נפתח שטח חפירה (4.0 × 6.5 מ'; איורים 2, 3) מצפון לגת המשוכללת שבה משטח דריכה מרכזי (I), בור ביניים (II), שני בורות איגום (IV ,III) ושישה תאים סביב המשטח המרכזי (X–V) וכן הורחב מערבה החתך המערבי שהותירו רול ואיילון. בהרחבת החתך נחשף קטע נוסף מרצפת הפסיפס של משטח הדריכה של הגת (L101). בשטח החפירה נחשף קיר רחב (W1), שנבנה מאבנים מסותתות למחצה והשתמר לגובה של שני נדבכים (0.15 מ'). הקיר מרוחק כ-2.5 מ' מצפון לקיר התוחם את התאים הצפוניים של הגת, ושני הקירות מקבילים זה לזה. בין הקירות נחשף מילוי של אדמה אפורה ומעליה מפלס מהודק של אבנים קטנות, גושי טיט ועפר (L102). נראה שקיר 1 תחם מצפון שני תאים גדולים (1.26 × 4.70 מ' כל אחד), שהיו בנויים מעל תאים V ו-VI שהתגלו בגת בעבר, ומפלס 102 היה חלק מתשתית רצפת הפסיפס בתאים עליונים אלה. נראה כי רצפת התאים העליונים הייתה גבוהה כדי 0.9–1.0 מ' מרצפת התאים התחתונים ומשטח הדריכה. בחפירה התגלו שברי גוף מצולעים המתוארכים לתקופה הביזנטית ושברי גוף של כלים מטין צלהב המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה.

 
על סמך תחילת קמרון שהשתמר בתא V בגת (Roll and Ayalon 2009:265) וכן על סמך השוואה לגתות משוכללות דומות שהתגלו בפתח תקווה (מלבס; Gudovitz 2009), במזור (שטח M2; עמית תשנ"ז:88–91) ובחורבת שלח (היימן 2009) נראה כי התאים שנבנו מסביב למשטח הדריכה קורו בקמרונות, וכי מעל לקמרונות היו בנויים תאים עליונים שלא השתמרו. התאים העליונים רוצפו בפסיפס ובכל תא הותקן ברצפה פתח ניקוז, שהוליך אל התאים שמתחתם, שהיו קטנים מהם.
לדעת רוב החוקרים התאים העליונים שמסביב למשטח הדריכה נועדו להנחת הענבים טרם סחיטתם. התירוש שניגר מהענבים בתאים אלה זרם דרך הפתחים אל התאים התחתונים. תירוש זה נחשב משובח ביותר (איילון, פרנקל וקלונר תשע"ג:23). לדעת י' דריי (תשע"א) התסיסה עצמה התרחשה בתאים העליונים, והיין הוזרם דרך התאים התחתונים ומשטח הדריכה אל בורות האיגום.
 
מהחפירה עולה כי הגת גדולה בהרבה ממה שסברו חופרי הגת בעבר. גת זו מצטרפת אל קבוצת גתות משוכללות, שמייצגות את שיא הטכנולוגיה של ייצור היין בעת העתיקה.