסוף (כ-20 דונם) בשטחים לא רציפים בשולי היער. נמצאו חרסים פזורים בצפיפות נמוכה, רובם ככולם חרסים ממשפחת כלי כפר חנניה מן התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית, וכן ערמות סיקול וחציבות, ללא שרידי בנייה מובהקים. האזור מרוחק 2.5–3.0 ק"מ מהאתרים קדיתא ומירון מהתקופות הרומית והביזנטית. נראה שהשרידים מלמדים על מרחב חקלאי, המבוסס על חקלאות בכיסי קרקע בינות לטרשים, שייתכן שהתקיים בו יישוב קטן, אולי חווה חקלאית או אתר לשהייה עונתית בלבד.
בחלקו הדרומי-מזרחי של תא השטח, בקרבת ערוצו של נחל שכווי ממערב, נתגלה אתר יישוב לא מוכר מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת (נצ"מ 245420/764850; איור 3). במהלך הסקר הראשון נפתחו בו שתי יחידות איסוף (כ-10 דונם), אולם היה ברור שהאתר משתרע מעבר להן. ביחידות האיסוף תועדו ראשי קירות, ונאספו עשרות חרסים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית המאוחרת, ובהם שפות, בסיסים, ידיות משולשות ועיטורי חבל, כלי צור, ובהם כילפות ואזמלים, וכלי אבן. מכלול כלי החרס מורכב ברובו מקרמיקה גולנית בצבע כהה בשל מרכיב בזלתי בטין, אך נאספו גם כלים מטין בהיר. החרסים הגולניים מסייעים לתארך את האתר באופן כללי למחצית השנייה של האלף הה' ולראשית האלף הד' לפסה"נ. האתר קיבל את השם 'אתר נחל שכווי'.
בנובמבר 2018 נערך סקר צפיפות בעיגולי דגימה בשטח של כ-90 דונם סביב יחידות האיסוף שנפתחו בשנת 2017, ובמסגרתו נערכה ספירה מלאה של ממצאים מ-64 עיגולי דגימה (איורים 4, 5). ממפות הצפיפות ניכר ריכוז גבוה של ממצאים במרחב יחידות האיסוף, אשר מסמנות כנראה את לב האתר, אולם צפיפות גבוהה של ממצאים תועדה גם מצפון, מדרום וממזרח ליחידות אלו. נראה כי שטחו הבנוי השתרע על 40–50 דונם, אם כי אפשר שהוא לא היה בנוי באופן רציף.
 
הר ספסוף (חוות הנמורה; נ"צ 239564-714/767555-685; איור 2:1). בדצמבר 2017 נסקר תא שטח (כ-55 דונם; איור 6) במדרון מתון בשוליים הצפוניים-מזרחיים של הר מירון, מדרום-מערב לאוכף רחב בין הר מירון לבין הר ספסוף, מול חוות הנמורה. שטח הסקר תחום במטעי נשירים, בדרכי עפר ובגיאיות שבהם חורש ים-תיכוני צפוף. ניראות פני השטח נמוכה, פרט למרכז השטח שבו הניראות טובה יחסית שכן זהו אזור מרעה פעיל ובו צמחייה עשבונית. במרכז השטח, שבו שיפוע המדרון המתון ביותר בתא השטח, נפתחו חמש יחידות איסוף (כ-10 דונם). הממצא ביחידות האיסוף היה מפוזר על פני השטח בדלילות, וכלל ברובו חרסים ממשפחת כלי כפר חנניה המתוארכים לתקופה הרומית או לראשית התקופה הביזנטית, ובמקצתו חרסים אקראיים מהתקופה העות'מאנית. עיקר השרידים הבנויים שנסקרו הם קירות טרסה נמוכים וגדרות אבן; ייתכן שכמה מראשי קירות שנסקרו אינם בהקשר חקלאי. גבוה במדרון מתא השטח שנסקר תועדה גת חצובה. השרידים בתא השטח דומים לאלו שנצפו בחלקו הצפוני של תא השטח ביער בירייה, והם עשויים להיות קשורים להתיישבות קבועה, כגון חווה מבודדת או עונתית השוכנת בלב מרחב חקלאי.
 
