בחודש אוגוסט 2014 נערכה עונה רביעית של חפירות הצלה במערבה של שכונת בית צפפה בירושלים (הרשאה מס' 7187-A; נ"צ 218478-583/628059-118; איור 1), לקראת סלילת כביש 4. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מוריה – החברה לפיתוח ירושלים, נוהלה על ידי א' לנדס-נגר (צילום שטח), בסיוע נ' נחמה (מנהלה), י' ביליג (פיקוח מקדים וניהול שטח), א' מרקו (ניהול שטח), ו' אסמן, א' האג'יאן, מ' כהן ומ' קונין (מדידות ושרטוט), ד' לוי (GPS), ד' תנעמי (גלאי מתכות), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), ר' בר-נתן (כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית), א' גנור (רפאות זכוכית), ק' עמית (צילום סטודיו), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ו' נוסיקובסקי (מעבדות מתכת ואורגנית), י' ברשק (ארכיון צילומים) ונ' זאק (מפת איתור ותכנית). כן סייעו כ' ארביב, מ' הבר, א' ויגמן, ב' טורי ות' ליברמן.
שטח החפירה משתרע מדרום לנחל רפאים, במדרון הצפוני של שלוחה המשתפלת למערב. נחשף שדה קבורה המתוארך לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ), ובו 29 קברי שוחה חצובים (600L–628L; איור 2) וקיר טרסה (60W; 6 מ' אורך, 0.95 מ' רוחב). בקרבת מקום נחפרו בעבר קברים דומים (איור 2: 6704-A, 7033-A; לנדס-נגר 2015א; לנדס-נגר 2015ב; לנדס-נגר 2017; Zissu 1998, ושם רקע והפניות נוספות). קברים 626–628 נסתמו בבטון טרם החפירה. הקברים בחלק המזרחי של השטח נפגעו לפני כשני עשורים וחצי מעבודות פיתוח לקראת סלילת כביש 4, ובמהלך השנים הורבדה עליהם פסולת בנייה ופסולת בת זמננו. רוב הקברים נתגלו חתומים בלוחות מסותתים מאבן גיר. כיוון חציבת הקברים לא אחיד. קברים 623–625 לא נחפרו. הובחנו שלושה טיפוסי קברים (1–3).
טיפוס 1 (1.1 × 2.4 מ' מידות מרביות, 1.45 מ' עומק מרבי; איורים 3, 4) הוא הנפוץ מבין השלושה. זהו קבר שוחה ובו גומחה צדית חצובה להנחת הנקבר. הוא מתאפיין במדף (0.45 מ' רוחב מרבי) שנחצב לאורך החלק העליון של אחת מדפנות האורך. על מדף זה נשענו באלכסון לוחות כיסוי מאבן. הגומחה הצדית נחצבה בחלקה התחתון של הדופן הנגדית למדף.
טיפוס 2 (0.65 × 2.00 מ' מידות מרביות, 1.25 מ' עומק) מתאפיין במדפים (כ-0.12 מ' רוחב) שנחצבו מעל דפנות האורך של קבר השוחה, לאורכן. על מדפים אלה הונחו לוחות כיסוי מאבן.
טיפוס 3 (0.55 × 1.90 מ', 2.4 מ' עומק). נחשף קבר אחד מטיפוס זה, והוא כולל שני קברי שוחה זה מעל זה. הקבר התחתון הוא קבר שוחה מטיפוס 2, ובו לוחות הכיסוי מונחים אופקית על מדפי הקבר, ואילו הקבר העליון הוא קבר שוחה מטיפוס 1.
בתוך 17 מהקברים התגלתה קבורה ראשונית בארטיקולציה: הנקברים הונחו על גבם, ברגליים ישרות וזרועותיהם הונחו לרוב על הבטן התחתונה. ברוב הקברים נחשפה קבורת יחיד, ובשני קברים נחשפו קבורות של זוג פרטים. זוג אחד הונח זה לצד זה, ואילו הזוג האחר הונח ראש לצד עקב. אוכלוסיית הנקברים כוללת זכרים ונקבות במגוון גילאים, למעט תינוקות. ברוב הקברים התגלו מנחות קבורה שהונחו לצד הנקברים, לרגליהם או למראשותיהם. המנחות מתוארכות למאות הג'–הד' לסה"נ, ובהן נרות חרס (איור 5), כלי זכוכית (איור 6), מקלות כחל ממתכת, קונכייה ומטבע המתוארך לימי שלטונו של הקיסר מקסימינוס דאיה (312 לסה"נ; מטבעת ניקומודיאה; איור 7; ר"ע 144746). חלק מהנקברים ענדו תכשיטים, למשל עגילי זהב (איור 8), שרשרת מחרוזי זכוכית, צמידי זכוכית ומתכת, טבעת ברונזה וסיכות ראש מעוצבות מעצם.
בית הקברות מתוארך על סמך הממצאים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ). החופרים הראשונים באתר, זיסו ומויאל, סברו כי בית הקברות שימש בסוף ימי הבית השני וכי הוא היה שייך לכת האיסיים, בעיקר על סמך הדמיון המורפולוגי לקברים שהתגלו בקומראן ובאתרים נוספים לחופו של ים המלח. קברי שוחה ובהם גומחה צדית היו נפוצים במגוון תרבויות בתקופות שונות ונחשפו באתרים שונים ברחבי הארץ, ולכן אי אפשר לייחסם לימי הבית השני ואין לראות בהם מאפיין קבורה ייחודי לאיסיים או לאוכלוסיות אתניות מקומיות (אבני תשס"ט:52–59; למחקרים קודמים, ר' לנדס-נגר 2017; נגר תשע"ו). בבית הקברות בח'ירבת קאזונה שממזרח לים המלח, המיוחס לאוכלוסייה נבטית, נמצאו מאות קברי שוחה ובהם גומחה צדית, המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ (Politis 1998). קברים נוספים ובהם גומחת צד התגלו בנחל עודד, שמדרום-מערב למכתש רמון, והם מתוארכים שם לתקופה האסלאמית הקדומה (Rosen and Avni 1997). קברי שוחה חצובים משני טיפוסי הקבורה 1 ו-2 התגלו באתר של נחל חדרה (צפון) במישור החוף (גורזלזני תשע"א). טיפוס קבורה ובו גומחה צדית נפוץ אף בימינו בקרב בדווים בנגב (אבני תשס"ט:54).
מנתוני החפירות שנערכו עד כה באתר עולה כי שדה הקבורה משתרע על שטח של כארבעה וחצי דונם, והתגלו בו עד כה 88 קברים. בסביבות ירושלים מוכרים שדות קבורה רבים מהתקופה הרומית המאוחרת, ובהם טיפוסי קבורה דומים לאלו שהתגלו באתר. קברים ובהם גומחה צדית נמצאו בירושלים וסביבתה, למשל ברמת רחל (רז, גדות וליפשיץ תשע"ד) ובאתרים סביב העיר העתיקה, ובהם כארם א-שיח' (Baramki 1932), רחוב צלאח א-דין (Avni and Adawi 2015) ודומינוס פלוויט (Bagatti and Milik 1958). מהשוואת הנתונים לשדות קבורה אלו עולה כי שדה הקבורה מהתקופה הרומית המאוחרת שהתגלה באתר הוא מהגדולים שנחשפו עד כה בסביבות ירושלים והיחיד שהתגלה עד כה באגן נחל רפאים (נגר תשע"ו). ייתכן ששדה הקבורה שימש את יישובי האזור, ובהם היישוב הסמוך בעין יעל, שבו התגלה בעבר בית אחוזה מתקופה זו.
אבני ג' תשס"ט. מי נטמן בבית הקברות בקומראן? לשאלת זהותן של אוכלוסיות קדומות על פי ממצא ארכאולוגי באתרי קבורה. קתדרה 43:131–64.
גורזלזני א' תשע"א. מרחב באקה אל-ע'רבייה: בית קברות מהתקופה הרומית ושרידים אחרים. עתיקות 64:*105–*136.
נגר א' תשע"ו. בית הקברות בבית צפאפא, ירושלים: בחינה מחודשת לאור החפירות בשנים 2013–2014. בתוך א' ברוך וא' פאוסט, עורכים. חידושים בחקר ירושלים: דברי הכנס העשרים ואחד. רמת גן. עמ' 221–235.
רז ק', גדות י' וליפשיץ ע' תשע"ד. האומנם קבורת יהודים מקרב פשוטי העם? קבורה בקברי פיר במבט מרמת רחל. בתוך ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי, ש' וקסלר-בדולח וי' גדות, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ז. ירושלים. עמ' 243–256.
Avni G. and Adawi Z. 2015. Excavations on Sallah ed-Din Street, Jerusalem, and the Northern Cemetery of Aelia Capitolina. ‘Atiqot 80:45–71.
Bagatti B. and Milik J.T. 1958. Gli scavi del ‘Dominus Flevit’ (Monte OlivetoGerusalemme) I: La necropoli del periodo romano (SBF Collectio Maior 13). Jerusalem.
Baramki D.C. 1932. Note on a Cemetery at Karm al-Shaikh, Jerusalem. QDAP 1:3–5.
Politis K.D. 1998. Rescue Excavations in the Nabatean Cemetery at Khirbat Qazone 1996–1997. ADAJ 62:611–614.
Rosen S.A. and Avni G. 1997. The Oded Sites: Investigations of Two Early Islamic Pastoral Camps South of the Ramon Crater (Beer-Sheva 11). Be’er-Sheva‘.
Zissu B. 1998. “Qumran Type” Graves in Jerusalem: Archaeological Evidence of an Essene Community? Dead Sea Discoveries 5/2:158–171.