שטח A

גדרות חקלאיות. באתר F4, בחלק הצפוני של השטח, נחשף קטע מקיר (W3; לפחות 10 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה השתמרות; איורים 3, 4), בנוי בבנייה יבשה מאבני גוויל ואבני קירטון מקומיות מסותתות גס, שנשתמר לגובה שני נדבכים. הקיר, שנתגלה מכוסה באדמת סחף כ-0.5 מ' מתחת לפני השטח (L106), נבנה לרוחב הוואדי, בכיוון מזרח–מערב על אדמה חרסיתית חומה וחלוקים (L116) ושימש גדרה חקלאית. חתכי בדיקה נחפרו משני צדי הקיר (L114 ,L106) ובמילוי אדמה שהצטברה במפלס גובה הקיר נתגלו חרסים מעורבים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (איור 1:5, 5, 7, 15, 17). במילוי שמצפון לקיר נתגלה שבר צלמית גוף אישה מחרס (L114; איור 21:5; ר' ממצאי החפירה). במפלס שמתחת לבסיס הקיר נמצא ממצא דל ובו שברי גוף ושפת קנקן מהתקופה החשמונאית (איור 11:5). באתר F6 שממזרח לוואדי נחשף קטע מקיר (W2; לפחות 15 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, כ-0.5 מ' גובה; איורים 6, 7) בנוי בבנייה יבשה מאבני גוויל ואבני קירטון מקומיות מסותתות גס שנשתמר לגובה שני נדבכים. הקיר נבנה בכיוון צפון–דרום על אדמה חרסיתית חומה וחלוקים רבים ושימש גדרה חקלאית. בחתך בדיקה שנחפר מצדי הקיר (L120 ,L104) נתגלו חרסים מעורבים מהתקופות הרומית והביזנטית (איור 14:5, 16).
 
קיר סכר. באתר F5 שבמרכז שטח A נחשף קטע מקיר (W1; לפחות 6 מ' אורך, 1.4 מ' רוחב, 0.91 מ' גובה; איורים 8, 9) בנוי בבנייה יבשה משתי שורות של בולדרים ואבני קירטון מקומיות מסותתות גס. הקיר, שחצה את הוואדי והשתמר לגובה שני נדבכים, נתגלה בעקבות בדיקה שנעשתה בכלי מכני בעומק כ-2 מ' מפני השטח. הקיר נבנה על אדמה חרסיתית בגוון חום בהיר וחלוקים אחדים (L111), הוא מסיבי ולפיכך נראה כי שימש סכר. הממצא שנתגלה היה דל מאוד ובאדמת סחף שהצטברה מעל למפלס ראש הקיר, לאחר שכבר לא היה בשימוש, נמצאו שברי גוף של חרסים מטיפוס 'עזה' המיוחסים לתקופה העות'מאנית. בחתך בדיקה שנעשה לצד הקיר (L105) נתגלו חרסים מעורבים מהתקופות הרומית והביזנטית (איור 3:5, 6) ובחתך בדיקה מתחת לקיר נתגלו חרסים מהתקופות הברזל וההלניסטית (איור 5: 10).
 
באר. אתר F8 נמצא דרומית לגדרות וצפונית לחורבת בית נטיף הנזכרת בסקר של דגן (Dagan 2010:292, Fig. 307.1, 254, No. 316.2). באתר באר גלויה על פני השטח (2.3 מ' קוטר פנימי) שקרקעיתה סתומה בפסולת בת זמננו (איורים 10, 11). צדה הפנימי של הבאר בנוי מאבנים מלבניות מסותתות היטב (0.2×0.4 מ' גודל ממוצע). בחפירת הבאר הובחנו שני שלבי בנייה — בשלב קדום, בצדה הדרומי של הבאר, נבנתה תעלה (L127; אורך 1 מ', רוחב 0.4 מ', עומק פנימי 0.3 מ'י, גובה כולל אבני כיסוי 0.6 מ') מאבני קירטון מקומיות מסותתות גס שכוסו באבנים שטוחות; התעלה התחברה בצפון אל הבאר וצדה הדרומי פנה לשטח פתוח. היא שימשה כנראה תעלת עודפים שהזרימה עודפי מים לשדות. בשלב מאוחר הבאר הוגבהה בבניית חלקה העליון מחדש, השימוש בתעלה הופסק וראיה לכך היא ביטול חיבורה אל הבאר מצפון. נוסף על כך, סביב פתח הבאר המחודש, הונחו אבני גוויל קטנות (L115) שיצרו משטח רבוע (4×4 מ' גודל משוער). בממצא שנתגלה על משטח האבנים סביב הבאר חרסים מטיפוס עזה, שפת קנקן מהתקופה הממלוכית (איור 19:5) ושני מטבעות — אחד נטבע בין השנים 383–395 (ר"ע 141920) ושני עות'מאני. מתחת למשטח האבנים התגלה שבר פך מהתקופה העות'מאנית (איור 9:5).
 