שלוחה הררית מצפון לצומת חירם (נ"צ 237880-8220/770600-920; איור 3:1). תא השטח משתרע על מדרון מתון של כיפה (נ.ג. 836; כ-70 דונם; איור 7) המשתפל לכיוון צפון, ממזרח לקיבוץ סאסא ומצפון לצומת חירם. מצפון לשטח משתפל המדרון בחדות לעבר אגן נחל תפוחים, ומדרום תחום תא השטח במטעים. השטח מרוחק כ-350 מ' ממערב לאתר צומת חירם מתקופת הברזל 1 (וכטל 143:2018–144; Frankel et al. 2001:37, site 291). פני השטח מכוסים חורש ים-תיכוני שבו גם צמחיית בתה וגריגה, וניראות פני השטח נמוכה. נפתחו שבע יחידות איסוף צמודות (44 דונם). הממצא היה מפוזר על פני השטח בדלילות, ורובו כולל שברי כלי חרס ממשפחת כלי כפר חנניה. כן תועדו קירות טרסה וערמות סיקול. השרידים דומים לאלו שנסקרו בתאי השטח ביער בירייה ובהר ספסוף, ומעידים כנראה על מרחב חקלאי פעיל בתקופה הרומית או בראשית התקופה הביזנטית, שאולי התקיימו בו יישוב קטן או נוכחות עונתית שלהם זיקה לאתר סמוך בסאסא (וכטל 148:2018–153; Frankel el al. 2001:37, site 290).
 
הר סאסא (נ"צ 236430-500/770865-1210; איור 4:1). נסקרו שתי רצועות שטח סמוכות בכיוון כללי צפון–דרום (80 דונם), במדרון הדרומי של הר סאסא, מבסיסו בכביש מס' 89 ועד לפסגתו. במדרון מדרגות טבעיות, שלעתים נבנו עליהן חלקות חקלאיות, ובבסיסו בצד דרום-מזרח בריכה עונתית הידועה בשם בריכת סאסא. הניראות של רוב פני השטח נמוכה בשל צמחייה ים-תיכונית צפופה, ועל כן הסקר הוגבל לקרחות חורש בלבד.
בשתי רצועות השטח נפתחו ארבע יחידות איסוף בלתי רציפות (כ-10 דונם; איור 8). סמוך לבריכת סאסא נאספו פריטי צור לא מעטים, ובהם פריטים דו-פניים המתוארכים לרצף התקופות הניאוליתית והכלקוליתית; פריטים דומים תועדו בעבר באזור זה על ידי חוליית סקר הגליל העליון (Frankel et al. 2001:36, site 289). כן לוקטו חרסים מעטים ממשפחת כלי כפר חנניה וחרסים מזוגגים מימי הביניים, ותועדו ראשי קירות אחדים. גם ביחידת האיסוף הצפונית-מערבית (נ"צ 236450/771200) נאספו פריטי צור לא מעטים. ממזרח לראשו של הר סאסא, במקום שבמפות הטופוגרפיות מסומן בור מים, תועדו כבשן סיד (נ"צ 236772/771027) ולידו כמה אבנים גדולות ומהוקצעות שכובות על צִדן (איור 8, מסומן בירוק). ממצא כלי החרס שנאסף כולל כמה שפות של כלים ממשפחת כפר חנניה וחרסים ממשפחת כלי ראשיא אל-פוח'אר מהתקופה העות'מאנית. השרידים אינם מצטרפים לכדי תמונה ברורה, אולם דומה כי היה זה מרחב לפעילות מגוונת לאורך התקופות בשולי המרחב החקלאי של סאסא. ריבוי פריטי הצור סמוך לבריכת סאסא מעיד אולי על קיומו של אתר פרהיסטורי קטן, אולם אין אפשרות לקבוע אם היה זה אתר יישוב או אתר סיתות והפקה של כלים דו-פניים.
 
שלוחה ממזרח לתל ראש (נ"צ 232100-470/771665-830; איור 5:1). נסקר תא שטח (כ-100 דונם) באוכף ושלוחה מתונה, במרחק כ-500 מ' ממזרח לתל ראש. השטח מסוקל מאבנים, כנראה עקב חישוף והכשרת קרקע בעשרות השנים האחרונות, ועל כן ניראות פני השטח גבוהה. נפתחו תשע יחידות איסוף (כ-50 דונם; איור 9), ונמצאו פריטי צור ומעט שברי כלי חרס שחוקים לא אינדיקטיביים. עיקר הממצאים נאספו באוכף ובקרבתו, ובהם להבי צור ושבר של כילף המתוארך לרצף התקופות הניאוליתית והכלקוליתית. הממצאים בשטח מעידים על פעילות אנושית מועטה במגוון תקופות.
 
