בכל ריבועי החפירה נחשפה אדמת סחף רכה חומה (L109–L113 ,L107; עובי 0.43–0.93 מ'), שמעורבים בה שברי כלי חרס. אדמת הסחף הורבדה על חול וסלע כורכר. על אדמת הסחף נחשף קיר (W10; רוחב 0.9 מ'; איור 4), שנבנה משתי שורות של אבני גוויל קטנות ובתווך מילוי של אבנים קטנות והשתמר לגובה נדבך אחד. אל הפן הצפוני של הקיר ניגשת רצפת אדמה מהודקת (L106; עובי 7 ס"מ), שהתגלתה מתחת למפולת אבנים. בשטח החפירה התגלו קטעים של מפלס חיים ובו סימני אפר (L105–L101; עובי 5–10 ס"מ). בשלושה מריבועי החפירה נחשפו חמישה בורות פסולת שנחפרו אל תוך אדמת הסחף (L118–L115 ,L108; קוטר 2.5 מ', עומק 0.17–0.95 מ'; איור 5). השפה של בורות 108, 115 ו-116 דופנה בחומר לבנים. בתוך הבורות התגלו שכבות של אפר, גושי אדמה שרופה בצבע אדום, אבני מפולת, עצמות ושברי כלי חרס וכלי זכוכית.  

באדמת הסחף, על רצפה 106, במפלסי החיים ובתוך בורות הפסולת התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ), ובהם קערות (איור 6: 1–13), מהן מזוגגות (איור 6: 1, 5, 9; איור 7) ומעוטרות בעיטור גיאומטרי (איור 6: 3; איור 8), מכסה (איור 6: 14), סירי בישול (איור 6: 15, 16), אמפורות (איור 9: 1–5), קנקנים (איור 9: 6, 7) ופכים (איור 9: 8–11), ששניים מהם מעוטרים בעיטור גיאומטרי (איור 9: 9, 10). כלים מעוטרים בעיטור גיאומטרי היו נפוצים ביותר בתקופה הממלוכית. כן התגלו שברי גוף של כלים מטין צלהב המעוטרים בחריתות (איור 10), שהיו נפוצים למן התקופה הממלוכית ועד לתקופה העות'מאנית.
בחפירה התגלו תשעה פריטי צור במילויים ובמפלסי חיים, שתוארכו על סמך הממצא הקרמי לתקופה הממלוכית. בממצא שני נתזים ראשוניים, שלושה נתזים וארבעה כלים. הכלים כוללים נתז משוברר בשברור מטפס על הגחון, ולהב רחב שלו שברור שטוח אי רגולרי שייתכן ושימש כ-blank ללהבי מגל רחבים (איור 11: 1), להב מגל מאורך דמוי טרפז (איור 11: 2) ולהב מגל גיאומטרי רחב, קמור בקצהו הדיסטלי בעוד שהקצה הפרוקסימלי אלכסוני ועוצב בשברור זקוף (איור 11: 3). את הכלים, בעיקר להבי המגל הגיאומטרים, ניתן לשייך לשרידים מתקופת הברונזה התיכונה 2א'–ב'. שרידים מתקופה זו התגלו בעבר באזור החפירה (חדשות ארכיאולוגיות פב: 57).
 
שרידי הבנייה הדלים וריבוי בורות האשפה שהתגלו באתר מלמדים שהיה זה שטח פתוח שנמצא בקרבת יישוב. נראה כי שטח זה נמצא בגבולותיו הצפוניים של יישוב ששכן בקרבת מקום בתקופה הממלוכית.
 