שטח B
מחצבות. שלוש מחצבות קטנות (F13–F11) נתגלו על שיפוליה המערביים והסלעיים של הגבעה. חציבה F11 יצרה שתי מדרגות בסלע (L101; איורים 12, 13). חציבה F12 יצרה משטח חצוב עם תעלות ניתוק (L102; איורים 12, 14). חציבה F13 צורתה 'ח' (L103; איורים 15, 16). אי אפשר לתארך את המחצבות. ממזרח למחצבות אלה נמצאו מחצבות נוספות, F100 ו-F103  הצופות על חורבת בית נטיף שבמערב (איורים 17–21). המחצבות נמצאו על שיפוליה הדרומיים של הגבעה ומשתרעות לדרום-מערב על פני שטח של כ-140 מ"ר (L129 ,L126 ,L125 ,L123 ,L122; איורים 17, 19). הן מדורגות ובהן חצרות מלבניות (0.4–0.6 מ' עומק) שהובחנו בהן סימני סיתות ותעלות ניתוק שנעשו באזמלים לשם חציבת אבנים בשכבת גיר רכה. במחצבה F103 זוהו אבנים שלא נותקו ואפשר להבחין בצורתן המלבנית (L126; איורים 19, 20) המעידה על הפקת אבני בנייה. מדרום הובחן קטע ממחצבה שבה נחצבה אבן עגולה, שנועדה אולי לשמש אבן ריסוק לבית בד שנתגלה בקרבת מקום (L131, איור 19). במילוי שכיסה את המחצבה נתגלו חרסים מעורבים, בהם שפת קנקן מהתקופה הרומית הקדומה (איור 13:5) ושפת קנקן מהתקופה הביזנטית (איור 18:5). במילוי שכיסה את המחצבות נמצאו מטבעות (L128 ,L123), בהם מטבע של אלכסנדר ינאי (ר"ע 141921), מטבע שנטבע בין השנים 395 ו-408 לסה"נ (ר"ע 141924), מטבע מהמאה הה' לסה"נ (ר"ע 141923) ואסימון לא טבוע המתוארך למן המחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ ועד המחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ (ר"ע 141922). נוסף על אלה נתגלו שני מטבעות על פני השטח שממערב למחצבות — אחד מימי טיבריוס שנטבע בירושלים (17/18–24/25 לסה"נ; ר"ע 141925) והשני רומי פרובינציאלי (המאות הב'–הג' לסה"נ; ר"ע 141926).
 
לפעילות המחצבה קדמו שני מתקנים — מקווה (L121 ,F101; איור 17) וחלק ממתקן פריכה של בית בד (L124 ,F102; איור 19).
 
המקווה, מלבני וחצוב בסלע, נחשף בקצה המזרחי של המחצבה. דופנותיו ישרות (1.8 מ' גובה השתמרות, איורים 22, 23) והוא טויח בשתי שכבות טיח הידראולי אפור ללא חצצים (L121, מידות 2.20×2.95 מ'). צמוד לדופן הצפונית של המקווה נחשף שריד של יסוד קיר, בנוי אבני גוויל בתעלת יסוד חצובה שכיוונה מזרח–מערב (איור 22). הכניסה למקווה הותקנה בדרום ושלוש מדרגות לא אחידות בגודלן ירדו לאגן טבילה. מהפתח הירידה הייתה למדרגה צרה, אחריה מדרגה רחבה,ומימין ירידה לשתי מדרגות צרות (0.37 מ' גובה) שהתפצלו, אחת למזרח ושנייה למערב. המדרגות היו גבוהות יחסית ואפשר ששמשו ספסלים לישיבה בתוך אגן הטבילה (איור 17: חתך 2–2). במרכז אגן הטבילה ומול הפתח נחצב עמוד רבוע ששימש מעקה וקיר הפרדה לפני המדרגות התחתונות שהתפצלו לפני הירידה לאגן הטבילה. פיצול זה אפשר כניסה לטבילה מצד אחד ויציאה מצד אחר. במילוי שבמקווה נתגלו שפת קערה ושפת קנקן מהתקופה הרומית הקדומה (איור 2:5, 12) ושבר נר מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 20:5).
 
