התקופה ההלניסטית

בשטח החפירה (כ-1000 מ"ר; איורים 1, 2) נמצאו חמישה כבשני כלי חרס, שנבנו בתוך מבנה לבנים מתקופת הברזל 2; שלושה מהם נחפרו. מספרם הרב של הכבשנים בשטח מצומצם למדי מעיד כי השטח שימש אזור תעשייה. על פני השטח נמצאו חרסים פזורים המתוארכים לתקופה ההלניסטית.
 
כבשן 4. כבשן עגול שבמרכזו עמוד (2.4 מ' קוטר, 0.15 מ' עובי דפנות, 0.3 מ' גובה השתמרות; איור 3). נתגלו שרידי שתי אומנות וביניהן מפולת קשת, בנויה לבנים, שתמכה בתקרתו. פתח ההזנה של הכבשן לא נתגלה. מדרום לו נתגלה ריכוז פסולת (L8) ובו כמות רבה של סיגים וחרסים מהתקופה ההלניסטית; בולטת בהם קבוצה של 15 פכיות כישור גסות, פגומות, שהושלכו פנימה. גם בתוך הכבשן נתגלו כלי חרס.
 
כבשנים 116 ו-919. גם במרכז כבשנים אלו נבנה עמוד ששימש בסיס לקשת שתמכה בגג; ייתכן שהייתה להם קומה נוספת. על הרצפה שהתמוטטה כנראה מהקומה העליונה נמצאו כלים המתוארכים כולם לתקופה ההלניסטית. צמוד לכבשן 116 נתגלה בור פסולת רדוד (L180) ובו מספר רב של קערות.
 
ממצא כלי החרס מן התקופה ההלניסטית כלל קערות שלהן שפה מעובה, נוטה פנימה, דופן מעוגלת ובסיס שטוח או טבעתי (איור 1:4–10); בקערות מס' 3 ו-7 נותרו שרידי פיח; קערות שנפגמו במהלך ייצורן (איור 11:4, 12); קדרה שלה שפה מזווה, נוטה חוצה ושתי ידיות משוכות מהשפה לדופן (איור 13:4); סירי בישול (איור 14:4, 15); קנקנים (איור 16:4, 17); פכיות (איור 18:4, 19); פכיות כישור (איור 20:4–22) שלהן צוואר ארוך, גוף סגלגל, קטן מאוד, רגל גבוהה ובסיס שטוח; קסת דיו (איור 23:4), כלי יוצא דופן, עשוי ביד, במרכזו חור קטן, דופן עבה, צמד ידיות נקב זעירות ובסיס שטוח.
 
נראה שהכבשנים פעלו בתקופה ההלניסטית באזור שיועד לתעשיית כלי חרס. כבשנים דומים נתגלו בתל אשדוד בשטחים D ו-M, בשיפוליו הדרומיים והמזרחיים של התל (טל א' תשס"ז. הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית: בין מסורת לחידוש. ירושלים. ע' 196; Dothan M. 1971. Ashdod II–III: The Second and Third Seasons of Excavations 1963, 1965 ['Atiqot {ES} 9–10]. Jerusalem. Pp. 115–117). מהממצא עולה שהמחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ הייתה תקופת הפעילות העיקרית של הכבשנים, אם כי כמה מטיפוסי הכלים החלו להופיע במאה הג' והם ממשיכים למאה הב' ואף לתחילת המאה הא' לפסה"נ.
 
התקופה הרומית המאוחרת
נחשפו שלושה קברים, אך לא נחפרו; אף הם נבנו בתוך המבנה מתקופת הברזל 2 (ר' איור 2). קבר מקומר (L16; מידות 5.8×8.1 מ'; איורים 5, 6) בנוי בציר צפון–דרום ולו אולם מרכזי מקורה בקמרון חביתי (2.4 מ' גובה מרבי) ושישה תאים מקומרים, שלושה מכל צד, בציר מזרח–מערב. הקבר היה מלא בחלקו בחול שחדר דרך הפתח ודרך חור שנפרץ בתקרה בעת עבודות הפיתוח (איור 5: חתך 1–1). נראה שגרם מדרגות הוביל לפתחו של הקבר, שהיה מטויח מפנים ומחוץ בטיח לבן. קירות הקבר בנויים אבני כורכר מסותתות, והתקרה בנויה מתלכיד של אבנים וחומרי מליטה.
כאמור, הקבר לא נחפר, ועל כן אי אפשר לתארכו במדויק. בבור שלתוכו נבנה הקבר נמצאו חרסים שתוארכו לתקופה הרומית המאוחרת, ובהם סירי בישול וקנקנים מהמאות הד'–הה' לסה"נ, וכמה קערות מיובאות מטיפוס כלי החרס של התקופה הרומית המאוחרת (Late Roman Ware; לאאוירו).
 
קברים מלבניים (L18 ,L17). קבר 17 (1.7×2.7 מ', גובה 1.7 מ'; איור 7) בנוי בציר מזרח–מערב והכניסה אליו ממזרח; קירותיו בנויים אבני כורכר מסותתות בבנייה יבשה, ותקרתו דמוית קמרון. החרסים שנתגלו בבור שנחפר לצורך בנייתו, רובם שברי קנקני שק, מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (לאאוירו). קבר 18 נמצא 1.5 מ' מצפון לקבר 17.
 
קברי קמרון היו נפוצים באזור החוף הדרומי של ארץ ישראל בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. בחפירות אחרות נמצאו 85 קברים שנבנו במגוון צורות וגדלים ותוארכו למאות הג'–הו' לסה"נ (הוסטר י' ושיאון ע'. תשס"ו. קברים בנויים מקומרי גג מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית במישור החוף הדרומי. ירושלים וארץ ישראל 3, ע"מ 49–67).