שטח A. בעומק של 0.5 מ' מתחת לפני השטח נחשפו שרידי תא בקרה וניקוי של תעלת מים (L19; איורים 2, 3), שנבנה משלושה קירות דמויי ח (W17–W15; רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 1.5 מ'). הקירות נבנו באבני גזית מבזלת וטויחו מפנים בטיח הידראולי בצבע אפור. התא נבנה צמוד ממערב למחשוף סלע טרוורטין. מתחת לתא נחשפה תעלה (L24; רוחב 0.7 מ'), שנבנתה בציר כללי מזרח–מערב מאבני בזלת מסותתות (איור 4); היא הושתתה על סלע טרוורטין, וקורתה בלוחות גדולים של אבני בזלת (L23; מידות 0.35 × 0.35 × 0.95 מ').

בחפירת החלק העליון של התא (L14) נחשפה אדמה בצבע חום-אפור, שהכילה שברי כלי חרס, ובהם שני קנקנים מתקופת הברונזה הביניימית (איור 1:5, 2) ושלושה קנקנים מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 3:5–5), וכן פַלְס אומיי (697–750 לסה"נ; ר"ע 143560). בהצטברות שמעל רצפת התא (L19) נחשפה אדמה בצבע חום-אפור, שהכילה שבר רעף (איור 6:5), שבר קערה מאבן בזלת (איור 7:5) ושבר משקולת אבן (איור 8:5). אי אפשר לתארך את זמן בניית התא, אך על סמך הממצא בתוכו נראה שהוא שימש עד התקופה האסלאמית הקדומה.
 
שטח B. מתחת לרובד של אדמת סחף חומה בהירה (0.5 מ' עובי) נחשפו שרידים של צינור חרס (L12; אורך 5.1 מ', קוטר 0.23 מ'; איורים 6, 7), שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב על סלע טרוורטין. הצינור מורכב מחוליות חרס, שהושתתו על מצע של לבנים צרופות וטיח הידראולי בצבע כתום-ורדרד. הוא דופן מכל צדיו בלבנים וחוזק בטיח הידראולי. חוליות החרס של הצינור (0.28 מ' אורך; איור 8) חוברו זו לזו ונאטמו בטיח הידראולי (איור 9). הצינור משופע קלות לצפון-מזרח.
 
שטח החפירה נמצא בתחום העורף החקלאי של העיר ניסה-סקיתופוליס מהתקופות הרומית והביזנטית. חשיפת שרידי מערכת משוכללת לאספקת מים לאזור שמצפון ומצפון-מזרח לעיר מלמדת על חשיבות המקום ועל קיומם של יישובים חקלאיים באזור. יש להניח שהמים שהזינו את המערכת הגיעו ממעיין קרוב או מאחת מאמות המים של העיר.