בחודש אוקטובר 2007 נערכה חפירת בדיקה בכפר עילוט שבגליל התחתון (הרשאה מס' 5266-A; נ"צ — רי"ח 224714/735878; רי"י 174714/235878; איור 1) בעקבות חשיפת שרידים עתיקים בעת בניית בית חדש. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' עמוס בסיועם של י' יעקובי (מנהלה), ט' קורנפלד (מדידות), ה' סמיטליין (צילום), מ' הרטל (הנחיה), ח' טחן (ציור חרסים), י' גורין-רוזן (זכוכית), ד' שיאון (נומיסמטיקה) וד' אבשלום (ייעוץ קרמי).
הכפר העתיק של עילוט נמצא כשישה קילומטרים מדרום לציפורי, במדרון הצפוני של גבעה המשתפלת לעבר ואדי עילוט. במרכז הכפר נובע מעיין שסביבו נבנה אולי היישוב הקדום. מבני אבן רבים, חלקם מהתקופה העות'מאנית, ניצבים עדיין באתרם. בבית הקברות שליד המסגד המערבי נותרו אזורים פתוחים מעטים ובהם שרידי קירות קדומים וחרסים רבים ממגוון תקופות. הכפר מזוהה עם 'עייתהלו' (ז' ספראי תשמ"א, פרקי גליל: בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 264). בסקר שנערך בכפר על ידי ד' אדוורדס מטעם אוניברסיטת פיוג'ט סאונד (Puget Sound University; רישיון מס' 55/2007-G) תועדו קברים חצובים וארונות קבורה מהתקופות הרומית והביזנטית. עד כה לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות בתחום הכפר.
במרכז הכפר, כ-50 מ' מצפון למעיין, נפתח שטח (4.0×6.5 מ'; איור 2) ונחשפו בו שרידי בנייה מרשימים בהשתמרותם ובצפיפותם מהתקופות ההלניסטית (סוף המאה הג'–המאה הב' לפסה"נ), הרומית התיכונה (המאות הב'–הג' לסה"נ) והביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ). בכל שכבות החפירה נמצאו חרסים מן התקופות הברונזה התיכונה 2, הברזל והרומית הקדומה.
התקופות הקדומות. חרסים מתקופת הברונזה התיכונה 2, למשל קדרה (איור 1:3) ומתקופת הברזל נמצאו גם בשכבות העליונות ונראה שנסחפו במדרון.
התקופה ההלניסטית. נחשף קיר שהשתמר לגובה חמישה נדבכים (W3; ו-2.7 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 1.9 מ' גובה השתמרות; איור 4), כיוונו מזרח–מערב והוא בנוי אבני גיר קשות ומהוקצעות גס (30×38×48 ס"מ) המונחות בנדבכים וביניהן אבנים קטנות. אל צדו הצפוני של קיר 3 ניגשת רצפה (לוקוס 21; איור 5) עשויה אבני גוויל שטוחות (כ-10×15 ס"מ). על הרצפה נמצא מטבע ברונזה מימי תלמי הב' (245-286 לפסה"נ, ר"ע 106436). על הרצפה ומתחתיה נמצאו קערה (איור 2:3), סירי בישול (איור 3:3, 4), וקנקנים מהתקופה ההלניסטית (איור 3: 5–8). לאחר שהקיר והרצפה חדלו לשמש, כוסתה הרצפה בשכבת אדמה (לוקוס 20).
התקופה הרומית הקדומה. חרסים המתוארכים למאה הא' לסה"נ מעידים על קיום היישוב גם בתקופה זו.
התקופה הרומית התיכונה. הובחנו שני שלבי בנייה. בשלב הקדום נבנה קיר צמוד לפן הצפוני של קיר 3 (W17 ;אורך 2.1 מ' אורך, רוחב כ-1 מ', גובה השתמרות 1.5 מ'; איור 6), בנוי אבני גוויל מאבן גיר (30×30×35 ס"מ). אל הקיר ניגשת רצפה עשויה גיר כתוש מהודק (לוקוס 19). בתוך גומה חפורה ברצפה נמצאו קערות מטיפוס כפר חנניה (איור 11-9:3), קערה מטיפוס שיחין (איור 12:3), קנקן (איור 13:3) ופכים (איור 14:3, 15) המתוארכים לתקופה הרומית התיכונה.
בשלב מאוחר פולס השטח בשכבה עבה של אדמה ושל אבני בנייה וגוויל (לוקוס 18) והותקנה רצפה נוספת עשויה גיר כתוש (לוקוס 15; איור 7). הממצא הקרמי שנמצא בשכבת הפילוס ומעל רצפה 15 דומה לממצא הקרמי שנמצא ברצפת הגיר התחתונה (לוקוס 19).
התקופה הביזנטית. נחשפה הפינה הדרומית-מזרחית של מבנה: קיר (W2; אורך 3.25 מ', רוחב 0.8 מ', גובה ההשתמרות כ-2.5 מ'; איור 8) בנוי אבנים גדולות (35×40×60 ס"מ) ומסותתות היטב, מונחות בנדבכים שביניהם אבנים קטנות. הנדבך התחתון בנוי אבנים גדולות יותר. הפן המערבי בנוי אבנים קטנות ונראה כי היה צדו הפנימי של הקיר. הקיר הושתת בתוך תעלת יסוד עמוקה שחתכה את השרידים מהתקופה הרומית התיכונה ומהתקופה ההלניסטית (לוקוס 7; איור 9). מקיר הפינה הניצב לקיר 2 (W12; אורך 2 מ', רוחב 0.7 מ', גובה השתמרות 1 מ') נחשפו שני נדבכים של אבני בנייה גדולות. בתוך המבנה נחשפה מפולת אבני בנייה גדולות (לוקוס 8; איור 10), כנראה של קירות אלו.
הממצא הקרמי מתוארך לסוף התקופה הביזנטית וכולל קערות מטיפוס LRRW (איור 11: 1–3), סירי בישול ומכסה (איור 11: 4–6) וקנקנים (איור 11: 7, 8). כמו כן נמצאו שברי זכוכית המתוארכים אף הם לסוף התקופה הביזנטית או לתקופה האומיית (גורין-רוזן, להלן).
שרידיו המרשימים של הקיר מעידים על מבנה גדול שניצב במקום. נראה כי המבנה קרס וננטש כבר בתקופה הביזנטית. בשל היקפה המצומצם של החפירה לא ניתן היה לעמוד על אופיו.
התקופה הממלוכית. נחשף קטע קצר מקיר הבנוי אבנים במגוון גדלים, חלקן בשימוש משני, שרוחבו רוחב אבן אחת (W6; אורך 1.1 מ', רוחב 0.5 מ'). הקיר נבנה על הקצה המערבי הקטוע של קיר 3 ההלניסטי ונסמך על הפינה הדרומית-מזרחית של המבנה הביזנטי. בקצה המזרחי של קיר 3 שולבה אבן ריסוק של בית בד (ממל) בשימוש משני (איור 12). לרוחב אבן הריסוק נחצבה תעלה רדודה המתנקזת לחור המרכזי. נאספו מעט חרסים מהתקופה הממלוכית בהם קערות (איור 11: 9, 10) וסיר בישול (איור 11: 11).
התקופה העות'מאנית. נמצאו שני בורות (לוקוסים 9, 10; איור 13) שכנראה שימשו בורות אשפה. מגוון החרסים שנאספו כלל מקטרת (איור 11: 12) ושבר פך(?) ראשיא אל-פוחאר (איור 11: 13).
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
נמצאו 43 שברי זכוכית, 15 מהם ניתנים לזיהוי ולתיארוך. רוב הכלים מתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית. צוירו ארבעה מלוקוס 8: שתי שפות גביעי יין, אחת ללא עיטור (איור 14: 1), שנייה מעוטרת בחוטי זכוכית כחולים על קצה השפה ומתחתיה (איור 14: 2), בסיס גביע יין מוצק עם רגל גלילית (איור 14: 3) ושבר קטן של מוט ערבוב עשוי מחוט זכוכית מסובב (איור 14: 4). גביעי היין מתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית. את מוט הערבוב יש לתארך לתקופה האומיית, אף שמוטות ערבוב מסוג זה היו גם בתקופה הרומית הקדומה.
מלבד הכלים נמצאה פסולת מתעשיית זכוכית: שלושה גושי זכוכית גולמית במגוון גדלים וגוש של תחתית כבשן שעליו שכבת זכוכית גולמית בגוון כחלחל-ירקרק (איור 15). מהופעת פסולת ייצור זכוכית עם חומר המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית אפשר להציע שבפרק הזמן הנדון פעל ביישוב בית מלאכה לייצור כלי זכוכית.
למרות היקפה המצומצם של החפירה, עולה ממנה כי הכפר עילוט של ימינו ממוקם על תל שנושב בכמה תקופות. התקופות הקדומות, הברונזה התיכונה 2, הברזל והרומית הקדומה מיוצגות רק בממצא הקרמי, אך ייתכן ששרידי היישוב נמצאים סמוך. בתקופות ההלניסטית, הרומית התיכונה והביזנטית היה במקום יישוב צפוף. עושר הממצאים מן התקופה הרומית התיכונה, שכלל קערות וקנקנים שיוצרו בכפר חנניה ובשיחין, מאשר את קיום היישוב בתקופה שאליה מתייחסת הברייתא על משמרת שערים מעייתהלו (לעיל).