בית הבד שרד חלקית ובו מתקן פריכה עם בסיס עגול חצוב בסלע (L124; קוטר 1.65 מ', גובה מרבי 0.25 מ'; איורים 17: חתך 1–1, 24) שנועד לקלוט אגן ריסוק (אבן ים). מסביב פולס הסלע למעבר בהמה (1.1 מ' רוחב) שצעדה במעגלים סביב אבן הים והפעילה אבן ממל שריסקה זיתים. אבני הים והממל לא שרדו וכך גם יתר מתקני בית הבד שנהרסו מפעילות המחצבה. לא נתגלו ממצאים שאפשר לתארכם.
 
ממצאי החפירה
בשטחים A ו-B נתגלו חרסים מהתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית. מתקופת הברזל נתגלתה שפת פערור המיוחס למאה הז' לפסה"נ (איור 10:5). מהתקופה ההלניסטית נמצאו קערה מגארית שעליה חיפוי בגוון חום-אדום ועיטור שחוק עשוי בתבנית דפוס (איור 1:5) וקנקן ששפתו מקופלת כלפי חוץ וצווארו ארוך, מהתקופה החשמונאית (איור 11:5). כלי חרס שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה כללו קערה שלה שפת מדף (איור 3:5), קערית שגופה מעוגל ושפתה מעובה כלפי חוץ (איור 2:5) ופך שלו שפת קרדום (איור 8:5). כמו כן, נתגלו קנקנים משלושה טיפוסים המתוארכים למן המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ ועד למאה הא' לסה"נ ובהם קנקן ששפתו מעובה כלפי חוץ וצווארו ארוך ומרוכס בקצהו (איור 12:5), קנקן ששפתו נטויה כלפי חוץ וצווארו ארוך (איור 13:5) וקנקנים ששפתם חתוכה כלפי פנים וצווארם ארוך (איור 14:5–16). משלהי התקופה הרומית נתגלו קערה מחופה אדום מאופיינת בעיטור מקדה על הדופן ומתוארכת למן המאה הג' לסה"נ ועד ראשית המאה הה' לסה"נ (איור 4:5), ושבר עין נר מטיפוס בית נטיף המתוארך למן המחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ ועד המאה הד' לסה"נ (איור 20:5). מהתקופה הביזנטית נמצאו שתי שפות קערות מחופות אדום מטיפוס LRCW (איור 5:5, 6). קערה 5 דומה לצורה C3 של הייז ומתוארכת לשנים 460–490 לסה"נ וקערה 6 דומה לצורה 10 של הייז ומתוארכת לסוף המאה הו' לסה"נ–ראשית המאה הז' לסה"נ
(Hayes 1972: 337, 345–346). עוד נמצאו קדרה שלה שפת מדף מקופלת כלפי מטה ודופן מעוטרת בעיטור גלי (איור 7:5), קנקן מטיפוס עזה (איור 17:5) וקנקן מאופיין בשפה מעובה כלפי פנים (איור 18:5). מהתקופה הממלוכית נמצאה שפת קנקן (איור 19:5) ולתקופה העות'מאנית יוחסה שפת פך עשוי טין אפור מטיפוס עזה (איור 9:5).
ממצא מיוחד התגלה באתר F4 — שבר צלמית אישה עירומה (איור 21:5). הצלמית עשויה חרס חום בהיר נוטה לוורוד (3.5 ס"מ רוחב, 0.7 ס"מ עובי, 5.5 ס"מ גובה). חזית הצלמית עשויה בדפוס וגבה מוחלק. השתמר חלק גוף עליון בלבד, ללא הראש. מחלק הגוף העליון שרד חזה מעוגל, בטן שטוחה שבמרכזה שקע טבור ושתי ידיים עדויות בצמידים. ידה הימנית מופשלת ומונחת בתחתית הבטן וידה השמאלית תומכת בשד ימין. ההקשר הארכיאולוגי של הצלמית אינו ברור משום שהיא נמצאה במכלול קרמי מעורב שהכיל חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. בחפירות שנערכו בבית נטיף בשנת 1934, נמצאו בשני בורות אשפה מגוון נרות וצלמיות חרס שתוארכו למאה הג' לסה"נ–ראשית המאה הד' לסה"נ (Baramki 1936). במכלול נמצאו צלמיות פריון שנעשו בתבנית דפוס בסגנון מזרחי הניכר בסכמטיות של פרטים אנטומיים ועיטורים מסוגננים, כגון צמידים על הידיים. חלק מצלמיות הפריון ניצבות בתנוחה דומה לצלמית מהחפירה וגם מראה הצמידים שעל ידיהן דומה. לפיכך אפשר לשייך את הצלמית לקבוצה זו. הצלמית נמצאה בשטחים חקלאיים מצפון לבית נטיף והגיעה כנראה מאחד הבתים שביישוב בית נטיף.
 
