שכבת פני השטח (כ-0.5 מ' עובי) הכילה אפר, אדמה חצצית ושברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הרומית עד הממלוכית.

שכבה 1. נחשפה רצפת אפר ונמצאו שברי קערות מזוגגות (איור 2: 1, 2) וקערת בישול (איור 2: 3) המתוארכות לתקופה הממלוכית.
שכבה 2. נחשפו קטעי קירות שהשתמרותם דלה (W18 ,W17 ,W15). קיר 17 נפגע קשות קודם לתחילת החפירה. נראה כי קירות 17 ו-18 יצרו פינה, וכי קיר 15 ניגש אל קיר 18. אל הפן המזרחי של קיר 15 צמוד מתקן מטויח הבנוי אבני גוויל. אל הקירות ניגשה רצפת עפר מהודק (לוקוס 13).
מעל הרצפה נמצאו שברים של קערה פשוטה לא מזוגגת (איור 2: 4), קערה מעוטרת בחרותת עמוקה (איור 2: 5), קערה עשויה ביד ומצוירת בדגם גיאומטרי (איור 2: 6), שתי קערות מזוגגות (איור 2: 7, 8) וקדרה עשויה ביד נושאת עיטור בהון (איור 2: 9) המתוארכים לתקופה הממלוכית. במילוי שמתחת לרצפה נמצאו שברי קערות מזוגגות (איור 2: 10, 11), קדרה (איור 2: 12) ושתי קערות בישול (איור 2: 13, 14) המתוארכים אף הם לתקופה הממלוכית.
שכבה 3. נחשף קיר (W16) שאליו ניגשה רצפת עפר חצצי מהודק (לוקוס 14).
נמצאו שברי כלי חרס של שתי קערות מזוגגות בצבע אחיד (איור 2: 15, 16), קערה מזוגגת מעוטרת בפסי חיפוי (איור 2: 17), קערה מטיפוס Frit ware (איור 2: 18), קערת בישול (איור 2: 19), סיר בישול (איור 2: 20) ושני פכים (איור 2: 21, 22) המתוארכים כולם לתקופה הממלוכית. כמו כן נמצאו שבר קערה מחופה אדום המתוארכת לתקופה הביזנטית המאוחרת (LRRW; איור 2: 23) ושברי גוף של פך המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה.