המערה (איור 1) נשדדה בימינו, כוסתה ונתגלתה מחדש. פתח המערה (0.75 X 0.80 מ') שנמצא פרוץ, נחצב במרכז הדופן המערבית של חדר קבורה מרובע (2.55 X 2.65 מ'). בחדר הקבורה נחצבו בור עמידה מלבני (0.8 X 2.2 מ', כ-0.7 מ' עומק משוער) ושני בורות ליקוט, אחד מלבני (0.55 X 0.90 מ', 0.5 מ' עומק משוער), בפינה הדרומית-מערבית של החדר והשני עגול (כ-0.6 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק משוער), בפינה הדרומית-מזרחית. במערה נחצבו שישה כוכים, שלושה שרדו בשלמותם בדופן הצפונית (כ-0.50 X 2.15 מ', 0.65 מ' גובה ממוצע) ושלושה נפגעו על ידי כלי מכני בדופן המזרחית. הכוך המרכזי בדופן המזרחית דומה ברוחבו לכוכים שבדופן הצפונית ובפתחו השתמרה באתרה אבן סגירה מלבנית (0.40 X 0.55 מ', 0.1 מ' עובי). הכוכים משני צדיו רחבים יותר. במרכז הדופן הדרומית נראית חציבה מלבנית שלא הושלמה (0.25 X 1.30 מ', 0.3 מ' גובה).

 

על סמך מיקום המערה ותוכניתה יש לשייכה למכלול בית הקברות של ירושלים בשלהי ימי בית שני.