הסלע הטבעי נחשף הישר מתחת לפני השטח וברור ששרידים עתיקים נפגעו והוסרו בחלקם במהלך עבודות העפר שנערכו באתר. נחשפו נדבכים תחתונים של קירות וקטעי רצפות אחדים, שרידי סדרת חדרים (איור 1). באזורים אחדים באתר שבהם הסלע הטבעי נחצב בתקופה העתיקה, נחשפו שרידים בעומק רב יותר. השרידים האדריכליים והממצא מהחפירה הם משתי שכבות המתוארכות לתקופה הרומית הקדומה והתיכונה (שכבה II) ולתקופה הביזנטית הקדומה (שכבה I).

 
שכבה II. המתיישבים הראשונים באתר התיישבו על סלע הטבעי הלא אחיד שנחצב בהרחבה לצורך הפקת חומרים לבנייה. חלק מהקירות נבנו מאבנים גדולות וגסות שתחמו שורת חדרים רבועים ומלבניים שהיו קשורים זה לזה (איורים 2–4). לרוב שרד רק נדבך האבן התחתון של הקירות ולעתים חלק מהאבנים בנדבך התחתון לא היו מנותקות לגמרי מסלע האם הטבעי (איור 5). במבנה עצמו הובחנו קירות אחדים נמוכים שרוחבם לא אחיד ומידת השתמרותם אינה אחידה. מעל הסלע הטבעי הייתה לעתים שכבה דקה של אדמה מהודקת ועליה שרידים של כתמי טיח. נראה כי רצפות המבנה המקוריות היו מעפר כבוש והונחו על הסלע הטבעי גם כדי ליישרו. דומה שאלה היו חדרים וחצרות של מבנה יחיד במפלס שהתרחב בהתאמה למדרון הטבעי מערבה.
בתוך החדרים נחצבו בסלע בורות, גומחות ומתקנים. דומה שחלק מהגומחות נחצבו לצורך איסוף מי נגר עילי ואילו אחרות נוצרו מזרימת מים ומבלייה. בבורות (לוקוסים 107a ,123, 124 ו-140) שנחצבו כנראה בידי אדם לא נמצאו שרידי טיח (איור 6). בור a107 שצורתו אינה אחידה היה אולי חלק מבור 124, שבשלב מאוחר נחסם באבנים. בתחתית בורות a107 (1.3 מ' עומק), 124 (1.2 מ' עומק) ו-123 (1 מ' עומק) נמצאו שברי כלי חרס קטנים מהתקופה הרומית התיכונה ובמפלס גבוה יותר שברים מהתקופה הביזנטית. בור 140 נחפר לעומק מטר אחד ולא נחשפה תחתיתו. שברי כלי חרס אחדים האופייניים לתקופה הרומית הקדומה נמצאו במפלס התחתון ומעליהם שברים מהתקופה הרומית התיכונה.
בפינה הדרומית-מערבית של השטח נמצא פיר אנכי חצוב בסלע (לוקוס 121a; כ-2 מ' עומק) התחום בדרום בקיר אבן (W130) שהשתמר לגובה של נדבכים אחדים. הפיר הוביל מטה בשתי מדרגות חצובות למערה חצובה (לוקוס 121; איור 7). במחצית הגובה ולא מעל מפלס רצפה ברור נמצאו כלי חרס אחדים, בהם סירי בישול האופייניים לתקופה הרומית התיכונה, קנקנים ופכיות. נראה כי כלים אלה הונחו בפיר לאחר שהמערה יצאה מכלל שימוש ומולאה בחלקה באבנים. במפלס נמוך יותר נמצאו כלי חרס אחדים מהתקופה הרומית הקדומה לחלקם יש השוואות במכלולים של כפר חנניה ושיחין המאפיינים את הגליל התחתון והעליון. כן נמצאו אבני פסיפס לבנות אחדות וכמה שברים של כלי אבן גיר רכה ששימשו את האוכלוסייה היהודית בתקופה הרומית הקדומה והתיכונה. המערה נחפרה לעומק של 2.4 מ' אך הופסקה בשל  סכנת התמוטטות התקרה. במערה לא נמצאו עצמות, נרות או מטבעות ויש להניח ששימשה חדר תת-קרקעי ולא שימשה לקבורה.
מעל קטעי הרצפה של המבנה (לוקוסים 135–137) נמצאו שברי כלי חרס אחדים מהתקופה הרומית התיכונה (המאות הב'-הג' לסה"נ) ושברי זכוכית אחדים. היעדר חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת מצביע על כך שהאתר נעזב אולי  עוד לפני המאה הד' לסה"נ ונוצר פער יישובי באתר שנושב מחדש בתקופה הביזנטית.
שכבה I. הדיירים החדשים התיישבו בין הקירות הקודמים שנותרו בשטח והניחו רצפות אחדות של עפר מהודק ואבנים קטנות (לוקוסים 102, 106 ו-120). גובה הרצפות היה כ-0.2 מ' מעל מפלסי הרצפה מהתקופה הרומית ומעליהן היו שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית. אפשר שהסלע הטבעי (לוקוסים 101, 107) נוקה ושימש בשכבה I. בחדר 101/107 נבנה על הרצפה טבון (לוקוס a101) שבחלקו כיסה את אבני קירות 133 ו-134 (איור 8). באחד החדרים (לוקוס 104) הוצבה אבן מלבנית גדולה וחצובה שיצרה מחיצה קטנה. מעל רצפת חדר 104 נמצאה כמות רבה של אפר ושברי כלי חרס וביניהם סירי בישול וקערות LRRW (איור 9); על אחת הקערות קטע מחותם צלב. כלי החרס מתוארכים למאות הה'-הו' לסה"נ וקשורים לסוף היישוב בשכבה זו. בכל החדרים מהתקופה הביזנטית נמצאו שברים של כלי זכוכית. האפר וכלי החרס על רצפת חדר 104 עשויים להעיד על נטישה חפוזה, אולי בשל שרפה.
בקצה הצפוני של השטח נמצא מתקן חצוב בסלע (לוקוס 103) השייך לאחת השכבות או לשתיהן.