בחודש מרס 2012 נערכה חפירת הצלה בח' אום ליסון בירושלים (הרשאה מס' 6427-A; נ"צ 223278/627433), בעקבות גילוי בור מים לקראת הנחת קו מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת הגיחון בע"מ, נוהלה על ידי ס' מזרחי, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), נ' שהמי (פיקוח ארכיאולוגי), מ' קונין וא' האג'יאן (מדידות), ב' טורי (בטיחות), ד' לוי (GPS), נ' זאק ומ' כהן (שרטוט).
ההתיישבות בח' אום ליסון, על גבעה בין נחל דרגה ממערב לוואדי א-לוז ממזרח, החלה במאה הכ' לסה"נ. בור המים נמצא על ראש הגבעה (707 מ' מעל פני הים; איור 1). על פי מפות הסקר הבריטי (Conder and Kitchener 1883: Sheet XVII) האזור לא היה מיושב וכונה 'Umm el Aisun'. היישוב הקרוב הוא צור באהר, שתואר בסוף המאה הי"ט לסה"נ ככפר מודרני עם בתי אבן שבו התגוררו כ-400 תושבים (גרן תשמ"ג; Conder and Kitchener 1883: 30). ההנחה היא שהאזור שימש שטח חקלאי שעובד על ידי תושבי צור באהר עד להיווסדו של הכפר אום ליסון. בסביבה נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות — בח' אום ליסון, כ-300 מ' מצפון לחפירה, נחשף מנזר גיאורגי שהתקיים למן התקופה הביזנטית ועד התקופה האסלאמית הקדומה (749 לסה"נ); מתחת למנזר נתגלתה מערה עם שרידי מקווה וקרמיקה המרמזים על קיומו של יישוב יהודי בתקופה הרומית הקדומה (זליגמן ואבו ריא 2000; קלונר 2000: 147; Seligman and Abu Raya 2002). בחלקו הצפוני-מזרחי של הכפר נחשף קיר טרסה המתוארך לתקופה הביזנטית שהמשיך לשמש בתקופה האסלאמית הקדומה ועל סלע האם נתגלו שרידי חציבה (הרשאה מס' 5828-A). בח' ברכות, כ-1 ק"מ מדרום לשטח החפירה, נתגלו שרידי קירות בנויים מאבנים גדולות ומהוקצעות, שהיו חלק ממבנה גדול ותוארכו לתקופת הברזל 2. נוסף על כך נחפרה ערמת סיקול שנתחמה בקירות שדה שראשיתם בתקופות הרומית והביזנטית (הרשאה מס' 4884-A).
נחפר שטח (L400; מידות 6.0×7.5 מ'; איורים 2, 3), נחשפו בו פני הסלע ששימשו תקרה לבור ונתגלו פתח שאיבה וספלול. כמו כן נחפרה דופן צפונית-מערבית של הבור שנפגעה מכלי מכני בעת הנחת קו המים. בבור המים לא נערכה חפירה בשל חשש מקריסת תקרתו.
פתח השאיבה עגול חצוב בסלע (0.9 מ' קוטר, 0.22 מ' עומק) נאטם באבן שדה גדולה לא רגולרית (0.5 מ'×0.7 מ', 0.31 מ' גובה; איור 4). כ-2.5 מ' ממזרח לפתח השאיבה נתגלה ספלול חצוב בסלע (L401; קוטר 0.2 מ', עומק 0.18 מ'; איור 5). בור המים סגלגל (9×12 מ', 3.5 מ' עומק) חצוב בסלע גיר ודופן בטיח לבן עם חצץ אבנים מתחתיתו ועד מחצית גובהו (איור 6). לאחר שהבור יצא משימוש חדרה מפתח השאיבה אדמת סחף (איור 7). בחפירת הדופן הצפונית-מערבית (L402; מידות 1×2 מ'; איור 8) נחשפו שתי שכבות — שכבה עליונה (0.5 מ' עובי) ובה הצטברות אדמת סחף חומה עם אבנים גדולות ובינוניות וחרסים מהתקופות הברזל והביזנטית; מתחתיה שכבה ובה אדמה בהירה שהגיעה עד קרקעית הבור (0.4 מ' עובי מרבי; איור 9) ומעט חרסים לא אינדיקטיביים.
מכיוון שרק חלק קטן מבור המים נחפר והממצא הקרמי שנתגלה סחוף, אי אפשר לתארך את זמן התקנתו או את תקופת שימושו. עדויות ארכיאולוגיות באזור מצביעות על קיום מנזר ביזנטי–אסלאמי קדום ויישוב יהודי מהתקופה הרומית הקדומה בח' אום ליסון הסמוכה (Seligman and Abu Raya 2002). נראה כי באזור היה פער יישובי למן התקופה האסלאמית ועד ראשית המאה הכ' לסה"נ ובניית הכפר. לכן יש להציע בזהירות את זמן התקנת הבור באחת מתקופות אלו.
גרן ו' תשמ"ג. תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל 3: יהודה (ג). (בן עמרם, ח' – תרגום מצרפתית). ירושלים. ע"מ 57–58.
זליגמן ג' ואבו ריא ר' 2000. ירושלים, אום ליסון. חדשות ארכיאולוגיות 96:111–97.
קלונר ע' 2000. סקר ירושלים: האזור הדרומי. ירושלים.
Conder C. R. and Kitchener F. H. 1883. The Survey of Western Palestine. (Vol. 3, Judaea).London.