התקופה הרומית (המאות הב'–הד' לסה"נ)

בחלק הצפוני-מערבי של החפירה (כ-20 מ"ר; איורים 2, 3) התגלו שרידי מבנה גדול שבו שני מרחבים מקורים בקשתות, וקשת נוספת שכיוונה לדרום המעידה על קיומו של מרחב נוסף, ניצב לשניים הקודמים. ייתכן שזהו בית מהטיפוס ה'פריסטילי' – חדרים המקיפים חצר מרכזית.
רק חלקו העליון של המבנה נחשף. הוא היה מלא במפולת של אבני בנייה וקשתות ועליהן הצטברות עפר חום-אדום. רצפת המבנה נמצאת ככל הנראה בעומק של מטרים ספורים תחת מילויים אלה. הקיר הצפוני (W122; אורך 7.5 מ', גובה 2.7 מ') בנוי אבני גוויל מהוקצעות ואחוזות בו שלוש קשתות בנויות אבני גזית מסותתות מאבן גיר רכה (כ-0.6 מ' רוחב; איור 4). במרכזו משולב קיר ניצב (W128; אורך 3.5 מ', רוחב 0.7 מ') היוצר חלוקה לשני מרחבים. במרחב המזרחי (I) קיר מקביל לקיר 122, חתום תחת יסודות אומנה ממלוכית, ורק ראש הפן הדרומי שלו נחשף (W129; אורך 2 מ'). מרחב זה תחום במזרח בקיר סתימה בנוי אבני שדה קטנות (W125), שנמצא בגבול החפירה. במרחב המערבי (II) קיר מקביל לקיר 122 (W123; אורך 3 מ', גובה 1.6 מ'), ובין השניים, בחתך שבגבול המערבי של החפירה, קשת אחוזה. מרכז הקשת ממוטט בחלקו (איור 5). בפן הדרומי של קיר 123 אחוזה קשת נוספת שהשתמרה לגובה 3 נדבכים ונחתכה על ידי מבנה מאוחר (שכבה 2). היא מעידה על מרחב נוסף שכיוונו צפון–דרום (III), ניצב לשני המרחבים הללו. הכניסה לשני המרחבים האורכיים היא מדרום, משני עברי קיר 128, החוצץ ביניהם. ייתכן שבקיר 128, שרק ראשו נחשף, היה מעבר בין שני המרחבים. מילוי העפר בין הקירות מכיל חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית, וחותם מפולות של אבני בנייה ואבני גזית שמקורן בקירות ובקשתות. חלק קטן מהמפולות נחפר ונמצאו חרסים מהתקופה הרומית בלבד, עד המאה הד' לסה"נ. בין החרסים כמות גדולה של רעפים, בהם רעף עם טביעת הלגיון העשירי ושבר נר דיסקוס אימפריאלי. את השכבה הזו חותך מדרום מכלול מבני קמרונות מאוחר (L156; איור 2). בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה הקמרון הממלוכי 105 נחפרה תעלת בדיקה עד למפלס הסלע, החצוב כשתי מדרגות שעליהן סימני חציבה ותשלילי ניתוק. מדרגת הסלע התחתונה גובלת במערב ברצפת טיח לבנה עבה (L149; עובי 2.0–2.5 ס"מ) שלא פורקה בשל שטחה הקטן של החפירה. ראש מדרגת הסלע העליונה פולס באמצעות דּבּש אבני שדה קטנות וחומר מליטה אפור, שעליו נבנה קיר (W118) שהוא חלקה התחתון של הדופן המזרחית של מבנה הקמרון. את חציבת הסלע, רצפת הטיח הלבנה המשיקה לה, הדּבּש שבראש המדרגה העליונה וקיר 118 יש לשייך לשלב שקדם לבניית מבנה הקמרון (שכבה 3); ייתכן שהם שייכים לשכבה 2 אך לעת עתה אין אפשרות לתארכם.
 
התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ)
במאה הי"ג נבנה מכלול גדול ובו דרך/סמטה ללא מוצא שמקורה בוויה דולורוזה (2 מ' רוחב), ומשני צדיה מבני קמרונות גדולים. ממזרח לסמטה שלושה מבני קמרונות חביתיים, אולם רק הקמרון הצפוני (L105) נחפר במלואו. קמרון זה נבנה כנגד הגדר המזרחית, המפרידה בין מתחם ההוספיס למנזר היווני-אורתודוכסי שממזרחו (W118 ,W117). רצפת מבנה הקמרון עשויה טיח לבן, ונחשפה בשני אזורים שבהם נערכו חפירות בדיקה מצומצמות: בכניסה למבנה ובפינה הדרומית-מזרחית שלו.  הישר מדרום למבנה הקמרון הצפוני 105 נחשף מבנה קמרון נוסף (L152) שממנו נחפר רק מסדרון הכניסה, המקורה אף הוא בקמרון (1.6 מ' אורך, 1.4 מ' רוחב) המוביל מהסמטה מזרחה אל חלל המבנה, שלא נחפר, והוא מלא במילויי עפר חום כהה. קמרון נוסף, דרומי, נמצא בין קמרון 152 לבין הוויה דולורוזה, ותועד בשנת 1942 על ידי מפקח אגף העתיקות הבריטי בעיר העתיקה סא"ס חוסייני בעת שנחפרה תעלה לאורך הדופן המזרחית של הקמרון לצורך חיזוק ותמיכה של הפינה הדרומית-מערבית של המנזר היווני-אורתודוכסי (ארכיון רשות העתיקות). בתיעוד מצוינת כניסה מהרחוב במזרח, שלה קשת מקלה. ראש הקשת המקלה גבוה כיום כ-0.2 מ' מעל מפלס הוויה דולורוזה, ומשולב בקיר התוחם את הרחוב מצפון. סביר שכניסה נוספת, מהסמטה המובילה צפונה, הייתה קבועה בדופן המערבית של הקמרון. ממערב לשלושת הקמרונות, מעבר לסמטה, נמצא קמרון כפול גדול שבמרכזו אומנה (W115). חלקו הצפוני (L138) נבנה על שרידי התקופה הרומית; קיר 124 נבנה מעל הקיר הקדום 129, ואילו קיר 121 נבנה לתוך מילויים משכבה 1, וניגש לקיר 123 הרומי. חלקו הדרומי (L144) שימש אזור תעשייה ובו תעלות ובורות איגום מטויחים המשולבים ברצפת הטיח של המבנה. ייתכן שיש לשחזר קמרון אחד או שניים נוספים, מדרום לקמרון 144 ועד לוויה דולורוזה.
מכלול זה המשיך להתקיים לאורך כל התקופה הממלוכית, אך במאה הי"ד נעשו בו תיקונים מבניים אחדים, בהם ביטול מתקני התעשייה והגבהת מפלסי הרצפות, וכן שילוב מתקן בנוי לוחות אבן ועליהם אבן ממל שהושכבה על צדה בפינה הצפונית-מזרחית של הסמטה (איור 6). בקצהו המערבי של המכלול (קמרון 138) נחשף מסדרון כניסה לקמרון נוסף (L156), חתום תחת הרצפה ובקו של קיר 120 הסוגר את המכלול במערב. הקמרון נמצא ממערב לשטח החפירה, הישר מתחת לחניה המודרנית. מדרום לו, בגבולה המערבי של החפירה, קמרון נוסף (L155) שראשו התמוטט במהלך החפירה. אף ששני המבנים הללו לא נחפרו, מיקומם ברצף הסטרטיגרפי – חותכים את המבנה מהתקופה הרומית וחתומים הישר מתחת לרצפת המכלול מהתקופה הממלוכית, וכן סגנונם הארכיטקטוני הכולל נדבך אבני גוויל מסותתות היטב שעליהן סימני סירוק, בנקודת ההשקה בין קיר המבנה לקמרון שבראשו – מעידים על זמן בנייתם במאות הי"ב–הי"ג לסה"נ.
סופו של מכלול הקמרונות הממלוכי בחורבן אלים באמצע המאה הט"ו. מפולות הקמרון המערבי הכפול וחזית הקמרון הצפוני נערמו לגובה של 1 מ' מעל רצפות המכלול.
 
ראשית התקופה העות'מאנית
במאה הט"ו שוקם האזור חלקית: על חורבות הקמרון הממלוכי הכפול במערב נבנה מבנה חדש והסמטה נסללה בשני מפלסי טיח על מפולות החורבן הממלוכי (איור 7). פתחו של קמרון 105 שבצפון-מזרח נסתם במכוון והקמרון שימש אתר פסולת. במהלך המאה הט"ז נחרב המבנה העות'מאני והאזור ננטש לחלוטין והתכסה שכבה עבה של עפר ופסולת. 
 
התקופה העות'מאנית (המאות הט"ז–הי"ט לסה"נ)  
תיעוד בניית ההוספיס מלמד כי בשטח החפירה התגוררו שתי משפחות, על מקניהן, במבנים ארעיים. שרידים ארכיאולוגיים מעטים בני התקופה התגלו, בהם שני קירות טרסה ופיר בנוי שחלקו התחתון נחשף בכניסה לקמרון 152 (L161). קירות טרסה נוספים וחלקו העליון של הפיר היו בשימוש עד לעבודות הפילוס עבור החפירה הנוכחית, אז נהרסו ותועדו בתצלומים.   
בחפירה נחשף חלק ממבנה מונומנטלי מהתקופה הרומית ובו שורת חדרים מקורים בקשתות בנויות אבני גזית. במפולות המבנה חרסים שאינם מאוחרים למאה הד' לסה"נ. זהו ככל הנראה מבנה פריסטילי שנבנה מצפון לדקומנוס הצפוני בימי איליה קפיטולינה.
בתקופה הממלוכית נבנה בשטח מכלול גדול. המכלול נבנה בשני שלבים והייתה בו סמטה המתחילה בוויה דולורוזה ומאפשרת גישה למבני קמרונות גדולים ממזרח וממערב לרחוב. מפעלי בנייה ממלוכיים בסדר גודל דומה לקמרונות הם מדרסות וחאנים. מכלול הקמרונות אינו מתועד בספרות ואינו מוכר במחקר ההיסטורי. קצו במאה הט"ו לסה"נ, בחורבן אלים שמוטט את הקמרון המערבי כמעט לחלוטין, וגרם להתמוטטות חלקית של חזית הקמרון המזרחי. ייתכן כי חורבן זה קשור באחת מרעידות האדמה שפקדו את האזור בתקופה זו. בראשית המאה הט"ו לסה"נ שוקם האזור חלקית: הסמטה נסללה מחדש (בגובה של 1.2 מ' מעל המפלס הממלוכי) ונבנו מבנים חדשים על חורבות המבנים הממלוכים. במהלך המאה הט"ז לסה"נ נחרב המבנה העות'מאני, האזור ננטש לחלוטין והתכסה שכבה עבה של מילויי עפר (מעל 3 מ' גובה). מכלול זה מעיד שכבר בראשית התקופה הממלוכית הגבול הצפוני של הוויה דולורוזה היה זהה לגבולה היום.