בחודש יוני 2015 נערך תיעוד של מקווה טהרה בחלקה המערבי של שכונת עין כרם בירושלים (הרשאה מס' 7444-A; נ"צ 215407-46/630614-63), בעקבות חשיפתו במהלך עבודות שיפוץ בבית פרטי. התיעוד, מטעם רשות העתיקות, נערך על ידי ע' ראם, בסיוע א' האג'יאן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום שטח), ק' עמית (צילום ממצא), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), נ' זאק (תכניות) וד' סנדהאוס וב' דולינקה (ייעוץ כלי חרס).
המקווה נמצא במרכזה של שלוחת עין כרם הצפונית, ממערב לכנסיית יוחנן הקדוש והשתמר מתחת לרצפת בית פרטי (איור 1). עין כרם מזוהה, למן המאה הו' לסה"נ עם 'עיר יהודה' — המקום שבו, על פי הברית החדשה, נולד יוחנן המטביל (לוקס א, ה–יג, נז–סט) ובו פגשה אלישבע, אמו של יוחנן, בהיותה הרה את מרים אם ישוע (לוקס א, לט–נו). למרות זיהויים אלה, השרידים הארכיאולוגיים בעין כרם ובסביבתה, הקשורים לתקופה שבה התרחשו המאורעות (התקופה הרומית קדומה) מעטים ומקוטעים: בכנסיית יוחנן הסמוכה נחשפו שרידי בנייה ומקווה שנמצאו בו חרסים מן המאה הא' לסה"נ (Saller 1946:62–69); קונרד שיק תיאר גת ותיארך אותה לימי הבית השני (Schick 1899:41–42); כן ידועים קברים מטיפוס קברי הכוכים בוואדיות הסמוכים (עמירב תשמ"ט:18; Petrozzi 1971:62). המקווה שתועד מתווסף לעדויות אלה ומעיד על יישוב יהודי במרכזה של שלוחת עין כרם במאה הא' לסה"נ.
תועד מקווה חצוב בסלע מן התקופה הרומית קדומה, המאה הא' לסה"נ. תקרתו של המקווה נפגעה, כנראה מעבודות הבנייה. במהלך עבודות השיפוץ נחפרה הצטברות בתוך המקווה והוא רוקן מממצא, ללא נוכחות ארכיאולוג. הממצאים מתוך המקווה נמסרו למתעד.
למקווה מתאר טרפזי (2.5 × 3.5 מ', 2.1 מ' גובה; איורים 2, 3). אזור חדר המבוא (A) לא השתמר ושטחו המשוער כוסה בבטון בימינו. מחדר המבוא הוביל גרם מדרגות אל תחתית המקווה. שתי מדרגות צרות, אחת חצובה בסלע ובולטת (B; כ-0.4 × 0.8 מ', 0.15 מ' גובה) ומן השנייה נותר תשליל בסלע שנועד לאבן מדרגה בנויה (C), מרמזות אולי על פתח יחיד וצר שהוביל לחלל המתקן. בהמשך, שלוש מדרגות דומות (2.6 מ' אורך, 0.3 מ' רוחב, 0.25 מ' גובה), שעל העליונה (D) סימני טיח המעידים כי הושלמה בבנייה. המדרגה התחתונה רחבה (0.6 מ') וממנה הובילה מדרגת עזר (E; כ-0.3 × 0.8 מ', 0.24 מ' גובה) לאגן הטבילה. המדרגות, אגן הטבילה וחלקן התחתון של דופנות המקווה טויחו בטיח אפרפר שהכיל אפר ופחם. חלקן העליון של הדפנות טויחו בשכבת טיח לבנבנה (3 ס"מ עובי) שהכילה סיד וגריסי אבן וחרס. אופן מילוי המים במתקן אינו ברור. לא נמצאו תעלות הזנה, מרזבים או 'אוצר' (בור של מי גשמים); ייתכן שנהרסו מבנייה בימינו. ייתכן שהמקווה הוזן במי גשמים שזרמו מפתח הכניסה בשיפוע המדרגות. אפשר שהמדרגה העליונה (B) נועדה להקל על קליטת המים שנאספו במרחב הכניסה למקווה. על המדרגות ניכרים סימני שרפה, ייתכן עדות לחורבן שנת 70 לסה"נ (איור 4).
בהצטברות במקווה נמצאו חרסים מן התקופה הרומית קדומה, המאה א' לסה"נ עד חורבן שנת 70 לסה"נ, ובהם קערית שלה דופן דקה (איור 1:5), סיר בישול שלו שפה שחתכה משולש (איור 2:5), פכי בישול (3:5, 4), פכיות שלהן שפת ספלול (איור 5:5, 6), צפחת שלה ידיות מסובבות (איור 7:5), קנקנים שלהם שפה פשוטה וצוואר ארוך עם רכס בבסיסו (איור 8:5) ואחרים עם צוואר קצר ושפה מעובה (איור 9:5). נוסף על אלה נאספו חרסים אחדים מהתקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה, בהם אמפורת שולחן שלה שפת מדף המעוצבת ומעוטרת בדגם בוהן בקצה השפה (איור 10:5) וקערה גדולה עמוקה שלה שפת מדף (איור 11:5). כמו כן, נאספו זרבוביות אחדות של קומקומים (איור 1:6, 2) מהתקופה העות'מאנית, המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ. עוד נמצאו שני שברים של כלי אבן, ספל מידה ומכסה המתוארכים למאה הא' לסה"נ, ושבר של משקולת מאבן קרטון שמשקלה 27 גרם, הטיפוסית לימי הבית השני (איור 7).
עמירב מ' תשמ"ט. עין כרם. אריאל 61. ירושלים.
Petrozzi M.T. 1971. Ain Karim. Jerusalem.
Saller S.J. 1946. Discoveries at St. John’s, ‘Ein Karim (1941–1942) (SBF Collectio Maior 3). Jerusalem.
Schick C. 1899. Ancient Rock-cut Wine-presses at ‘Ain Karim. PEFQSt:41–42.