ממצא הזכוכית
נטליה כצנלסון
 
בחפירה התגלו 47 שברים של כלי זכוכית, רובם אינדיקטיביים. שבר אחד היה מעוות מחום (L106). למרות המכלול הקטן וההשתמרות הדלה זוהי קבוצה מעניינת של כלי זכוכית מעוטרים מהתקופה הממלוכית. רוב הכלים התגלו בלוקוס 111, ובהם כלים עשויים זכוכית שקופה בצבע טורקיז או בצבע סגול, המעוטרים בחוטים בצבעים לבן אטום וטורקיז בטכניקת המרוורינג (marvering); אחת הקערות מעוטרת גם בדגם מנופח בדפוס. כמו כן, התגלה בחפירה שבר זואומורפי מיוחד (L106), עשוי זכוכית חסרת צבע ומעוטר בזכוכית בצבעים אדום ולבן אטומים.
ממצא זכוכית דומה מן המאות הי"בהט"ו לסה"נ מוכר מסוריה וממצרים, ותוצאותיהן של חפירות שנערכו לאחרונה בישראל מלמדות שייתכן שכלים המעוטרים באופן דומה יוצרו גם באזור, למשל בירושלים, רמלה או צפת. עם זאת מעט מאוד ידוע עד כה על זכוכית מהתקופה הממלוכית מאזור שפלת יהודה.
 
התגלו שברים של זכוכית בצבע טורקיז, המעוטרים בטכניקת המרוורינג (איור 12: 1, 2), ובהם שברי שפה וגוף (איור 12: 1), השייכים כנראה לאותה קערת מותרות גדולה. השפה מעוגלת והגוף חצי כדורי, דופנותיו מתעבות לקראת החיבור עם הבסיס (החסר), שהיה אולי בסיס על רגל. השפה מעוטרת בחוט אופקי לבן והגוף מעוטר בדגמים סגלגלים חד-מרכזיים בתבליט נמוך. הדגם מנופח בדפוס; הוא אינו ברור בשל ממדיו הקטנים של השבר והבליה הכבדה המכסה אותו. השילוב של זכוכית בצבע טורקיז ועיטור בחוטים לבנים בשיטת המרוורינג היה שילוב נפוץ בירושלים בתקופה הממלוכית. הדגם המנופח בדפוס הינו נדיר יותר, והוא מופיע בירושלים על כלים סגורים כגון טפטפנים (Brosh N. 2005. Islamic Glass Finds of the Thirteenth to Fifteenth Century from Jerusalem: Preliminary Report. Annales du 16 Congrès de l'asssociation international pour l'histoire de verre. London. Pp. 186–190, Fig 2). שברי כלים אחרים בצבע טורקיז שהתגלו בלוקוס 111 כוללים בקבוק קטן שלו צוואר משפך ושפה מעוגלת, המעוטרת בקצה בחוט לבן דק המלופף שלוש פעמים בשיטת המרוורינג (איור 12: 2), וכן שברי גוף אחדים, כנראה של בקבוק, ועליהם שרידי ידית אופקית דקה (לא צויר).
עוד התגלו שברי כלי זכוכית בגוונים שונים של סגול, המעוטרים בטכניקת המרוורינג (איור 12: 36), ובהם שני שברי שפות של קערות גליליות (איור 12: 3, 4), המעוטרות בחוט לבן אטום שמלופף בטכניקת המרוורינג מסביב לשפה ולגוף. השפה של קערה 4 מעוטרת בחוט בצבע טורקיז בנוסף לחוט הלבן שמלופף על הגוף. כלי זכוכית אלה היו נפוצים ברחבי העולם המוסלמי וכנראה שהיו יחסית זולים. שברים דומים המתוארכים למאות הי"גהט"ו לסה"נ נמצאו בשפע בירושלים ובאתרים רבים באזורנו.
