נפתח ריבוע אחד ונתגלה מאגר מים בנוי מן התקופה הביזנטית שחשיפתו לא הושלמה.

תחת שכבת סחף עבה שהוסרה בעיקר בעזרת מחפרון התגלה מאגר מלבני
(3.55×4.00 מ' חלל פנימי, לפחות 5.49 מ' עומק, לפחות 86 ממ"ק נפח; איור 4) בנוי בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח. קירות המאגר דקים (W9 ,W7 ,W4 ,W2; רוחב 0.3 מ'; איור 5) בנויים מאבני גוויל קטנות מלוכדות בחומר מליטה אפור. הפן הפנימי של הקירות מטויח בטיח הידראולי כתום-ורדרד, המכיל חרסים כתושים. בחלק התחתון של הבריכה הושתת הטיח על שכבה עבה מאוד של טיח אפור שמשובצים בו חרסים מצולעים, ולכן פינות המאגר מעוגלות (איור 6). בחלק העליון הודבק הטיח ההידראולי על שכבה דקה של טיח אפור שטבועים בו קווים אלכסוניים קצרים ומקבילים.
בקירות האורך, קיר 2 בדרום-מערב (4.1 מ' אורך, לפחות 4.92 מ' גובה) וקיר 7 בצפון-מזרח (4.75 מ' אורך, לפחות 1.25 מ' גובה), נחשפו שרידים של שלושה נדבכים קשותים (איור 7) המעידים כי המאגר היה מקורה בקמרון. הקמרון נבנה מאבנים מהוקצעות ואבני גוויל בינוניות וקטנות, וביניהן נתזי אבן ('קלינים') ודבש, שלוכדו בחומר מליטה אפור. בסיס הקמרון (0.6–0.7 מ' רוחב) רחב מקירות האורך שנשאו אותו, ויתרת הרוחב שלו בלטה מהקיר החוצה והושתתה על הקרקע הטבעית (ר' איור 7). גם החלקים העליונים של קירות הרוחב במאגר, קיר 4 בצפון-מערב (3.65 מ' אורך פנימי, לפחות 3.64 מ' גובה) וקיר 9 בדרום-מזרח (3.55 מ' אורך פנימי, לפחות 5.49 מ' גובה), שסגרו את הקמרון, נמצאו רחבים (0.45–0.50 מ') מהחלקים התחתונים הנושאים אותם.
בראש קיר 4, מתחת לקמרון וסמוך לפינתו עם קיר 2, נחשפה גומחה מלבנית אופקית זעירה (0.38 מ' אורך, 0.25 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק; איור 8).
המאגר נבנה, עד לגובה ראשי קירות האורך, לתוך קרקע טבעית חומה. על הקרקע הטבעית הונח מילוי של חלוקים ואדמה חומה הניגש מבחוץ לחלקים העליונים של קירות הרוחב ולנדבך התחתון של הקמרון משני צדיו (איור 9). בשכבת המילוי התגלו חרסים ספורים לא אינדיקטיביים.
מילוי מאגר המים נחפר לעומק של יותר מ-6.5 מ' מפני השטח, אך רצפת המאגר לא נחשפה. בניית מאגר המים מתוארכת לתקופה הביזנטית על סמך חרסים מצולעים של קנקני שק שהיו משובצים בשכבת ההכנה לטיח בקירות המאגר. במילוי המאגר מפולות אבנים, רובן מהקמרון, שכבות סחף, פסולת ומעט ממצא קרמי. בחרסים קערה מטיפוס F של משפחת כלי LRC3 של הייז (איור 1:10; Hayes J.W. Late Roman Pottery. London, pp. 331–335, Fig. 69) מהמאה הו' לסה"נ, קדרת בישול פתוחה (איור 2:10) ופך (איור 3:10) מן התקופה הביזנטית, וכן קנקן עשוי ביד ומעוטר בדגמים גיאומטריים בצבע חום (איור 4:10), וקערה מזוגגת מעוטרת מבחוץ בצבעים כחול, ירוק וצהוב, ומבפנים בצבע חום ללא חיפוי (איור 5:10) מן התקופה הממלוכית.
 
מאגר המים נבנה בתקופה הביזנטית וניטש כנראה בסוף התקופה. המאגר חרב סופית, לכל המוקדם, בתקופה הממלוכית.
אין עדויות ברורות למקור המים שהזין את המאגר. בחפירה לא נחשפה תעלת הזנה, וגם לא נמצאו סימנים למקום כניסת המים אל המאגר. יתר על כן, מקורות המים באזור רחוקים מאוד מהמאגר, ולא ידועות אמות מים קדומות בסביבתו. לפיכך סביר להניח שהמאגר אסף מי גשמים שירדו מגגות המבנים בשטח החורבה שממזרח. כמו כן ייתכן שמי נגר עילי שזרמו בערוץ הסמוך למאגר מדרום נלכדו ונוקזו אליו. אפשר לשער שמי המאגר שימשו את דיירי בתי החורבה ונועדו לשתייה, להשקיית בהמות, לגידולים חקלאיים מועטים, או לגידולים הצורכים מעט מים, ואולי גם לתעשייה. כמו כן ייתכן ששרידי המבנים בחורבה שייכים לבית חווה שהתבססה בעיקר על גידולי בעל.