השלב הקדום הוא של דרך כפרית התחומה בקירות טרסה מערבי (W102) ומזרחי

(W105). קיר 102 (52 מ' אורך חשיפה, כ-3 מ' רוחב) נבנה במדורג לאורך קו טופוגרפי ושימש קיר סוללה להרמת מפלס הדרך. הקיר נבנה מאבני גיר בינוניות עד גדולות והיה בשימוש בשני שלבי הדרך. קיר 105 (כ-1 מ' רוחב) נבנה מעל הסלע הטבעי והיה בשימוש רק בשלב הקדום. הקיר נבנה היטב משני פנים של אבנים גדולות וליבה של אבנים קטנות בתווך והשתמר לגובה שלושה נדבכים (איור 5). רוחב הדרך בשלב הקדום היה 3.0–3.2 מ'.

קיר נוסף (W108) המקביל לקיר 105 בנוי אף הוא כקיר סוללה מדורג ושימש לתמיכת מפלס התוואי. בבנייתו שולבו אבנים בינוניות וקטנות והוא ניגש עד לגובה יסודות קיר 105 (איור 4: חתך 1–1). קירות 105 ו-108 נחשפו לאורך ריבועים 1–3, עד לנקודה שבה הקיר מהשלב המאוחר (W101) חותך את קיר 108 ומושתת עליו. מצפון לריבוע 3 נחשף קיר 105 במקטעים קטנים עד לקצה הצפוני של החפירה.
 
השלב המאוחר הוא של כביש רומי אימפריאלי. השרידים נראים  על פני השטח מצפון ומדרום לחפירה למרחק של כ-300 מ'. משלב זה נחשף בחפירה קיר 101 (52 מ' אורך חשיפה, 1.3–1.5 מ' רוחב; איור 6). הקיר בנוי משורה של אבנים גדולות (0.7 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה), ששימשו כשול הדרך המערבי ואליהם ניגש מפלס של אבנים קטנות יותר. מצפון לשטח החפירה תועד בקיר 101 נדבך נוסף של אבנים גדולות, עדות לכך שגובהו המקורי היה יותר מנדבך אחד. הקיר הושתת על אדמה חומה שמכסה את הסלע הטבעי. במעלה המדרון הסלע מתרומם במתינות ובמדורג וגם שם תועד מפלס של אבנים קטנות. קיר 101 חותך את קיר 108 מהשלב הקדום בריבוע 3 (איור 7) ומנקודה זו הוא ממשיך צפונה במקביל לקיר 105 עד לגבול החפירה ומעבר לה (4.5–5.5 מ' רוחב קירות 105 ו-108 יחד). בריבועים 1–3 ממשיך קיר 101 בקו ישר מצפון-מזרח לדרום-מערב, בניגוד לקיר 105 מהשלב הקדום שעוקב אחר מהלך הטופוגרפיה המקומית וסוטה מערבה. הרוחב המרבי של הכביש בריבוע 1 הוא 8.5 מ'. אפשר שבשל המסלע הטבעי שונה כאן תוואי קיר 102 בקטע קצר שאורכו מטרים אחדים בלבד, עד שהתיישר שוב במקביל לקיר 101 מדרום לשטח החפירה. שכבת פני השטח בכל שטח החפירה, בשני שלבי הבנייה, הוגדרה כלוקוס 100.
 
שכבות התשתית של הדרך הקדומה נחפרו ממזרח לקיר 102 וממערב לקיר 105. שכבת אבנים  במגוון גדלים (L111) שהונחה ישירות מעל הסלע הטבעי שפולס בחציבה ניגשת לקירות 102 ו-105 בריבוע 1 (איור 8). בריבוע 9, בחתך 107, הגיעה שכבת האבנים לראש קיר 105. מעט חרסים נמצאו במפלס העליון ואפשר שאבני ריצוף הונחו כאן בעבר על גבי רצפת אדמה מהודקת מעל למפלס אבנים 111. ממזרח לקיר 105 ומעל קיר 108 נחשפה שכבת אבנים מהודקת (L112) של אבנים קטנות מאוד וכמות גדולה של חרסים שצבעו את השכבה בגוון אדמדם. השכבה מילאה את השטח שבין קירות 105 ו-108 וכיסתה את קיר 108 (איור 4: חתך 1–1). לא נמצאו בה עצמות בעלי חיים ופסולת 'יישוב' אחרת, ולפיכך נראה שזו שכבת מילוי מכוונת של אבנים קטנות ולא איסוף אקראי של פסולת מאתר עזוב או שברי חרסים משדות. שכבת אבנים 112 נחשפה היטב בריבוע 1, אולם גם במקומות נוספים לאורך הדרך, למשל בריבועים 2 (L109/L106), 8 (L110) ו-9 (L104), שם מפלס האבנים ניגש לקיר 101 ממערב.
לא נמצאו כל אבני ריצוף ואת היעדרן אפשר להסביר בשוד מסיבי של אבנים לבנייה ביישובים הסמוכים או להקמת גדרות או טרסות חקלאיות בתקופות מאוחרות. הסבר אחר לחסרונן של אבני הריצוף הוא שהדרך לא הייתה כלל מרוצפת מלכתחילה ובמפלס העליון שימש מצע מסוג אחר שלא שרד.
 