ממצאי החפירה הם שרידים לפעילות חקלאית שהייתה באזור במהלך התקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית. בשטח A השתרעו שטחים חקלאיים ששימשו עורף חקלאי של היישוב בית נטיף. הגדרות הרבות שנתגלו לאורך הוואדי מעידות על חלקות חקלאיות באזור. הממצא הקרמי מעיד כי הגדרות מאוחרות לתקופה הביזנטית ובנייתו של הסכר מאוחרת לתקופה הרומית. הבאר שנמצאה בדרום הוואדי ידועה בשם באר נתיב ומופיעה גם במפת ה-PEF (ר' Conder and Kitchener 1880). על פי הממצא שנתגלה סביבה היא שימשה בתקופות הממלוכית והעות'מאנית ועד ימינו, זמן בנייתה אינו ידוע. סביב הבאר לא נמצאו שרידי בנייה ונראה כי אופן השאיבה ממנה היה ביד או בעזרת גלגל יד מעץ. שטח B שימש למתקנים, בהם בית בד, מקווה ומחצבות שבקרבתם נתגלו מתקנים נוספים כגון גתות, בורות מים ומערות (Dagan 2010:240–241). השטח נוצל לחציבת מתקנים ומחצבות הן בשל הסלע הגירי הרך הן בשל הקרקע הדקה שלא אפשרה לנצלו לחקלאות. מהחפירות המצומצמות שנערכו בחורבת בית נטיף ידוע כי במקום התקיים יישוב בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (Baramki 1936). את המתקנים אפשר לייחס ליישוב בית נטיף ובית הבד מלמד כי ענף כלכלי חשוב שהתקיים באזור התבסס על גידול זית והפקת שמן. המקווה הצמוד לבית הבד מלמד כי הפעלתו של המתקן נעשתה על ידי אוכלוסייה יהודית. ממצא קרמי ומטבע שנתגלו באזור המקווה והמחצבות מחזקים קביעה זו. נתונים אלה מאפשרים להעלות השערה כי ראשיתו של היישוב בבית נטיף כבר בתקופת בית שני, תמונה העולה גם מקברים שנתגלו באזור (Zissu and Klein 2011). היישוב בבית נטיף הוקם מחדש במהלך התקופה הרומית המאוחרת. לשם בניית המבנים הותקנו מחצבות שסיפקו את חומר הגלם ובוטלו המקווה ובית הבד שהיו כאן קודם לכן. את זמן פעילותה של המחצבה אפשר לתארך למאות הג'–הה' לסה"נ, כפי שעולה ממגוון המטבעות שנתגלו באזור המחצבה, התיארוך מתאים לזמן הקמתה מחדש של בית נטיף.
 
 

 

Baramki D.C. 1936. Two Roman Cistern at Beit Natif'.QDAP 5: 3–10.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1880. Map of Western Palestine, in 26 sheets from the Committee of the Palestine Exploration Fund. London.
Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazetter (IAA Report 46).
Dagan Y. 2011. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: Landscapes of Settlement: From the Paleolithic to the Ottoman Periods (IAA Report 47).
Hayes J.W.1972. Late Roman Pottery. London.

Zissu B. and Klein E. 2011. A Rock-Cut Burial Cave from the Roman Period at Beit Nattif, Judaean Foothills. IEJ 61:196–216.