התקופה הביזנטית

מעל שכבת אדמה דקה המונחת ישירות על בסלע הטבעי נבנו קירות אחדים מאבני גיר מרובעות ומעובדות (איור 1).
הקירות (W114 ,W110 ,W107 ,W106 ,W102A ,W102 ו-W115) הם בני זמן אחד ומגדירים ארבעה חדרי מבנה (לוקוסים 104, 105, 108 ו-112; איור 2) בציר צפון–דרום. הקירות בנויים לרוב משני פנים של אבנים מעובדות וליבה של אבני גוויל קטנות (1.2-0.8 מ' רוחב; איור 3) והשתמרו לגובה 2-1 נדבכים (0.5-0.3 מ'). שורת אבנים קטנות שיצרה פינה (W103) נראית תוספת מאוחרת. על הפן המזרחי של קיר 115 השתמר רובד של אבנים קטנות וטיט. חדר 112 תחום בארבעה קירות (115 ,114 ,106 ,102A; כ-2.5×4.0 מ') והכניסה הייתה כנראה בקיר 106. על רצפת האדמה הכבושה (לוקוס 112A) היו מונחים שברי כלי חרס, בהם שברי קנקן חביתי שחור שעליו פסי עיטור לבנים האופייני לתקופה הביזנטית. מפלס הרצפה בחדר 104 (4×5 מ') היה עבה יותר, אדמה חומה מהודקת (כ-0.3 מ'), והכיל כמות רבה של אפר, פחם, טיח וחרסים ביזנטיים אחדים; ייתכן שזוהי חצר. בחדרים 105 ו-108 נמצאה מפולת אבנים והרצפה שהייתה מונחת על הסלע הלא אחיד לא השתמרה. חרסים אחדים שנמצאו על הסלע ובמפולת האבנים תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית. נמצאו שברי זכוכית אחדים ולא נמצאו מטבעות.
מיקום המבנה בראש הגבעה ורוחב הקירות מעידים על מבנה ציבורי גדול. קירות עבים דומים נחשפו בחפירה הקודמת באתר, כ-25 מ' מחפירה זו (א' בן-ציוני, מידע בע"פ) ולפיכך ייתכן שקירות אלה היו חלק ממכלול של בניין גדול. על פי כיוון הקירות והתיארוך לתקופה הביזנטית ייתכן שהמבנה היה כנסייה. השערה זו מתחזקת ממצבור של ארבעה פריטים אדריכליים מעוטרים בהקפדה שנמצאו סמוך (איור 4).
 
שלהי התקופה העות'מאנית
נחשפו קטעים של אבנים קטנות מהודקות עם טיח וטיט (לוקוס 101) כמה סנטימטרים מתחת לפני שטח, מעל ראשי הקירות של המבנה הביזנטי. חרסים אחדים שנמצאו עם קטעי הרצפה תוארכו לתקופה העות'מאנית. דומה שהרצפה שייכת לבניין משלהי התקופה העות'מאנית שנהרס והוסר קודם לחפירה.