במכלול כלי החרס טיפוסי כלים ידועים מאתרים של התקופה הרומית המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ. טיפוסי הכלים מוכרים מבית היוצר של כפר חנניה, אף שחלק מהם מתוארכים למן המאה הא' לסה"נ ואילך. תיארוכם של מרבית טיפוסי הכלים מוכר לפחות עד לסופה של המאה הג' לסה"נ ותיארוכם של טיפוסים אחדים ממשיך אף עד למאה הד' לסה"נ. מרבית החרסים נאספו משכבת המסד (L112 ,L109) שנמצאה בשלב המאוחר של פילוס התוואי הסלול והרמתו.
הממצא כולל קערות מטיפוס 1A המוכר בכפר חנניה (איור 9: 1), טיפוס 1B (איור 9: 2) וטיפוס 1C (איור 9: 3, 4). שני טיפוסי קערות נוספים, דומים לטיפוס 1D (איור 9: 5) וטיפוס 1E (איור 9: 6), נמצאו בשכבת האבנים בבסיס הדרך (L111). שני סירי בישול פתוחים הדומים לטיפוס B3 בכפר חנניה (איור 9: 7, 8) נמצאו בתשתית הכביש שנחפרה בשכבת פני השטח. שלוש קדרות מטיפוס המוכר בשיכין (איור 9: 9–11) נמצאו בשכבות התשתית של הדרך (L112 ,L111 ,L109). משני קנקנים שנמצאו בשכבת פני השטח, אחד הוא מטיפוס קדום (איור 9: 12) ומתאים לטיפוס מוכר בגליל (פרננדז טיפוס 1.3) והשני מטיפוס הדומה לקנקני שיכין (איור 9: 13) שנמצאו בציפורי ותוארכו לראשית המאה הב' ולמאה הג' לסה"נ עד לשליש השני של המאה הד' לסה"נ.
מכלול כלי החרס מתוארך לתקופה הרומית (המאות הב'–הד' לסה"נ). עם זאת ניתן להציע תיארוך מדויק יותר על פי טיפוסי כלים המוכרים באתרים בגליל, דוגמת הקערות הגליליות, שלהן תיעוד כרונו-סטרטיגרפי מדויק באתרים רבים ובהם ציפורי. השוואה זו מאפשרת להציע שתשתית הכביש הרומי מצפון לציפורי הונחה לא לפני מחצית המאה הג' לסה"נ.
 
מטבע
דני שיאון
בחפירה נמצא מטבע משכבת תשתית 112 (ר"ע 106529; איור 10). זהו מטבע עירוני של עכו שנטבע במהלך המאה הב' לפסה"נ, ייתכן בימי אנטיוכוס הד' (169–164 לפסה"נ) או מאוחר יותר. המטבע נדיר למדי.
פנים: ראש ארטמיס (?) לשמאל. מעגל נקודות.
גב: כתובת משמאל ומימין במאונך (לא קריא) ובאמצע במאוזן: TΩN. הכתובת השלמה כנראה Aντιoχεων των εν Πτολεμαιδι. צבי או איילה עומדת לשמאל, עם צוואר גבוה במיוחד. מתחת לאיילה דמות אדם קטנה לשמאל, מושיטה ידיים לעבר בטנה של החיה, כמו יונקת.
2.2 גרם, Æ, ↑, גודל 14 מ"מ. קצה משופע.
 
בחפירה נחשף קטע מתוואי סלול ובו שני שלבי בנייה, שניהם תוארכו לתקופה הרומית. הדרך הקדומה והצרה הורחבה ויושרה בשלב מאוחר לתוואי סלול ורחב. בעקבות החפירה נראה כי בשלב הקדום הייתה זו דרך כפרית מקומית שהורחבה בסלילה לתוואי כביש רומי אימפריאלי שהוביל לציפורי מצפון. מיעוט הממצא מהחפירה אינו מפתיע בסוג זה של מכלולים ארכיאולוגיים ולכן לא ניתן לדייק בתיארוך השלב הקדום של הדרך הכפרית. עם זאת, נראה כי שלב זה אינו מאוחר למחצית המאה הג' לסה"נ, על סמך שברי כלי החרס משכבות התשתית של הדרך. הרחבת הדרך וסלילת הכביש הרומי האימפריאלי לא נעשו לפני מועד זה.
כ-20 מ' מצפון לשטח החפירה נמצאת צומת של הדרך הכפרית הצרה עם הכביש הרומי הרחב (איור 11). מצפון לצומת זו, הכביש הרומי האימפריאלי פונה לצפון-מערב (כ-300 מ') והדרך הכפרית ממשיכה צפונה בשטח סלעי יותר (איור 12). אף שממצאי החפירה מצביעים על תוואי קדום ושלב מאוחר, אפשר שמהצומת שימשו שני התוואים הסלולים בו בזמן למגוון צרכים. בור חצוב בסלע (בור מים?) נסקר ממערב לחפירה ולאורך הדרך הכפרית תועדו מבני שדה אחדים, אולי מגדלים חקלאיים.
 
נראה אם כן שהשלב הקדום של הדרך המשיך צפונה באזור סלעי בתוואי הדרך הכפרית המקומית. מאוחר יותר הורחבה הדרך, נתיבה יושר והתוואי הוסט מערבה לאורך שולי המדרונות הטרשיים הנוחים לפילוס. סלילת דרכים מאוחרות על גבי קדומות מלמדת על בחירה דומה של תוואי במרוצת התקופות. ההבדלים בין רוחב התוואי, נתיבו ואופן סלילתו בכל שלב ושלב מעידים כנראה על הבדל בין תפקוד הדרך הקדומה לצרכים כפריים לבין זו המאוחרת לצרכים רומיים בהקשרים אימפריאליים. הממצא משכבות התשתית של תוואי הכביש המאוחר מסייע לתארכו לא לפני מחצית המאה הג' לסה"נ.