עוד התגלה שבר בסיס טבעת עבה וחלול בצבע סגול (איור 12: 5), השייך לקערה מעוטרת בטכניקת המרוורינג. הבסיס מעוטר הן בחוט לבן רחב הנמשך מצדו התחתון של הבסיס אל צדו העליון, אך בקושי נראה על ההקף החיצוני, והן בדגם מנופח בדפוס של צלעות עבות הבולטות משני צדיו. קערה שלמה על בסיס רגל דומה (כינויה ‘fluted bowl’) מוצגת במוזיאון טולדו לאמנות, והיא מייצגת כלי מותרות מבית מגורים מהמאה הי"ג לסה"נ (Atil E. 1981. Renaissance of Islam: Art of the Mamluks. Washington D.C. No. 55). כן התגלו שברי גוף דקים בצבע סגול (איור 12: 6; 106L), המעוטרים בסגנון אחר של טכניקת המרוורינג, ובו שורות של קווים קצרים אלכסוניים. עיטור זה דורש מיומנות גבוהה יותר מזו הדרושה לעיטור המלופף, ולפיכך הוא מופיע על כלים מהודרים ביותר. שברים דומים באזורנו התגלו למשל בירושלים ובחמה.
אחד הממצאים המעניינים ביותר שהתגלו באתר הוא שבר קטן של כלי דמוי ציפור (איור 13), ממנו השתמר ראש שלם וחלק קטן מהגוף. הגוף עשוי זכוכית חסרת צבע, הצבועה מפנים בצבע אדום. בראש האדום מעוצבים שתי עיניים ומקור העשויים מטיפות בלתי-אחידות של זכוכית לבנה; קשה לדעת אם הראש נעשה מזכוכית חסרת צבע ונצבע בצבע אדום כמו הגוף או שהוא נעשה מזכוכית אדומה. כלים שלמים מסוג זה מוכרים בעיקר מאוספים פרטיים וממוזיאונים, ובהם צעצועים, קמעות ומכלים קטנים דמויי ציפור, המתוארכים למאות הט'–הי"ב לסה"נ. דוגמאות מחפירות באזורנו התגלו רובן בשכבות מהתקופה הממלוכית בירושלים, ברמלה ובחמה. העובדה שבירושלים התגלתה כמות גדולה של שברים דמויי ציפור מלמדת כנראה שכלים אלה יוצרו בבית יוצר בעיר (נ' ברוש. 2005. ייצור זכוכית בירושלים בתקופה הממלוכית: כלי זכוכית משובצים. עבודת גמר לתואר מוסמך. אוניברסיטת תל-אביב. עמ' 26, 47–48, לוחות 16.2, 29). רבים מהשברים שהתגלו בירושלים דומים לשבר שהתגלה באתר בראש האדום ובעיניים ובמקור הלבנים, אך הם שונים בצבע הגוף; בעוד שגוף השבר שהתגלה באתר חסר צבע הגוף בשברים שהתגלו בירושלים סגול, טורקיז או כחול. כלים דמויי ציפור מזכוכית חסרת צבע הצבועים מפנים בצבע אדום נדירים ויתכן שיוצרו בירושלים, שבה פעל כנראה מרכז לייצור זכוכית בתקופה הממלוכית (Brosh N. 2004. Red Glass Vessels from Jerusalem. Orient 39:52–68).
 
