סוף התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית הקדומה

שטח E (איור 3). מתחת לאדמת סחף חומה, בעומק של 1.5 מ' מתחת לפני השטח, נחשפו שרידי סכר (איורים 4, 5). הוא נבנה על הגדה המזרחית של יובל נחל, היורד משלוחת צבאים לדרום אל נחל חרוד. מן הסכר השתמרו ארבעה קירות (W42 ,W41 ,W28 ,W5), המחוברים זה לזה ויוצרים גוש בנוי, שנועד לבלום זרימה של מי נגר ביובל ואיסופם במקום אחד.
קירות 5 ו-41 הם קירות איתנים, שחוברו זה לזה בזווית כהה, הפתוחה לדרום-מזרח. הם נבנו מאבני בזלת מהוקצעות ומאבני גוויל, שלוכדו בחומר מליטה אפור בהיר שמעורבים בו חול וחלוקי טרוורטין קטנטנים. בקצה המזרחי של קיר 5 וכן בחלק המזרחי של קיר 41, במקום חיבורו עם קיר 5, חסרות אבנים גדולות, שנעקרו ממקומן בעבודות להקמת התחנה (איור 6). קיר 5 נבנה משורה אחת של אבנים גדולות, שהונחו בשיטת פתין, והשתמר לגובה נדבך אחד. בין אבני הקיר ומסביבן הונחו אבני גוויל קטנות (L10), ששימשו למילוי חללים ולפילוס השטח. קיר 41 נבנה על אדמת חמרה נקייה מיסוד של אבני גוויל ומעליו אבנים במגוון מידות. בחלקו המזרחי נבנה הקיר משתי שורות של אבנים ואילו בחלק המערבי הוא נבנה משורה אחת של אבנים שהונחו בשיטת ראשים; הבנייה בקצה המערבי אינה מוקפדת. קיר 41 השתמר לגובה שני נדבכים. מדרום-מערב לקיר נחשפו אבנים מפוזרות על אדמת חמרה (L26). בקיר 41 נקבע פתח (0.85 מ' רוחב, 0.86 מ' גובה השתמרות), ולו סף שנבנה מאבני גוויל שטוחות. הפתח נחסם בשני קירות (W44 ,W38). קיר 38 חוסם את הפתח מחוץ; הוא נבנה מאבנים גדולות ובינוניות שהוצבו על צדן הצר למלוא גובהן. קיר 44 נבנה בתוך הפתח, בניצב לו; הוא הושתת על אדמת סחף והשתמר לגובה נדבך אחד. קיר 42 ממשיך את הסכר למערב. חלקו המזרחי של הקיר נבנה צמוד לקיר 41, וקצהו המערבי ניגש, כנראה, לקיר 28. קיר 42 נבנה על אדמת חמרה מאבנים מהוקצעות ואבני גוויל במגוון מידות; הוא השתמר לגובה שני נדבכים. מקיר 28 נחשף רק קטע קצר, והוא נבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב מאבנים מסותתות מבזלת וביניהן אבני גוויל קטנות ועפר; הוא נמשך אל מחוץ לחפירה.
מצפון ומצפון-מערב לסכר נחשפו שכבות סחף של אדמה וחלוקי טרוורטין, שהצטברו על קרקעית הסכר (L37 ,L27 ,L11 ,L6 ,L2). צמוד לקירות הסכר מצפון ומצפון-מערב הצטברו חלוקי נחל רבים. פני הקירות הפונים לצפון ולצפון-מערב כוסו בשכבה עבה של משקע טרוורטין (0.25 מ' עובי ויותר; איור 7), המורכבת לפחות משישה רבדים אנכיים הצמודים זה לזה. נראה כי המים זרמו אל הסכר מצפון ומצפון-מזרח על סמך השיפועים של שכבות חלוקי הטרוורטין ושל אדמת החמרה שבקרקעית הסכר. הפתח בקיר 41 כוסה לכל גובהו בשלוש שכבות סחף, ומזוזות הפתח כוסו במשקע טרוורטין. השכבה העליונה של הסחף בפתח כיסתה את קיר 44 (L9); היא הכילה אדמה חומה וחלוקי טרוורטין. שכבת הסחף האמצעית הצטברה משניצדי קיר 44, והיא כוללת חלוקי נחל רבים ומעט אדמה חומה. שכבת הסחף התחתונה הצטברה על קרקעית הפתח ועל הסף, והיא כוללת אבני גוויל קטנות, חול וחלוקי טרוורטין, שהתגבשו למפלס אבן שעליו זרמו המים לדרום (L35); על מפלס זה נבנה קיר 44 החוסם את הפתח.
