התקופה הצלבנית

שלב 1. נחשפו שרידי שתי פינות בצד המזרחי של החפירה שכללו שני קירות מסיביים בציר צפון–דרום שנבנו מאבני גזית מסותתות היטב. דומה שבין שתי הפינות השייכות למבנה מסיבי אחד היה שער פתוח שהוביל לרחוב שצירו מזרח–מערב.
שלב 2. הרחוב נחסם בקיר שנבנה מאבני בנייה צלבניות בשימוש משני (איור 1).
שלב 3. ממערב לקירות המסיביים ולחסימה, צמוד וסמוך להם, נחשף מפלס מפולת שכלל בעיקר אבני גזית גדולות שלחלקן זיזים וחלקן מכוסות בטיח; מקור חלק מהאבנים בפינה מעוגלת ומטויחת (איור 2).
שלב 4. מדרום לקירות המסיביים ומעל למפלס המפולת נבנו שלושה קירות קטנים מאבני בנייה צלבניות בשימוש משני בציר מזרח–מערב, שניגשו לקירות המסיביים ולחסימה. זמנו של שלב זה עדיין לא ברור: המחצית השנייה של המאה הי"ג עם בניית הרובע הגנואזי ההרוס מחדש או שזהו שלב ראשון של התקופה העות'מאנית, עם יישוב האתר מחדש.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת–העת החדשה
שלב 1. מתחת לרצפה של שלב 2 בצד הדרומי של החפירה נחשפה שכבה של טיט, אפר וכלי חרס. נראה שזו מייצגת את שלב הפילוס והארגון של המפולת הצלבנית קודם לתחילת הבנייה.
שלב 2. הקיר המזרחי של המבנה העות'מאני העומד הוקם מעל קירות צלבניים מסיביים אף שאינו תואם בדיוק את הקירות הקדומים. בכל שטח החפירה נחשפה רצפת טיח עבה שניגשה לקיר זה (איור 3), כנראה הרצפה המקורית של החדר. בין כלי החרס שמעל הרצפה נמצא חלקו העליון של קנקן שמן מפרובנס, המתארך את שלב זה למאה הי"ח לסה"נ.
שלב 3. המבנה משלב 2 נעזב ועל גבי מילויים שנערמו מעליו במפלס גבוה נחשפה רצפת עפר מהודק (אולי שכבת חיים?). מעל רצפת המאה הי"ח נחפרו שני מפלסי מילויים. מעליהם נחשפה רצפת טיח נוספת בצד הצפוני של החפירה. מעל הרצפה בצדה הצפוני נמצאו שתי שורות אבנים. בחלל שביניהן נמצא שקע מלא באדמה לא מהודקת מעורבת בחפצים ובחומר מודרני. נראה שאת הרצפה הזו יש לתארך למאה הי"ט או לראשית המאה הכ' לסה"נ. בצד הדרומי של החפירה, בחלק המרכזי של הבניין, נחשף ריצוף אבן השייך כנראה לסמטה מרוצפת בציר צפון–דרום (איור 4). הריצוף תוארך לסוף המאה הי"ח–ראשית המאה הי"ט לסה"נ והוא המשכה של סמטה מדרום לבניין החפור.
שלב 4. מעל לרצפת שלב 3 נחשפו שני מפלסי מילוי נוספים של מפולת מודרנית (1.6 מ' עומק). מעליהם ריצוף מלט מודרני שהותקן בכל הבניין. נראה שיש לתארכו לשנות ה-70 של המאה הקודמת, כפי שמספרים תושבי הבניין והשכנים.
 
שילוב המידע הסטרטיגרפי מהחפירה וניתוח הקירות מאפשר להניח שהקיר המזרחי של החדר העות'מאני המקומר הוקם על שכבת הרס של קירות קדומים וחלק ניכר מקירות הגזית הצלבניים שולבו בבנייתו. השרידים מהתקופה הצלבנית אמנם דלים אבל דומה שהם מתאימים לאלה שנמצאו ברחוב המקורה שנסקר ונחפר ברובע הגנואזי (עתיקות 26: 105–111). אפשר שהשינויים במבנה הצלבני היו קשורים למאורעות היסטוריים, בעיקר מלחמת סבס הקדוש שהתרחשה במחצית המאה הי"ג לסה"נ (1256–1258) והחורבן הסופי של עכו בשנת 1291. עם זאת, אין אפשרות לאשש את ההנחות בשלב מוקדם זה ויש צורך בחפירות נוספות כדי להוסיף מידע על השרידים מהתקופה הצלבנית.
נראה שבתקופה העות'מאנית המבנה שונה לחלוטין. הוא הפך לאזור מגורים סגור ובמהלך המאה הי"ח או בראשית המאה הי"ט לסה"נ היה חלק מסמטה, אולי מקורה, שבשלב מאוחר בוטלה והפכה שוב לבניין מגורים.