המכלול הקטן אך המרשים של כלי זכוכית מעוטרים מהתקופה הממלוכית נושא קווי דמיון לכלים שיוצרו בתקופה זו בירושלים. ממצאי זכוכית אלה, שהתגלו ביישוב חקלאי הממוקם בין ירושלים, לרמלה ולאשדוד, מוסיפים מידע חדש ומעניין על תולדות האתר. עושרו של מכלול כלי הזכוכית מלמד על קיומה של אוכלוסייה מבוססת באתר בתקופה הממלוכית. בנוסף, מכלול כלי הזכוכית מהאתר מוסיף לידיעותינו על השימוש בכלי זכוכית ביישובים חקלאיים קטנים בשפלת יהודה בתקופה הממלוכית.
 
ממצא עצמות בעלי החיים
נוהא אגא
 
בחפירה התגלו עצמות ושיניים של בעלי חיים, ובכמחציתן (כ-150 עצמות) זוהה הסוג או המין של בעל החיים. עיקר הממצא שייך ליונקים, ובהם בקר מבויית (72 עצמות; 48%), צאן (61 עצמות; 40.67%), סוסיים (5 עצמות; 3.33%), כלביים (5 עצמות; 3.33%) וצבי ארץ-ישראל (4 עצמות; 2.67%). כן התגלו עצמות של תרנגול הבית (2 עצמות; 1.33%) וקשקש שריון אחד של צב יבשה (0.67%). ההבחנה בין עזים לכבשים נעשתה בהתאם לשיטתו של בוסנק, ומתוך מכלול עצמות הצאן זוהו שלוש עצמות של עזים
(Boessneck J. 1969. Osteological differences between Sheep (Ovis aries Linne) and Goat (Capra hircus Linne). In: D. Brothewell and E. Higgs (eds.), Science in Archaeology. London: Thames and Hudson. pp. 331–358). על כל העצמות זוהו סימני שורשים. סימני לעיסה של טורפים, אולי כלבים, זוהו על שלוש עצמות, מהן שתיים של בקר ואחת של צאן. בהתפלגות חלקי השלד של היונקים שהתגלו ניכרת שכיחות גבוהה של חלקי הראש ושלד הציר ושכיחות נמוכה של עצמות הגפיים (טבלה 1). אין הבדל בהתפלגות חלקי השלד בין הבקר לצאן. חלקי השלד שהתגלו מייצגים מספר מינימלי של שני פרטים של בקר (על סמך עצמות השוקה) ושני פרטים של צאן (על סמך עצמות הזרוע).
סימני חיתוך נותרו על 21 עצמות (כ-16% מהעצמות המזוהות), בהן רק עצמות של בקר וצאן, במיוחד על צלעות. רוב סימני החיתוך נגרמו בעת ביתור החיה ומיעוטם בעת פשיטת העור או הסרת הבשר. מעניין לציין שלא נמצאו כלל סימני חריכה או שרפה על העצמות.
גיל הפרטים בצאן ובבקר נקבע על פי מידת שחיקת השיניים התחתונות שן הבינה
(3M) וקדם הטוחנת החלבית (4dp). בממצא הצאן זוהו שני פרטים צעירים משנה ופרט אחד בוגר בגיל שנתיים וחצי–שלוש. בממצא הבקר זוהו פרט אחד צעיר משנה. זוהתה פתולוגיה על פרק אצבע ראשון של עז, כנראה תוצאה של דלקת.
חלקי השלד אינם כוללים כמעט עצמות של חלקים עתירים בבשר, ולכן אפשר להסיק שמקור המכלול בעיקר בפסולת שחיטה ולא בשיירי מזון. העדר סימני שרפה על העצמות וריבוי סימני החיתוך המעידים על שחיטת החיה וביתורה מחזקים מסקנה זו. נראה שבעלי החיים נשחטו באתר, ופסולת השחיטה הושלכה לבורות או לשטח פתוח בשולי היישוב, כהצעת החופרת.
 
נראה שמשק החי של יושבי האתר התבסס על גידול בקר וצאן, ובמידה פחותה על מינים מבוייתים אחרים, כגון תרנגול הבית. דומה שבעדרי הצאן הייתה עדיפות לעזים. ציד של חיות בר מילא תפקיד שולי בכלכלת האוכלוסייה. מגוון המינים דומה לזה שדווח מאתרים אחרים בני התקופה, ובהם ח' בורין (Sade M. 2006. Archaezoological finds from Khirbat Burin. 'Atiqot 51: 225–229) וגבעת יסף (Horwitz L.K. 1999. The animal remains from Giv'at Yasaf [Tell er-Ras]: The Persian–Hellenistic and Mamluk periods. 'Atiqot 37: 31–44). אולם בעוד שבאתרים במחצבת רבדים ובח' בורין היחס בין הצאן לבקר דומה, בגבעת יסף שכיחות הבקר גבוהה בהרבה.

טבלה 1. התפלגות חלקי השלד של היונקים

 חלק גוף  בקר צאן  סוסיים  כלביים  צבי ארץ ישראל 
 ראש 10  13   
שלד ציר  34  32       
 גף קדמי עליון    
גף קדמי תחתון   
 גף אחורי עליון        
 גף אחורי תחתון 11   
 כפות רגליים    
 סה"כ 72  61