מערב בקעת פקיעין (נ"צ 228360-660/766365-7500; איור 6:1). תא השטח משתרע בחלקה המערבי של בקעת פקיעין, סמוך לכביש 864 וצמוד למושב חוסן ממזרח. זהו אזור מישורי ומעובד שבו כרמי זיתים וגידולי שדה בגדת נחל פקיעין; ניראות פני השטח בינונית–גבוהה. כן נסקר מדרון הצמוד לכביש 864 מצפון, וממערב לחורבת סירים.
נפתחו 19 יחידות איסוף (כ-50 דונם; איור 10), ונאסף ממצא רב ומגוון של חרסים ושל פריטי צור אחדים, רובם שחוקים ואי אפשר לתארכם. נראה שהממצאים לא התגלו באתרם, אלא נסחפו מאתרים בשולי בקעת פקיעין, כגון חורבת גייס, חורבת עבד ואתר עין טיריה (אהרוני תשי"ז; וכטל 189:2018–190; Frankel et al. 2001:33, sites 238–240), והורבדו מחדש בסחף של נחל פקיעין. במדרון הצפוני מעל העמק נמצאו מדרגות חקלאיות וערמות סיקול וכן פיזור דליל של חרסים שאי אפשר לתארך.
 
כסרא-סומיע (נ"צ 229780-950/765170-420; איור 7:1). תא השטח (כ-50 דונם) משתרע בגבעה ממזרח לכפר כסרא-סומיע, התחומה בדרכי עפר ובמטעי זיתים של הכפרים הסמוכים. מורדות הגבעה כוללים אזורים טרשיים וחשופים וכן מטעים וחורש דליל; ניראות פני השטח הכללית בינונית.
נפתחו שש יחידות איסוף (26 דונם; איור 11), ונמצאו חרסים מתקופות הברונזה התיכונה, הברזל (?), ההלניסטית, הרומית–הביזנטית והעות'מאנית, פריטי צור, ובהם להב כנעני מתקופת הברונזה הקדומה, ופריט בזלת אחד. עוד נמצאו יסודות של קירות אחדים, מתקנים וחציבות. בראש הגבעה תועד ריכוז של קירות שנבנו מאבני שדה והשתמרו לגובה נדבך אחד (נ"צ 229895/765270).
 

בכל תאי השטח בסקר נמצאו ממצאים חומריים המעידים על פעילות אנושית באזורים שעד כה לא תועדה בהם פעילות בגליל העליון. עם זאת, התגלו שרידים מובהקים של אתר יישוב אחד בלבד – האתר מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת ביער בירייה – ואף הוא קדום לאתרי היישוב מתקופות הברונזה והברזל שעל בסיסם נבנה מודל החיזוי (Wachtel et al. 2018). ייתכן שבשולי הכפר כסרא-סומיע התקיים אתר יישוב קטן בתקופות אלו. בממצא החומרי בולטת הנוכחות הדלילה של כלי כפר חנניה מן התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית במגוון סביבות ותאי שטח, הקשורים ברובם לפעילות חקלאית. ייתכן שממצא זה מלמד על חוות מבודדות או אתרי-בת עונתיים (מזרעות) של כפרים סמוכים — התיישבות שהייתה פחות מוכרת עד היום בנוף היישובי של תקופה זו.

האתר מן התקופה הכלקוליתית המאוחרת בנחל שכווי, ששטחו כמה עשרות דונמים, ממחיש היטב את היכולת של סקר שיטתי המבוסס על מודל חיזוי לגלות אתרים משמעותיים לא מוכרים בהשקעה מועטה של זמן ומשאבים. סך כל השטח שנסקר בשבעת תאי השטח אינו מגיע לקילומטר רבוע אחד, ולפיכך גילויו של אתר יישוב גדול בתחום מצומצם כזה אינו דבר של מה בכך. ייתכן שאתר זה הוא אחד האתרים הגדולים בגליל העליון המזרחי מהתקופה הכלקוליתית, והוא מצטרף למספר מועט של אתרים בני התקופה, השוכנים בעיקר בשולי רמת דלתון הבזלתית (שלם 2003; Frankel et al. 2001). ייחודו של האתר בכך שעל אף שהוא ממוקם על מסלע גירני, כ-4 ק"מ ממחשופי הבזלת הקרובים ביותר (ברמת דלתון), הקרמיקה השולטת בו (לפחות בפני השטח) היא קרמיקה מטין בזלתי, הידועה במחקר בשם קרמיקה גולנית על שום שכיחותה הגבוהה באתרים השוכנים במרחבי הבזלת של רמת הגולן (Epstein 1998). חדירתם של כלי חרס אלו אל ליבו של הגליל ההררי מוכרת זה מכבר (שלם 2003), ועם זאת האתר בנחל שכווי הוא דוגמה מובהקת ביותר לתהליך זה, על המשמעויות התרבותיות הכרוכות בו.