שכבות הסחף נמשכות גם אל השטח שמדרום-מזרח לפתח (L24 ,L9), שם הצטברותן נמוכה מגובה היסודות של קיר 41; מתחתן התגלתה אדמת חמרה ללא חרסים ועליה — אבן גדולה ומהוקצעת. שכבות הסחף נמשכות עד לחתך הדרומי של שטח החפירה, והן נתחמות ממזרח וממערב באדמת חמרה ללא חרסים.
נראה כי הסכר הוקם במטרה לאסוף מי נגר, שהצטברו בבריכה שנוצרה באופן טבעי מצפון לסכר, לשימוש בחקלאות בעיקר. השימוש בסכר הצריך תחזוקה שוטפת, כגון ניקוי הסחף שהצטבר על הקרקעית, תיקון ושיפוץ של הקירות ולעתים גם החלפתם. בבניית קירות הסכר ניכרים הבדלים בשיטות ובחומרי בנייה. נראה שקירות 5 ו-41 היו הקירות המקוריים של הסכר וכי הפתח בקיר 41 נועד לוויסות מפלס המים בבריכת הסכר. אפשר שאל הפתח התחברה תעלה שלא השתמרה, שהוליכה מים מבריכת הסכר לשדות.
בחפירת הסכר התגלו שברי כלי חרס מסוף התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ–הב' לסה"נ), ובהם מורטריה (איור 1:8, 2), קדרת בישול (איור 3:8), סיר בישול (איור 4:8), קנקן (איור 5:8) ופך (איור 6:8).
 
התקופה הביזנטית
שטח F (איורים 9, 10). נחשף חדר מלבני של מבנה. המבנה נמשך למזרח ולצפון אל שתי יחידות נוספות (1, 2), שנחשפו רק בחלקן הקטן. קירות החדר נבנו בבנייה יבשה מאבני בזלת, חלקן מהוקצעות וחלקן גוויל, והשתמרו לגובה מרבי של שלושה נדבכים. הקירות הצפוני, הדרומי והמערבי של החדר (W21 ,W13 ,W8) נבנו על אדמת חמרה נקייה מחרסים מפן פנימי של אבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות ופן חיצוני של אבני גוויל קטנות ובתווך מילוי של אבני גוויל קטנות ואדמה חומה. הקיר הצפוני והפינה הדרומית-מערבית של החדר עובו מחוץ בבנייה של אבני גוויל (L30 ,L25 ,L3), שנועדה כנראה לחזק את המבנה. הקיר המזרחי של החדר נבנה מאבני גוויל בינוניות וקטנות והשתמר לגובה מרבי של שני נדבכים. חלקו הדרומי של הקיר נהרס טרם החפירה בעבודת של כלי מכני. בקיר 14 נקבע פתח (0.75–0.80 מ' רוחב), ממנו השתמרו סף ושתי מזוזות; הוא חיבר בין החדר ליחידה 1 שממזרח לו. סף הפתח נבנה מאבנים שטוחות שהונחו על מילוי של אדמה חומה וחרסים. בחדר נחשפו שתי רצפות, זו מעל זו, עשויות מאדמה חומה מהודקת. הרצפה התחתונה (L40) ניגשת לקירות הצפוני, הדרומי והמערבי של החדר. מעל רצפה 40 התגלה מילוי של אדמה חומה (L33). מעל מילוי 33 התגלתה הרצפה העליונה (L16), הניגשת לכל קירות החדר ואף לסף הפתח שבקיר המזרחי. מעל רצפה 16 התגלתה שכבת סחף. במילוי 33 התגלו שלושה מטבעות המתוארכים למאה הד' לסה"נ (ר"ע 154930; ר"ע 154928 — 383 לסה"נ; ר"ע 154929 — 383–395 לסה"נ).
