נחפרו שלושה שטחים עיקריים (CA; כ-1.5 דונם סה"כ; איור 1) ונחשפו בהם שרידים המיוחסים לארבע שכבות. נתגלו שרידיו של יישוב כפרי גדול מן התקופה הביזנטית (שכבות 2, 3; המאות הה'–הז' לסה''נ), שהתפתח כנראה מאזור התעשייה ששכן במקום למן המאה הה' לסה"נ (שכבה 4). לאחר פער יישובי חודשה ההתיישבות באתר בשלהי התקופה העבאסית או בראשית התקופה הפאטימית ונמשכה עד לראשית התקופה הממלוכית (שכבה 1; המאות הח'–הי"ג לסה"נ).

כל המבנים באתר נבנו על ציר שכיוונו הכללי צפון-מערב–דרום-מזרח. קירותיהם נבנו מלבני בוץ לא צרופות, טויחו בטיח בוץ או בטיח לבן והושתתו על פי רוב על יסודות אבן. בבסיס חלק מן הקירות נמצאו תעלות יסוד שמולאו בשברי גוף של קנקנים – שיטת בנייה המאפשרת ניקוז יעיל של מים ולחות מן הקירות. בשל הבנייה בלבני בוץ והפעילות החקלאית האינטנסיבית המודרנית באזור, השתמרות הממצא באתר ירודה. השכבות יתוארו להלן מן הקדומה למאוחרת.
 
בשכבה 4 נתגלו שרידיו של אזור תעשייה שהתמחה בייצור כלי חרס: כבשנים, פסולת יוצר ואזור לכריית אדמת לס. נחשף חלקם התחתון של שלושה כבשני בית יוצר שנבנו מלבני בוץ: אחד (כ-3 מ' קוטר, כ-1.2 מ' גובה השתמרות; איור 2) בקצהו הצפוני של שטח החפירה, ושניים צמודים זה לזה שנפגעו מאוד מן הבנייה בשכבות המאוחרות (כ-2.5 מ' קוטר, כ-0.2 מ' גובה השתמרות; איור 3), כ-80 מ' דרומית לו. כ-40 מ' דרומית להם נחשף בור גדול (כ-6×8 מ', כ-1.2 מ' עומק) שנחפר אל תוך אדמת הלס ונמצא מלא בשברים של ארבעה טיפוסי כלי חרס בלבד – קנקני 'עזה' ושלושה טיפוסים של פכיות – פסולת יוצר של הכלים שיוצרו במקום במהלך זמנה של שכבה 4. הכלים מתארכים את השכבה לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ).
 
שכבה 3 מתאפיינת בבנייה נמרצת של מבני מגורים לצד מתקנים חקלאיים, המעידה כי בשלב זה התפתח אזור התעשייה ליישוב. בחלקו הצפוני של האתר הוקמו ארבעה מבנים, ואילו בחלקו הדרומי הוקם מבנה גדול ממדים (20×30 מ'), שכלל שתי חצרות מרוצפות ושמונה חדרים (איור 4). בחלקו המרכזי של האתר הותקנה גת, שממנה שרד רק חלקו התחתון של בור האיגום (1.2 מ' קוטר; ר' איור 3). הקמת הגת הוציאה מכלל שימוש את צמד הכבשנים משכבה 4. על פי הממצא העשיר שנתגלה על רצפות המבנה הדרומי יש לתארך גם שכבה זו לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ).
 
בשכבה 2 נמשכה הבנייה באתר, והיישוב בו הגיע לשיא פריחתו. מעל המבנים בחלקו הצפוני של האתר נבנו ארבעה מבנים חדשים שבהם נשמר כיוון הבנייה הכללי של המבנים הקודמים (איור 5). המבנה המערבי ביותר חרב בשרפה עזה ועל רצפות של שניים מחדריו, ששימשו כנראה מחסנים, נמצאו כשלושים קנקנים דמויי שק שלמים. בקיר חיצוני של מבנה שהשתרע כחמישה מטרים דרומה למבנה הגדול שולבה ממגורה (איור 6). שתי ממגורות נוספות נמצאו בחלקו המרכזי של האתר ונקשרו כנראה למבנה נוסף, שקירותיו כמעט ולא השתמרו (ר' איור 3). סמוך למבנה זה נחשפו שרידי הגת, שאפשר כי השימוש בה נמשך גם בשכבה זו. נראה כי המבנה הגדול בחלקו הדרומי של האתר המשיך להתקיים בשכבה זו, אך נערכו בו שינויים רבים (ר' איור 4), שעיקרם הקמת קירות מחיצה בשתי החצרות, שנחלקו עתה למרחבים קטנים יותר. מספרם הרב של קנקנים דמויי שק שנמצאו על הרצפות בשני החדרים הדרומיים של המבנה מעידים כנראה כי שימשו מחסנים. בחדר הדרומי-מערבי נחשפו שרידי מתקן עגול (כ-1 מ' קוטר) ובו כמות רבה של אפר; לידו נמצאו מאזניים מברונזה ומשקולת מעופרת. מתקנים נוספים שתפקידם אינו ברור נתגלו בשני חדרים נוספים של המבנה. הממצאים הרבים מרצפות המבנים מתארכים את השכבה לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ). נראה כי היישוב ניטש בסוף המאה הז' לסה"נ.
 
שכבה 1. נחשפו לפחות שני מבנים – אחד בחלקו הצפוני-מזרחי של האתר ושני בחלקו הדרומי – ומספר רב של בורות אשפה. המבנה הדרומי הוקם מעל חלקו הצפוני-מזרחי של המבנה הגדול משכבות 3 ו-2. השתמרותם של שרידי הבנייה, שנתגלו סמוך לפני השטח, דלה וכוללת רק קטעי יסודות של קירות המבנים. אין אפשרות לפיכך לתארך את השרידים. אולם על פי הממצא הקרמי הרב שנתגלה בבורות האשפה נראה כי ההתיישבות באתר חודשה בשלהי התקופה העבאסית–ראשית התקופה הפאטימית (המאה הח' לסה"נ) ונמשכה כנראה עד ראשית התקופה הממלוכית (המאה הי"ג לסה"נ).
 
על סמך ממצאי החפירה והמידע הרב שנאסף בסקרים ובחפירות נוספות שנערכו במרוצת השנים באתר ובסביבתו, אפשר לשחזר את תולדות היישוב במקום. ראשיתו של היישוב באזור תעשייה שהשתייך כנראה לח' לסן – יישוב גדול השוכן כקילומטר אחד דרומית-מזרחית לאתר, אשר התקיים למן התקופה הרומית ועד התקופה הממלוכית. דומה כי במהלך התקופה הביזנטית גברה חשיבותה של תעשיית כלי החרס בכלכלת האזור, עם הקמתם של מרכזי ייצור רבים, כמו זה שנתגלה באתר ואלו שנתגלו באזור מפלסים, כ-4 ק"מ מערבה לו (חדשות ארכיאולוגיות ק:91–93). בשלב הזה הפך האתר לכפר גדול, שכלכלתו התבססה על חקלאות לצד ייצור כלי חרס. במאה הז' לסה"נ ניטש היישוב, כנראה בעקבות כניסת האסלאם. בשלהי התקופה העבאסית–ראשית התקופה הפאטימית התחדשה ההתיישבות במקום לפרק זמן ארוך למדי, אך הפעם בהיקף מצומצם מאוד.