שטח החפירה משתרע מדרום לנחל רפאים, במדרון הצפוני של שלוחה המשתפלת למערב. נחשף שדה קבורה המתוארך לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ), ובו 29 קברי שוחה חצובים (600L–628L; איור 2) וקיר טרסה (60W; 6 מ' אורך, 0.95 מ' רוחב). בקרבת מקום נחפרו בעבר קברים דומים (איור 2: 6704-A, 7033-A; לנדס-נגר 2015אלנדס-נגר 2015ב; לנדס-נגר 2017; Zissu 1998, ושם רקע והפניות נוספות). קברים 626–628 נסתמו בבטון טרם החפירה. הקברים בחלק המזרחי של השטח נפגעו לפני כשני עשורים וחצי מעבודות פיתוח לקראת סלילת כביש 4, ובמהלך השנים הורבדה עליהם פסולת בנייה ופסולת בת זמננו. רוב הקברים נתגלו חתומים בלוחות מסותתים מאבן גיר. כיוון חציבת הקברים לא אחיד. קברים 623–625 לא נחפרו. הובחנו שלושה טיפוסי קברים (1–3).
 
טיפוס 1 (1.1 × 2.4 מ' מידות מרביות, 1.45 מ' עומק מרבי; איורים 3, 4) הוא הנפוץ מבין השלושה. זהו קבר שוחה ובו גומחה צדית חצובה להנחת הנקבר. הוא מתאפיין במדף (0.45 מ' רוחב מרבי) שנחצב לאורך החלק העליון של אחת מדפנות האורך. על מדף זה נשענו באלכסון לוחות כיסוי מאבן. הגומחה הצדית נחצבה בחלקה התחתון של הדופן הנגדית למדף.
 
טיפוס 2 (0.65 × 2.00 מ' מידות מרביות, 1.25 מ' עומק) מתאפיין במדפים (כ-0.12 מ' רוחב) שנחצבו מעל דפנות האורך של קבר השוחה, לאורכן. על מדפים אלה הונחו לוחות כיסוי מאבן.
 
טיפוס 3 (0.55 × 1.90 מ', 2.4 מ' עומק). נחשף קבר אחד מטיפוס זה, והוא כולל שני קברי שוחה זה מעל זה. הקבר התחתון הוא קבר שוחה מטיפוס 2, ובו לוחות הכיסוי מונחים אופקית על מדפי הקבר, ואילו הקבר העליון הוא קבר שוחה מטיפוס 1.
 
בתוך 17 מהקברים התגלתה קבורה ראשונית בארטיקולציה: הנקברים הונחו על גבם, ברגליים ישרות וזרועותיהם הונחו לרוב על הבטן התחתונה. ברוב הקברים נחשפה קבורת יחיד, ובשני קברים נחשפו קבורות של זוג פרטים. זוג אחד הונח זה לצד זה, ואילו הזוג האחר הונח ראש לצד עקב. אוכלוסיית הנקברים כוללת זכרים ונקבות במגוון גילאים, למעט תינוקות. ברוב הקברים התגלו מנחות קבורה שהונחו לצד הנקברים, לרגליהם או למראשותיהם. המנחות מתוארכות למאות הג'–הד' לסה"נ, ובהן נרות חרס (איור 5), כלי זכוכית (איור 6), מקלות כחל ממתכת, קונכייה ומטבע המתוארך לימי שלטונו של הקיסר מקסימינוס דאיה (312 לסה"נ; מטבעת ניקומודיאה; איור 7; ר"ע 144746). חלק מהנקברים ענדו תכשיטים, למשל עגילי זהב (איור 8), שרשרת מחרוזי זכוכית, צמידי זכוכית ומתכת, טבעת ברונזה וסיכות ראש מעוצבות מעצם.
 

בית הקברות מתוארך על סמך הממצאים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ). החופרים הראשונים באתר, זיסו ומויאל, סברו כי בית הקברות שימש בסוף ימי הבית השני וכי הוא היה שייך לכת האיסיים, בעיקר על סמך הדמיון המורפולוגי לקברים שהתגלו בקומראן ובאתרים נוספים לחופו של ים המלח. קברי שוחה ובהם גומחה צדית היו נפוצים במגוון תרבויות בתקופות שונות ונחשפו באתרים שונים ברחבי הארץ, ולכן אי אפשר לייחסם לימי הבית השני ואין לראות בהם מאפיין קבורה ייחודי לאיסיים או לאוכלוסיות אתניות מקומיות (אבני תשס"ט:52–59; למחקרים קודמים, ר' לנדס-נגר 2017; נגר תשע"ו). בבית הקברות בח'ירבת קאזונה שממזרח לים המלח, המיוחס לאוכלוסייה נבטית, נמצאו מאות קברי שוחה ובהם גומחה צדית, המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ (Politis 1998). קברים נוספים ובהם גומחת צד התגלו בנחל עודד, שמדרום-מערב למכתש רמון, והם מתוארכים שם לתקופה האסלאמית הקדומה (Rosen and Avni 1997). קברי שוחה חצובים משני טיפוסי הקבורה 1 ו-2 התגלו באתר של נחל חדרה (צפון) במישור החוף (גורזלזני תשע"א). טיפוס קבורה ובו גומחה צדית נפוץ אף בימינו בקרב בדווים בנגב (אבני תשס"ט:54).

מנתוני החפירות שנערכו עד כה באתר עולה כי שדה הקבורה משתרע על שטח של כארבעה וחצי דונם, והתגלו בו עד כה 88 קברים. בסביבות ירושלים מוכרים שדות קבורה רבים מהתקופה הרומית המאוחרת, ובהם טיפוסי קבורה דומים לאלו שהתגלו באתר. קברים ובהם גומחה צדית נמצאו בירושלים וסביבתה, למשל ברמת רחל (רז, גדות וליפשיץ תשע"ד) ובאתרים סביב העיר העתיקה, ובהם כארם א-שיח' (Baramki 1932), רחוב צלאח א-דין (Avni and Adawi 2015) ודומינוס פלוויט (Bagatti and Milik 1958). מהשוואת הנתונים לשדות קבורה אלו עולה כי שדה הקבורה מהתקופה הרומית המאוחרת שהתגלה באתר הוא מהגדולים שנחשפו עד כה בסביבות ירושלים והיחיד שהתגלה עד כה באגן נחל רפאים (נגר תשע"ו). ייתכן ששדה הקבורה שימש את יישובי האזור, ובהם היישוב הסמוך בעין יעל, שבו התגלה בעבר בית אחוזה מתקופה זו.