מיחידה 1, שממזרח לחדר, התגלו אבנים אחדות הצמודות לפינה הצפונית-מזרחית של החדר. המשכה של יחידה 1 למזרח נהרס בעבודות להקמת תחנת הרכבת בימינו. מיחידה 2, שמצפון לחדר, התגלו קטע קצר של קיר (W32), הניגש אל קיר 13, וצמוד אליו ממזרח קטע צר של מפלס חיים. קיר 32 נבנה מאבני גוויל קטנות, והוא צר יותר מקירות החדר.
 
שטח G (איורים 11–13). נחשפו שרידים אדריכליים מקוטעים, ובהם קיר (W7) ובנייה מעוגלת (L18). מקיר 7 נחשף רק הפן הדרומי-מערבי, שנבנה בהקפדה מאבני בזלת מסותתות בשיטת ראש ופתין. אבני הפתין נוטות לדרום-מערב. הקיר הושתת על אדמת חמרה ללא חרסים והשתמר לגובה נדבך אחד. בנייה 18 נעשתה משורה אחת מעוגלת של אבנים מסותתות, שהונחו בשיטת פתין על נדבך של אבני גוויל שטוחות; היא הושתתה על קרקע טבעית. ממערב ומדרום-מערב לשרידים האדריכליים התגלתה שכבת סחף (L19 ,L12), הכוללת אדמה חומה, אבנים קטנות, אבני חצץ מבזלת, חלוקים רבים של טרוורטין, שברים קטנים של לוחות שיש ואבני פסיפס. מתחת לשכבת הסחף נחשפה אדמת חמרה ללא חרסים (L20). בשכבת הסחףהתגלו שברי כלי החרס המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ), ובהם קערות LRC מיובאות, המחופות באדום ומעוטרות מחוץ בחריתה (איור 1:14–5), ובהן קערה (מס' 1) המחופה גם בשחור מתחת לשפה מחוץ, קדרת בישול (איור 6:14), סיר בישול (איור 7:14), קדרה עשויה ביד (איור 8:14) וקנקנים (איור 9:14–11). כן התגלו בשכבת הסחףשברי זכוכית מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ); השתמרותם גרועה ועל כן הם לא צוירו. ממצאים דומים התגלו גם בשכבת פני השטח.
 
שטחי החפירה הם חלק מהעורף החקלאי של העיר סקיתופוליס בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. בשטח E נחשף סכר שזמנו למן שלהי התקופה ההלניסטית ועד לסוף התקופה הרומית הקדומה. הסכר הבטיח אספקה של מים לשתייה ולהשקיית גידולים חקלאיים בסביבתו. גם במקום שופע מים כעמק בית שאן נזקקו החקלאים לסכר לצורך איסוף מי נגר להשקיה. אפשר שהסכר הוצא משימוש בשל בניית אמות מים עירוניות חדשות. לאחר סוף התקופה הרומית הקדומה ננטש המקום והיישוב חודש במחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ והתקיים עד לסוף התקופה הביזנטית. נראה שהמבנה שנחשף בשטח F שימש בתקופה הביזנטית בית מגורים בחווה חקלאית או מחסן תבואה וכלי עבודה. השרידים האדריכליים שנחשפו בשטח G קשורים אולי למתקן חקלאי הקשור במים, על סמך שכבת הסחף שהתגלתה ממערב ומדרום-מערב לשרידים המלמדת על זרימת מים רבים במקום.