בחודשים יוני–יולי 2014, נערכה חפירת הצלה בשכונת אום טובא בירושלים (הרשאה מס' 7139-A; נ"צ 221904-31/626225-38; איור 1), לקראת הנחת קו ביוב. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת הגיחון, נוהלה על ידי ז' עדוי (צילום), בסיוע א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות ושרטוט) וד' לוי (GPS).
החורבה נסקרה בסקר ירושלים (קלונר תשס"א: 149–150, אתר 118 ור' שם אתרים 115, 116). בשנים האחרונות נסקרה החורבה ונחפרה (קגן ואייריך-רוז 2012; עדוי 2014; הרשאות מס' A-6035 ,A-5868 ,A-5529 ,A-4397) ונמצאו בה שרידים רבים ממגוון תקופות: בית חווה מתקופת הברזל 2; מתקנים חצובים, חללים תת-קרקעיים וכן בית יוצר ושישה מתקני קולומבריה מהתקופה ההלניסטית. שרידים נוספים מהתקופה הרומית הקדומה והמאוחרת ומתקופות מאוחרות מעידים על התיישבות רצופה למדיי עד היום.
החפירה סמוכה לחלקה פרטית שנחפרו בה שרידים אדריכליים המיוחסים למנזר מהתקופה הביזנטית (אייריך-רוז 2007; איור 2). השרידים מיוחסים כנראה למנזר מארינוס הקדוש הנזכר במקורות היסטוריים מהתקופה הביזנטית, וקיומם נמשך לתקופה האסלאמית הקדומה – האומיית והעבאסית (עדווי 136:2010–139).
נפתחו ארבעה ריבועים (כ-5.0 × 3.5 מ' כל אחד, 75 מ"ר) ונחפרה אדמת סחף עד סלע האם (כ-2.7 מ' עומק). לא נמצאו שרידים אדריכליים מוגדרים למעט שכבת מפולת של אבני בנייה, חלקן אבני גזית (0.8–0.6 × 0.4 מ' בממוצע). שכבת המפולת התרכזה במרכז שטח החפירה (איור 3) ובמערבו (איור 4). הממצא הקרמי בשכבת המפולת דל וזמנו סוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
מהעדר שרידים אדריכליים עולה כי שטח החפירה הוא מחוץ לגבולות השרידים הבנויים (אייריך-רוז 2007). מקורה של שכבת המפולת כנראה בשרידים הבנויים שנחפרו בקרבת מקום, תוצאה של אחת מרעידות האדמה שפקדו את האזור במהלך התקופה האסלאמית, ואפשר גם שזמנה של המפולת הוא לאחר שניטשו המבנים ויצאו משימוש.
אייריך-רוז א' 2007. ח' אום טובא. בתוך פטריך י' ועמית ד' (עורכים). חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה. קובץ מחקרים א. ירושלים: עמ' 142.
עדווי ז' 2010. בחינה מחודשת של מאפייני ההתיישבות סביב ירושלים בשלהי התקופה הביזאנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה. עבודת מוסמך. אוניברסיטת בן גוריון. באר שבע.
קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים האזור הדרומי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.